עוד הזדמנות לתרגל חמלה

[לקשמי]

עוד הזדמנות לתרגל חמלה

אני גרה בדירה שכורה שהיא בעצם חלק ממה שהיה פעם דירה יותר גדולה, אשר חולקה ל-3 דירות קטנות לצורך השכרתן. כך יוצא שאת חשבונות החשמל/ארנונה/מים, אני והשכנות שלי משלמות ביחד. כל פעם כשמגיע חשבון כזה, אני משלמת אותו וגובה משתי השכנות שלי את החלק שלהן בתשלום. ביום שישי שילמתי כך כהרגלי את חשבון החשמל וביום ראשון גביתי מהשכנות את החלק שלהן בתשלום. שתיהן נתנו לי צ'קים שאותם הפקדתי ביום שני. היום בבוקר קיבלתי טלפון מהבנק: מתברר שהצ'ק של אחת משתי השכנות חזר, בגלל שאין כיסוי. האמת, באותו רגע זה הרגיז אותי. איך היא נותנת לי צ'ק שאין לו כיסוי? זה גם די מטריד, כי סה"כ אני עושה עכשיו הכל כדי לחסוך כסף וגם המצב הכלכלי שלי לא משהו. אבל אז החלטתי שזאת הזדמנות לתרגל חמלה והתגברות על כעס. נזכרתי שגם לי קרה פעם שחזר לי צ'ק מאותה סיבה. (זה היה צ'ק של שכ"ד. חשבון הבנק שלי עוד היה חדש ולא אושר לי להיות במינוס). עדיין לא אמרתי לה את זה. אני מעדיפה קודם ללכת לבנק ולקחת את הצ'ק (בגלל העבודה לא היה לי זמן היום, אז אלך מחר, אחרי העבודה, כשהבנק פתוח בשעות האלה ביום חמישי). ואחרי שאקח אותו אגיד לה. אני רק מנסה לחשוב איך היא תשלם לי אם אין לה כיסוי לצ'ק. אם אין כיסוי, בטח גם מזומן לא יהיה לה. ועוד מנסה לחשוב איך להגיד לה את זה לא ממקום של כעס או האשמה. מה דעתכם?

 

[יעל ארבל]

חמלה בפעולה

היי לקשמי, את תהליך החמלה כלפי השותפה לתשלומי החשבון, בעצם התחלת ברגע שהיית מוכנה לעצור לרגע ולהגיד לעצמך "רגע, גם לי זה קרה פעם". וזוהי מהותה האמיתית של חמלה - להיות מסוגלים להתגבר על הכעס שלנו ולראות את האדם השני שמולנו באנושיות שבו, מתוך מקום שגם אנחנו היינו יכולים להיות בדיוק באותו מצב. אז רוצה להגיד לך באמת כל-הכבוד על הצעד הזה שהחלטת לעשות כלפי אותה בחורה. מצד שני, חשוב לזכור - שחמלה היא לא הזדהות. וה"חשבונות" שלך לגבי איך היא תשלם את החלק שלה יותר מרגישים לי שהם ממקום של הזדהות. אפשר להיות בחמלה כלפי אדם כלשהו ולא להזדהות איתו - מה שייאפשר לך לבוא ולבטא את עצמך באופן ברור לגבי הנחיצות של החזר הכסף הזה, מתוך מקום של חיבור והבנה. אני חושבת שעצם הגישה שאיתה את הולכת - היא הדבר הכי חשוב. ואשמח לשמוע את סוף הסיפור...

 

[לקשמי]

אשמח לעדכן...

ברגע שיתמזל מזלי ואמצא אותה בבית. בדרך כלל לפני 2:00 בלילה אי אפשר להשיג אותה בבית ואלה השעות שבהן אני בדרך כלל ישנה.

 

[אייקו1]

גם אני נתקלתי השבוע במקום הזה

שבו במקום להתפרץ כמו תמיד החלטתי והצלחתי לעצור ולחשוב, לנשום עמוק ולבחור את התגובה שלי. בין היתר בדקתי עם עצמי איך אני הייתי רוצה שיגידו לי את הטענות שהיו לי. סיפור המעשה כדי לתת תוכן לדברים היה כזה: אני הלכתי לישון, נרדמתי והתעוררתי כשבעלי הגיע לחדר (אחרי 1:00 בלילה). הוא התחיל אז לכוון את השעון המעורר, והרעיש תוך כדי כך כי לא הצליח לנחש את מיקום הכפתורים הנכון בגלל החושך. אח"כ הוא הלך להתקלח ואני שלא הצלחתי להירדם, הרגשתי שהוא מתקלח ומתקלח ומתקלח...כאילו הרבה יותר זמן מבד"כ. במקום "לצעוק" עליו על כמה הוא לא בסדר, הצלחתי לשתוק ועוד לנשום עמוק תוך כדי זה שאני בוררת לי איך אגיב בצורה שתהיה נעימה ויעילה. בסופו של דבר לא אמרתי כלום בלילה, רק בבוקר ברוח טובה, צינתי שזה הפריע לי והוא ביקש סליחה. אם יש לכם המלצה איך יכולתי לעשות את זה בדרך התקשורת המקרבת - אשמח לשמוע

 

[יעל ארבל]

קודם כל נשמע שנקטת מאוד באפשרות

המקרבת - עצם העובדה שלא פעלת לפי הדפוס הרגיל (שכולנו אגב עושים את זה הרבה פעמים), שזה לקחת נשימה ארוכה ולבדוק מה קורה אצלך, במקום ישר להגיב ולהגיד לו כמה שזה לא בסדר, בעיניי זאת פעולה מקרבת ואמפתית מאין כמוה ולא חושבת שיש משהו אחר לעשות יותר מתאים מזה שעשית. אלא אם כן זה ממש מפריע לך שלא הגבת אז, ואז יהיה ערך למחשבה על איך יכולת להגיד לו את הדברים באופן יעיל ומקרב. או לחילופין, סתם לצורכי למידה - אם תרצי לשמוע משפט אפשרי, אני אשמח להשמיע.

 

[אייקו1]

אשמח לשמוע ../images/Emo13.gif ולו רק כדי ללמוד

הרבה יותר קל ללמוד ממיקרים ספציפיים אני חושבת, מאשר בתיאוריה, על כן שמחתי לשתף. תודה על התגובה.

 

[יעל ארבל]

אוקיי אני אנסה -

ומסכימה מאוד שממקרים ספציפיים הרבה יותר קל ללמוד, כך שמזמינה את כולם להביא מה שיותר מקרים שכאלו כדי לתרגל. הנסיון לחשוב לרגע באיזה משפט אפשר לבחור באחת בלילה, הזכיר לי משהו שקרה אצלנו - יום אחד ממש לפני שהתחיל אצלנו קורס ואני ועובדת שלנו דיברנו בינינו על ענייני עבודה, ארנינה אמרה לנו: "תהיו בשקט!!" ואחת המשתתפות ממש הזדעזעה, איך זה קורה שארנינה שחיה ומלמדת תקשורת מקרבת כבר כל כך הרבה שנים, מוציאה כזה משפט ציווי מהפה. שבהחלט לא נשמע מקרב. וארנינה אמרה לה שברגע שהיחסים מושתתים על אכפתיות, הדדיות, והתחשבות, וברגע שאנחנו מנהלות תקשורת באופן שוטף וקבוע ויכולות לדבר על היחסים בינינו (כולל להגיד אם מישהי מאיתנו נעלבה או נפגעה או משהו מהסוג הזה) - אז גם משפט ציווי כמו שהיא אמרה לנו, מתקבל בצורה טובה בלי הרבה העלבויות וכאלו. אחר כך היא שאלה אותי ואת הבחורה השנייה אם הרגשנו רע עם זה, או סוג של ריחוק, ושתינו ממש לא הרגשנו ככה. זאת אומרת שאם היחסים אצלכם מראש מושתתים על אכפתיות והתחשבות, בעצם כמעט כל דבר שהיית אומרת באחת בלילה היה מתקבל בהבנה (אני מקווה). ובכל זאת לשם הלמידה - אני חושבת שב-1:00 בלילה הייתי הולכת על משפט מקוצר עם בקשה אופרטיבית (לעשייה), כי זה בטח לא הזמן לניהול דיאלוגים ארוכים. (זאת בהנחה שאכן יש מה לעשות למשל מקלחת חלופית במקום אחר בבית). את הדיאלוג על איך מתארגנים לפעמים הבאות שמצב שכזה קורה, הייתי משאירה לבוקר או למועד אחר. ולשם למידה בואי נפריד לרגע את מרכיבי המודל: אז התצפית שלך היא - שבעלך הגיע לחדר, כיוון את השעון המעורר שהרעיש בחושך, ואחר-כך התקלח יותר זמן מכרגיל, והרעשים האלו הפריעו לך לישון. הצורך שהיה לך ולא התמלא באותו רגע - מנוחה, רגיעה, שקט. הרגש שהתעורר כשהצורך לא התמלא אני מניחה שהיה אולי עצבנות. ואצלו (נהייה אליו אמפתיים לצורך שלו לרגע..) הצורך - נקיון, הגיינה, מנוחה. ועכשיו, אם באמת היה פתרון מיידי שיכולת לשלוף, אז הנה ההצעה שלי למשפט מיידי מקרב - "הרעש של השעון נורא מפריע לי ומעיר אותי מהשינה, אתה מוכן לכוון אותו בחדר אחר?" או "תשמע אני נורא עייפה והרעש של המים מפריע לי להמשיך לישון, אתה מוכן להתקלח במקלחת השנייה?" אם אין פתרון למקלחת אחרת, הייתי אומרת שאמפתיה לעצמך ולו כפי שעשית בפועל היא הפתרון הטוב ביותר. אז מה את אומרת יקירית?