עוד הפעם רבנו, ובא לי להקיא מהסיטואציה
כל המערכת יחסים התלותית הזו, מגעילה אותי כבר, ואני לא מבינה למה הוא לא משחרר אותי וזהו, הרי הוא לא טמבל גמור, והוא רואה שזה לא מוביל לשום דבר רציני, ובטח שלא לחתונה (כי אני סולדת מחתונות), ולא הצלחת לשכנע אותי.
אז גם לי נורא קשה לשחרר, וזו אשמתי, כי המשכתי את הקשר הזה, והמשכתי לבוא אליו, תוך כדי התעלמות מרגשותיו כלפיי, למרות שגם אני נתתי לו המון מעצמי, ושיתפתי אותו בהכל.
עד הפיצוץ בינינו אתמול בערב, מול החברים שלו, למה אתה רב איתי מולם? למה להביך אותי, ואחרי זה להתנצל כאילו כלום לא קרה? זה נורא עיצבן אותי, אז קמתי והלכתי, מבלי לומר מילה, לא רציתי להמשיך את הוויכוח המטומטם הזה שהתחלנו.
הסתמסנו עד 3 בבוקר, וניסיתי לרכך אותו, ולהסביר לו שאנחנו צריכים להפסיק את הקשר הזה, כי אין ברירה, זה תמיד מתפוצץ, ולא מתאים לי שזה קורה מול חברים שלו, וגם שהוא גר אצל ההורים בגיל 39, ואין פרטיות כל הזמן.
אז אם כמה שזה קשה, זה רק בראש שלנו, ושיהיה לנו יותר קל עם הזמן, כמובן שהוא כתב שאני מדברת שטויות.
כל המערכת יחסים התלותית הזו, מגעילה אותי כבר, ואני לא מבינה למה הוא לא משחרר אותי וזהו, הרי הוא לא טמבל גמור, והוא רואה שזה לא מוביל לשום דבר רציני, ובטח שלא לחתונה (כי אני סולדת מחתונות), ולא הצלחת לשכנע אותי.
אז גם לי נורא קשה לשחרר, וזו אשמתי, כי המשכתי את הקשר הזה, והמשכתי לבוא אליו, תוך כדי התעלמות מרגשותיו כלפיי, למרות שגם אני נתתי לו המון מעצמי, ושיתפתי אותו בהכל.
עד הפיצוץ בינינו אתמול בערב, מול החברים שלו, למה אתה רב איתי מולם? למה להביך אותי, ואחרי זה להתנצל כאילו כלום לא קרה? זה נורא עיצבן אותי, אז קמתי והלכתי, מבלי לומר מילה, לא רציתי להמשיך את הוויכוח המטומטם הזה שהתחלנו.
הסתמסנו עד 3 בבוקר, וניסיתי לרכך אותו, ולהסביר לו שאנחנו צריכים להפסיק את הקשר הזה, כי אין ברירה, זה תמיד מתפוצץ, ולא מתאים לי שזה קורה מול חברים שלו, וגם שהוא גר אצל ההורים בגיל 39, ואין פרטיות כל הזמן.
אז אם כמה שזה קשה, זה רק בראש שלנו, ושיהיה לנו יותר קל עם הזמן, כמובן שהוא כתב שאני מדברת שטויות.
