עוד חמישה ימים

[liat1953]

עוד חמישה ימים

ב-שבעה באוגוסט שבוע הבא,היית אמור לחגוג- יום הולדת 31.... היום יגיע כבר כעת חשה צביטה עזה בלב רואה אותך את המבט הטוב בעייניך היפות המחייכות אל העולם. שומעת את קולך הנעים,הענוג,הרך ועמוק מחכה שוב לשמוע את קול צעדיך אך לשוא מחכה יום ועוד יום כבר יותר משבע שנים אך מאום לא משתנה אתה אינך לא קולטת ,לא מפנימה את העובדה הקשה הנוראה אתה "צעיר לנצח" בקושי בן עשרים וארבע והזמן ממשיך ללכת ואתה אינך. מתגעגעת מיום ליום יותר ויותר והכאב עמוק מכרסם ובוער רוצה אותך לנשק ולו רק עוד פעם אחת לחבק אותך בני האהוב אך...נורא הדמעות,חונקות את גרוני. שלך בכאב עד כלות הימים.

 

[eaz1514]

../images/Emo201.gif עוד יום הולדת נדמה לי שזה היום

הקשה ביותר בשנה, היום שעוד פיסה נקרעת מלבננו הקרוע ממילא היום שמשמעות ה"אין" מקבלת יותר בהירות אם כי לא מובנת בכלל והשאלה הנצחית הכיצד יתכן ? היה ילד ואיננו עוד והעולם לא עצר מלכת. ליאתי את חזקה תעברי את היום הקשה ומתשיכי הלאה כי כך ציוו לנו. אין נחמה, אין מילים להקל על המועקה רק מחשבות מופנות אליך , חיבוק חזק וכתף לספוג את הדמעות באהבה אילנה אמא של רונן

 

[liat1953]

אכן היום הקשה ביותר כמו כל הימים ואף יותר

אך כמו כל דבר אנו לומדים לחיות איתו ועם דומיו...אין הברירה בידנו,אין מי שישנה עבורנו את העובדות הנוראיות אך יש כאן עוד דבר שלא ציינתי,שנינו חגגנו תמיד בסמיכות... אני בחמישה לחודש והוא בשבעה לכן חגגנו באמצע-יחד... וכעת כל כך קשה לי גם עם יום ההולדת שלי אך נושכת שפתיים וממשיכה,יודעת שהסובבים רוצים לשמח אותי ולעשות לי טוב ולא רוצה לקלקל להם אך בפנים הלב בוכה.... תודה על המילים החמות

 

[eaz1514]

ליאתי מי כמוני להבין אותך

יום הולדת של רונן 16/5 ושלי 23/5 רונן הייתה המתנה ליום הולדתי ה-25 ובמשך 22 שנים חגגנו ביחד. קבלי חיבוק חזק חזק והמון כוח אילנה

 

[דליה ח]

../images/Emo24.gif

ליאת, כל מה שאכתוב כאן לא ינחם, לא ירגיע. אולי רק זה שאת לא לבד עושה משהו.. ואת לא לבד, כולנו כאן איתך ביום הקשה הזה, שמחכה לכל אחד מאיתנו. יום קשה במיוחד בשנה, ויש עוד ימים קשים אחרים, וכל השנה הם איתנו גם ברגעים טובים. הגוף שלהם נלקח מאיתנו באכזריות, אבל אי אפשר לקחת אותם מאיתנו . את צודקת בצורך העז לנשק ולחבק. והגעגוע מטריף את השכל. החודש הזה הוא גם שלנו. אודליה בת 30 ב 28 לחודש. ואני כל כך פוחדת מהיום הזה. לא רוצה שיגיע. שמישהו יגיד לנו איך חיים עם הטירוף הזה, לשום פסיכולוג בעולם אין מתכון לזה. זה נשאר לנו, להתמודד, לאסוף כוחות. אני שולחת לכם חיבוק גדול................דליה

 

[ענן כבד]

ליאת יקרה

לפני חמש שנים הכרנו.הגעת אלי בעיקר להקשיב . אני שכול העולם נחרב לרגלי לא פחות מחצי שנה . ואת עם נסיון של לחיות אחרי בן שאיננו . ואני התבוננתי בך. והימים עוברים והשבועות והשנים . רק הסבל שכולל את כול המילים המרכיבות את התחושה הקשה, מלווה אותנו כשק כבד ודחוס . בבוקר בצהרים בערב אין הבדל בין יום ליום יש לעיתים הסחת דעת . ליאת,קראתי את מה שכתבת .הקשבתי לקולות הגעגועים הנוראים .ואני יודעת בדיוק משמעותם של לחצים מהם ,של כאבים עוצמתיים העוברים הפעם אליך והם בדרך אלינו בתאריכם נקובים . בכול תאריך משמעותי צעקה אילמת חוצה עולם .הצעקות שלנו איש אינו שומע . מחבקת . אמא של דורון בסערה נחטף .

 

[liat1953]

כן,זוכרת אותך בימים הנוראיים ההם

הם היו קשים לכולם. המכה נוחתת ללא כל הודעה מוקדמת ואנו נקלעים למבוי סתום שלא יודעים איך להחלץ ממנו,אך אנו חייבות למען הסובבים אותנו -ואהובינו שאינם ,להמשיך...במותם ציוו לנו את החיים...לא היו רוצים לראות אותנו קמלים ,לא לכך חינכנו אותם. כאמא של דורון את יודעת שצריך להרים את הראש ולהמשיך,נכון שיש נפילות בדרך אך צריך לנער את הקשיים ולהמשיך עבור יקירנו שכאן איתנו.זה כלל לא קל אפיךו קשה מאד,במיוחד בימים האלה של החגים והכי יום ההולדת שהיה אז יום שמח לנו והפך ליום כאב. תודה לך מכל ליבי לתגובתך-חיממה מאד את ליבי

 

[liat1953]

דליה,הגיע החיבוק למקום הנכון

גם לך צפוי בקרוב היום הקשה-כן לחשוב שהיתה אמורה להיות בשיא פריחתה ולהנות מהימים הכי יפים בחייה ובמקום זה נותר חלל עצום שלא מרפה ומעיק... אך אנו קורצנו מגזע מיוחד ונדע לשרוד גם ימים קשים וכואבים אלה איתך-כאן תמיד...לא נוכל להחלץ לעולם ליאת

 

[בלה ענת]

אנחנו סופרים עוד יום......./images/Emo189.gif

ועוד יום, שנה ועוד שנה. סופרים ובוכים על גורלינו המר. אובדן ילד אהוב זאת מכה שלא מתאוששים ממנה לעולם. החיים הטובים נגמרו ולא ישובו אף פעם. הגעגועים למגע של ילדתי האהובה משגעים אותי. הגעגועים לצלילי קול רך ונעים מטריפים את הדעת. הצרה הזאת שנקראת מות פגעה בכולנו בעצמת טורנדו והרסה את הכל ואת כולם. מקווה שתשמרי על השפיות. אנו זקוקים לה, צריכים לדאוג שלא תעלם. אמא של ענת אור ענת אור 06.05.1980-21.02.2007

 

[liat1953]

כן,כל יום לא קל אך יש קשים יותר

היינו אולי רוצות שהזמן יעמוד מלכת אך לא כך רואה את החברים שממשיכם וזה טיבו של עולם רואה את אחיו מטפח משפחה וכואבת על המשפחה שנגדעה לניר אך חייבים להמשיך,הכאב הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו כך נחיה עד יומנו האחרון,בשמחות עם הנותרים ובכאב עם החלל שנותר תודה על מילותיך המעודדות

 

[yazi22]

כל כך קשה להמשיך ולהתרחק עוד ועוד

ולחלום על חיבוק וגעגוג מאחל לך שתפגשי גם זכרונות טובים ביום הזה

 

[liat1953]

אנחנו מתרחקים עם הזמן שעובר ולא עוצר מלכת

ממשיכים לחלום על מה שאין וחסר עד מאד. הם ישארו לעד-צעירים- וכפי שראינו אותם לאחרונה... גם הזכרונות למרות הכאב לא יתחדשו לנצח לא יתווסף אליהם אפילו שביב קטן. מה שקים אותו נישא איתנו עד יומנו האחרון. לא כך רצינו,לא זו היתה תקוותנו שהבאנו אותם לעולם קיווינו עבורם עתיד טוב ומזהיר ניסינו להראות להם את הצד היפה והטוב של החיים אך הכל ניגדע ביום אחד והחדוה והרינה כבר לא ישובו כמו שהיו. תודה יעקב ליאת