עוד טיפול מאחורינו ../images/Emo122.gif
הגוף בקושי מתאושש מהטיפול הראשון וכבר אתמול היה טיפול שני עכשיו יודעים הרבה יותר טוב מה זה כימותרפיה. אשתי באה הפעם במצב רוח מרומם בניגוד גמור לבהלה שהיתה לה לפני שבועיים. היא שופעת חיוכים לרופאה ולאחיות כאילו שכימו' זה מינימום מסע ללונה פארק (אולי דומה יותר למסע ברכבת השדים). "מה את שמחה כ"כ ?" "שקט, אני בהכחשה וזה לא קורה לי עכשיו
… וחוץ מזה שהפעם יהיה לי יותר קל אמא שלך תבוא". אחרי הגיהנום שהיא עברה בפעם שעברה אמא שלי אמרה שהיא תבוא לנסות לעזור לה. היא עושה הילינג והרפיה או משהו בסגנון לא ברור בדיוק מה. מזיזה אנרגיות, פותחת מרדיאנים, לוחצת לה באזור הסרעפת והגב ואז מניחה יד על החזה העליון ובמקביל בגב, הגרון הצוואר והעורף ולבסוף המצח והראש ואז לשכב והגוף נרגע לשעתיים…(אני יכול לעשות אותו דבר ולא יעזור כלום). אח"כ צריך לחזור על זה שוב. זה עוזר לה בעיקר לכאבי בטן, הקאות, ובחילות פחות לרעידות ולצמרמורות שהם לא פחות קשות, בשביל זה צריך פשוט להירגע עם מוזיקה שקטה לחכות ולהבטיח לה שזה יעבור. ומה עם תרופות? היא לא לגמרי התייאשה מהם… (זופרן עוזר יותר מפראמין כנראה) היא חושבת שהיא קיבלה פלצבו "בכל מקרה מגע יד עוזר יותר…" ככה היא אומרת. כל מה שיעזור ואולי כמו שאמרו כבר, הגוף יתרגל לרעל הזה בשלב מסוים. גם הקטנה רוצה לעזור לה, היא שמה אצבעות קטנטנות על המצח "אמא זה עוזר לך נכון? עכשיו טוב לך?" זה לא שאמא סובלת זו אטרקציה, אבל סבתא שעושה "קסמים" זה כן! עוד יום-יומיים כבר צריך להיות יותר טוב. בינתיים הגוף מתנגד לזה בכל צורה. אני לא הייתי מסוגל לעבור דבר כזה בודאות, אבל היא עומדת בזה איכשהו או יותר נכון שוכבת בזה (מתחפרת מתחת לשמיכות).
הגוף בקושי מתאושש מהטיפול הראשון וכבר אתמול היה טיפול שני עכשיו יודעים הרבה יותר טוב מה זה כימותרפיה. אשתי באה הפעם במצב רוח מרומם בניגוד גמור לבהלה שהיתה לה לפני שבועיים. היא שופעת חיוכים לרופאה ולאחיות כאילו שכימו' זה מינימום מסע ללונה פארק (אולי דומה יותר למסע ברכבת השדים). "מה את שמחה כ"כ ?" "שקט, אני בהכחשה וזה לא קורה לי עכשיו