וזה שנכלא היסטוריון יהודי שביקר את אוסטריה על הפקעת רכוש
שטפן טמפל הואשם שלא דיווח על קרובת משפחה נוספת כדי להגדיל את חלקה של אמו, ניצולת השואה, בפיצויים שניתנו למשפחה. הוא טען בשיחה ל"הארץ" כי כליאתו "גובלת באנטישמיות"
 
עיתונאי וסופר יהודי יליד אוסטריה, שהתפרסם בביקורת שמתח על האופן בו מתמודדת אוסטריה עם עברה הנאצי, החל היום (שני) לרצות עונש מאסר של שנה בכלא בווינה, בתום משפט קפקאי ומעורר מחלוקת. האיש, שטפן טמפל, בן 54, אמר ל"הארץ" ערב כניסתו לכלא, כי המקרה הוא "אבסורד מוחלט", שגובל ברדיפה אנטישמית. הסתבכותו של טמפל עם החוק החלה ב-2005. טמפל סייע אז לאמו, הלנה, ניצולת שואה בת 82, להגיש תביעת רכוש על חלקה בנכס מפורסם, שנגזל ממשפחתה ב-1938 עם סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית והפקעת הרכוש היהודי מבעליו. הנכס שעמד במרכז התביעה היה וילה מהמאה ה-19 שממוקמת במרכז וינה. היא שימשה כסנטוריום וכבית יולדות, בו בו באו לעולם תינוקות של משפחות יהודיות מפורסמות, בהן משפחת רוטשילד.
הבעלים האחרונים של הנכס היה ד"ר לותר פירת, בן דודה של סבתו של טמפל. ב-1938 הוא ואשתו, סו, הושפלו בידי הנאצים ואולצו לנקות עם מברשת שיניים את הכניסה לבניין. השניים לא עמדו בהשפלה והתאבדו בהזרקת רעל.
אמו של טמפל זכתה בתביעת הפיצויים, וקיבלה כ-1.1 מיליון אירו. היא היתה אחת מ-40 יורשים שקיבלו פיצוי כספי על חלקם בנכס, אשר נמכר ב-2010.
טמפל טען בהמשך, כי הרשויות ניסו להסתיר מאמו את זכאותה להגיש את התביעה, וכי רק בזכות ערנותו שמע על האפשרות להגיש אותה.
ואולם, ב-2011, אחרי שהיורשים קיבלו את כספם, גילתה דודתו של טמפל (אחותה של אמו), כי איחרה את המועד להגשת התביעה והפסידה בפוטנציאל את חלקה בנכס.
הרשויות באוסטריה העלו אז טיעון תמוה נגד טמפל, לפיו הוא לא דיווח על קיומה של הדודה, ובכך מנע מהמדינה, באופן תיאורטי, אפשרות לקבל את חלקה בנכס, במקרה שהדודה תוותר עליו מרצונה.
הרשויות התעלמו מדבריה של הדודה, לפיהם כלל לא היתה מוותרת מרצונה על הנכס.
המקרה התגלגל לפתחו של בית המשפט האוסטרי, אשר קבע כי טמפל לא דיווח על קיומה של הדודה כדי להגדיל את חלקה של אמו בנכס, ובכך גם את חלקו. טמפל, מנגד, טען כי לא היתה זו אחריותו לדווח עליה, אלא רק להוכיח כי אמו היא יורשת לגיטימית של הנכס. בטיעון זה תמכו גם מומחים בנושא.
ב-2013 הוא הורשע בהונאה חמורה של המדינה, ונידון לשלוש שנות מאסר, שהופחתו לשנה אחת בעקבות ערעור שהגיש. חבריו השוו את משפטו ל"משפט דרייפוס". טמפל עצמו אמר כי הוא "מרגיש כמו ברוסיה של פוטין ולא כמו בווינה". מאז ניסה לפנות לכל גורם אפשרי על מנת להמתיק את עונשו ולפתוח מחדש את המשפט, אך היום (שני) נכנס בשערי הכלא בווינה, והחל לרצות את עונשו.
בפגישה בפראג, שם הוא גר, אמר טמפל ל"הארץ" לפני כמה חודשים, כי הוא נרדף על לא עוול בכפו ונפל קורבן לרדיפה פוליטית וצינית מצד הרשויות באוסטריה, בין היתר משום שמתח עליה ביקורת חריפה בפרסומים שונים פרי עטו. הוא הציג שורה של מסמכים שמצביעים על התנהלות בעייתית, לא מקצועית ומעוררת תמיהה של הרשויות אשר דנו אותו לכלא.
ערב כניסתו לכלא אמר טמפל ל"הארץ" כי המשפט הוא "אבסורד מוחלט", והוסיף: "בשמה של אמי הגשתי תביעת השבת רכוש על הנכס שהיה בבעלות משפחתי עד 1938. אוסטריה היתה הבעלים שלו עד 2010 בזכות הגניבה של הנאצים.
המדינה (אוסטריה) השכירה את הנכס של משפחתי במשך כ-60 שנה והרוויחה מכך, וכעת בית המשפט האוסטרי החליט שאני הוא זה שגרם נזק לאוסטריה". "הליגה נגד השמצה" פנתה לפני כמה חודשים לנשיא אוסטריה ולשר המשפטים שלה, בבקשה לחון את טמפל, אך מאמציה לא נשאו פרי.
עורך דינו של טמפל, רוברט אמסטרדם, שהגן בעבר על האוליגרך הרוסי מיכאיל חודורקובסקי, אמר כי הרשעתו היא "עלבון לצדק" ומלאה בפגמים משפטיים. הוא הוסיף, כי במהלך המשפט ניסו התובעים להכפיש את שמו של טמפל, ולהציגו כ"יהודי חמדן". ואולם, לדבריו, "אם יש מישהו חמדן בסיפור הזה - זו אוסטריה, שגנבה את הרכוש הזה מלכתחילה".
אמסטרדם השווה את המקרה למקרה אבסורדי בו שודד תובע את הנשדד על כך שהשאיר בביתו את כלי הפריצה שלו.
טמפל, היסטוריון מומחה לאדריכלות, אוצר, סופר ועיתונאי, התפרסם ב-2001, כשפירסם יחד עם היסטוריונית וסופרת אוסטרית ספר בשם "וינה שלנו - אריזציה בדרך האוסטרית". הספר תיעד מאות מבנים באוסטריה, שהופקעו מיהודים אחרי סיפוחה לגרמניה הנאצית, ומעולם לא הושבו לבעליהם או ליורשיהם. הספר עורר מהומה רבה באוסטריה, ובעקבותיו נאלצה המדינה להתמודד עם גל של תביעות להחזרת רכוש מרחבי העולם.
טמפל הפך לדמות מפורסמת באוסטריה
אך גם למושא לביקורת ולשנאה במדינה, שטרם התמודדה באופן מלא עם עברה הנאצי.
http://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium-1.2744357
