עוד יומיים לבדיקה

[ספרקית]

עוד יומיים לבדיקה

אני מרגישה שאני לאט לאט מתחרפנת.
כל כך רוצה כבר להיות אחרי הבדיקה הזו ולדעת שהכל בסדר.
ממשיכה לדמיין את כל האופציות... החיוביות והשליליות...
הרופא מחייך ומרגיע... הרופא מעיף מבט ופניו מתכרכמות....
מתחרפנת....
מנסה להזכיר כל הזמן לעצמי שהעתיד לקראתו אנחנו הולכים כבר נקבע... ולא ישנה מה אעשה עכשיו וכמה אתחרפן.... מה שיהיה יהיה....
מיום ליום נעשה קשה יותר להחזיק את המחשבה הזו ולהשתמש בה להרגעה....
בבקשה שיהיה בסדר.... בבקשה שיהיה בסדר.... בבקשה....
מאחלת לעצמי בדיקה מעולה וחיוכים גדולים ותינוקת בריאה והמון המון המון אושר.

 

[בשדרת האיזדרכת]

בהצלחה- בהמתנה ובבדיקה עצמה

טוב שאת יודעת לזהות מה הכלים שעוזרים לך להכיל את החששות ולהתמודד איתם. אני חושבת שעכשיו כשיש ממש מעט זמן עד הבדיקה מותר גם לשחרר מדי פעם ופשוט לדאוג אם זה מה שצריך ומרגיש טבעי.
מאחלת לך שיהיה טוב.

 

[כבשה0פועה]

אמן, שההריון הזה ימשיך ברוגע (יחסי)

שיסתיים בשמחה גדולה, שהפעם תמשיך גם אחריו ותמיד.

 

[Halfwaythere]

ספרקית שיהיה בהצלחה

צריך להאמין בטוב. קל להגיד קשה לעשות. אני בשבוע 26 ועדיין לא ממש מצליחה להירגע. ובכל זאת סף החרדה יורד קצת עם כל סימן חיובי, עם כל בדיקה. מאחלת לך שיעבור בשלום ותוכלי לנוח קצת בשקט ולהנות

 

[idit84]

מבינה ומחזיקה אצבעות

כל כך מבינה את החרדה ואת התסריטים השונים שתא מריצה לעצמך. הייתי שם ועדיין שם לפני כל בדיקה (מחר סקירה אחרונה). מה שאני עושה זה להעסיק את עצמי בעבודה כדי שהזמן יעבור.
מחזיקה אצבעות שכל מה שאת מאחלת לעצמך יקרה ושהבדיקה תהיה מרגיעה ובסוף תהיה תינוקת בריאה.
מחכה לעדכונים!

 

[מאמארוני]

מחזיקה לך אצבעות

מה אני אגיד על לחץ לפני בדיקות (אני צורחת על הילדה וזה לא נעים לאף אחד) ?
שצריך להוציא אותו באיזושהי התעסקות מעמיסה בנוסף על מה שנופל עלייך, כי כנראה את לא עמוסה מספיק כדי להדחיק עוד קצת?
אולי צריך דווקא לבחור בדרך ההפוכה ולשקוע בפחד ולבכות אותו החוצה?
אני לא יודעת. בעיקר משתתפת בהמתנה

 

[ירוק מנטה]

כל כך מבינה

אני לא נשמתי לפני הבדיקות...
נשמע שאת יותר מוכנה לזה.
מקווה בשבילך שיעבור בטוב והכל יהיה מושלם

 

[ויש תקווה לאחריתך]

בהצלחה יקרה

המתח הזה... שיעבור בקלות
ושיהיה בהצלחה מחר, שיעבור בצחוק ובשמחה
וההתמודדות שלי היתה לברוח ליומיים חופש ואת הילדים שמתי אצל בייביסיטר
מהמסגרות ועד הערב
לא היה לי חשק לפגוש אף אחד..

 

[ויקטור החתול]

מחזיקה לך כ"כ אצבעות !!!

תארת כ"כ מדוייק את ההרגשה של מי שנושאת הריון שקיים בו סיכוי להעברת פגם גנטי משפחתי לעובר.
הרגשתי בדיוק כמוך ואני זוכרת שהדחקתי מעולה גם עד הסקירה הראשונה (למרות שאנחנו עשינו סיסי שליה לפניה, אבל לא היו תשובות סופיות בזמן הסקירה עדיין) ויומיים לפני הסקירה זה היכה בי.
הפחד הנוראי הזה שאולי חלילה התסמונת עברה, או משהו אחר... ושוב אאלץ לסיים הריון רצוי ויקר כ"כ.
כמוך - מה שהחזיק אותי עוד שפויה יחסית, היתה ההבנה ולהזכיר לעצמי כל הזמן, שזה כבר נקבע. מרגע ההפריה והחלוקה הראשונה, המערך הגנטי והאם כן או לא יש תסמונת, הכל כבר נקבע. אין טעם בלחץ הזה.
אבל פחדתי כ"כ שלא תפקדתי בכלל בשום מישור.

ואז אצלנו בסקירה היה חשד לשפה שסועה ומשם התחלנו מעגל מטורף של לחצים ובדיקות וכעת התינוק "חד קרן" הקסום שלנו, שניצח את כל הסיכויים, ישן פה לצידי.
מאחלת לך שהסקירה תהיה פשוטה, קצרה ותקינה לחלוטין !
ומשם ואילך הריון מהנה

 

[TheWindCriesMary]

סופרת איתך את השעות ומחזיקה אצבעות!

ושתוכלו להתחיל את החגיגות מחר אחרי הסקירה המוצלחת