עוד יומיים...

אחת...

New member
עוד יומיים...

עוד יומיים שוב אצטרך לעבור עם שיירת האנשים והמשפחה בשבילי הבטון האפורים של בית הקברות. עוד יומיים שוב אעבור בחלקת הילדים ואראה שמות של יצורים חיים ומדהימים שלא הספיקו ללכת, לא הספיקו לדבר, לא הספיקו לצחוק. עוד יומיים אגיע לקבר המכוער והמגעיל- שלמרות שהמצבה היפה הייתי מעדיפה שמה שיש בפנים יהיה חי ויהיה איתי ולא מתחת לרגבי אדמה. עוד יומיים שוב אראה את סבתא נתמכת ע"י משפחה, בוכה בכי תמרורים ולא רואה מה נעשה סביבה. עוד יומיים שוב אבכה כמו ילדה קטנה כשאשמע מה מקריאים על הבנאדם שהכי אהבתי ושנלקח ממני מוקדם מדי. עוד יומיים שוב אניח אבן על המצבה הקרה, המצבה המתה, ואלך משם וכל הדרך חזרה אביט לאחור ואפרד במילים. עוד יומיים אחזור הביתה בערב ואחשוב על זה שאהבתי, ולמה לקחו לי אותו, ולמה לא הספקתי איתו כל כך הרבה דברים, ולמה לא דיברנו יותר, ולמה לא ניצלתי כל רגע איתו. וכואב לי כל כך.
 

sad

New member
קחי נשימה עמוקה עמוקה

מקווה שיעבור מהר
 

אורי_ח

New member
למה מהר?

קטעים קשים, כמו עליזים, צריך לתת להם את הזמן, למצות אותם עד תומם. ו...כן, לנשום, עמוק ולאט. לכך אני מסכים. מחר משתתף בסדנה לנשימה מודעת. כן, לנשום נראה לנו דבר הכי טבעי, אבל מסתבר שיש הרבה מה ללמוד כדי לנשום טוב יותר, מחיה יותר.
 

sad

New member
כן כן שיעבור מהר

כי אח"כ לוקח זמן לנשוף כל נשיפה כואבת כל נשיפה משחררת אולי מועקה קטנה ולא פשוטות הנשיפות של אחרי
 

אורי_ח

New member
לא קשות הנשיפות של אחרי

קשות השאיפות של לפני, מי שמצליח לקחת שאיפה טובה פנימה ולמלא את הריאות - הנשיפה החוצה כבר יוצאת מעצמה, בכיף.
 
למעלה