עוד לא בהריון וזה גם לא ממש בתכנון

עדידושש

New member
עוד לא בהריון וזה גם לא ממש בתכנון

אבל מציק לי משהו, אז מצאתי אתכן, אולי תוכלו לעזור לי... אין לי שום היסטוריה רפואית מעניינת, אבל מאיה נולדה בניתוח חירום בשבוע 32+3, אחרי הפרדות שליה (ואחרי הריון תקין לחלוטין מהתחלה). קמתי בבוקר עם כאב בטן כמו של עצירות, שלא עבר גם בשכיבה, וביקור מהיר במרפאה העלה פתיחה של אצבע, וקושי למצוא את הקטנה במוניטור. עברנו לבית חולים, שם נמצא בקלות הדופק, אבל התחילו צירים, ואחרי כל ציר היתה ירידה חדה וארוכה בדופק של הקטנה. אחרי 3 שעות כאלו, הריצו אותי לחדר ניתוח... אחרי הניתוח נאמר לנו שנמצאה הפרדות שליה של 30%, עם קרישי דם פנימיים (אני לא דיממתי), שסיכנו מאוד את הקטנה. כמו כן נאמר לנו, שכל הריון נוסף יהיה בסיכון בגלל שלהפרדות שליה יש נטיה לחזור על עצמה. עכשיו, מאיה רק בת חצי שנה, וטפו טפו טפו, נולדה גדולה יחסית, ושהתה בפגיה כ-3 שבועות ללא שום סיבוכים, היא רק היתה צריכה לגדול, אבל אני דואגת כבר לעתיד. האם באמת כשנרצה להכנס שוב להריון הוא יהיה בסיכון? ואם כן, מה זה אומר הריון בסיכון? איך אוכל לדעת אם שוב יש הפרדות שליה...אני יודעת שקצת מוקדם בשביל להיות לחוצה מזה, אבל זה נורא מטריד אותי. לא ארצה שעוד ילד שלי יעבור לידה מוקדמת ופגיה מצד אחד, מצד שני, אנחנו רוצים לפחות עוד ילד אחד...איך מתמודדים עם הפחד להכנס שוב להריון?
 
ברוכה הבאה

ברכות על הנס. לקחו את השליה לפתולוגיה? אם אני זוכרת נכון, הסיכון אכן גבוה יותר מן האוכלוסיה כולה, אבל אבסולוטית, הוא אינו סיכון גבוה.
 

עדידושש

New member
ילדתי בארה"ב, ואכן לקחו את השליה

לפתולוגיה (הביטוח שילם על כך), ומה שנאמר לנו אח"כ היה מה שכתבתי על ה-30%...כמו כן נאמר שלא נראית סיבה לטראומה לשליה, כך ששוב, לא ברור בדיוק מה קרה. ממה שקראתי ברשת, הסיכון למקרה חוזר הוא מעל 20%, שאני יודעת שזה לא הרבה, אבל מבחינתי, זה מפחיד נורא...
 

ligiligi

New member
הי עדידוש

גם לי הייתה הפרדות שיליה , וכרגע אני בהריון ומטופלת תרופתית כידי למנוע השנות של המקרה ( אספירין וזריקות קלקסן ) לא נעים אבל לא נורא , אם זה היה יעיל אדע רק בעוד מספר שבועות . בכל מקרה , אני ממליצה לך לסיים את כל הברור לסיבת ההפרדות לפני הכניסה להריון כיון שיש הרבה בדיקות שאי אפשר לעשות תוך כידי הריון בהצלחה
 

עדידושש

New member
הי - לא עשו כאן שום בירור

לסיבת הפרדות השליה. מאחר וזה התחיל ככאב בטן, ולא נפלתי/חטפתי מכה או משהו בסגנון, הם פסלו את עניין הטראומה, פסלו את עניין השימוש בסמים (כי זה לא קרה), והדב רהיחיד שהיה חריג בהריון שלי היה פטריה שטופלה שבועיים לפני כן ו-GBS חיובי שטופל באנטיביוטיקה 3 שבועות לפני כן (והאנטיביוטיקה היא כנראה זו שגרמה לפטריה), אבל נאמר לי שלשני הדברים הללו אין כל קשר להפרדות השליה. על אלו בדיקות את מדברת? אני חוזרת לארץ באוגוסט, ואשמח לדעת...
 
הפחד, זו השאלה הגדולה

אני ממש לא יודעת איך לענות לך על השאלה הזו. אני מניחה שאלה מבינינו שחוו טראומה (או כמה טראומות) בהריונות שלהן ובכל זאת חוזרות למשחק, מונעות על ידי תקווה ל"הפי אנד" ולנצחון, או פשוט מוצאות איכשהו שהכמיהה גוברת על הפחד. בפורום השני שבו אני מנהלת היה שרשור מעניין בנושא, ואני מצרפת לך קישור בתקווה שזה יתרום לך משהו. לגופו של עניין, אני מסכימה שהחוויה שעברת אכן הייתה מפחידה ולא משהו שתרצי לעבור שוב, מה גם שאף אחד לא יכול להבטיח איך זה יסתיים בפעם הבאה. מצד שני, תחשבי על זה שבפעם הבאה, בניגוד להפעם, כבר תדעי ממה את אמורה לפחד, באיזה מעקב את אמורה להיות ומה את אמורה לעשות בכל מקרה של ספק, והידע הזה יתן לך איזשהי תחושת בטחון. בנוסף, ייתכן שיומלץ לך לקבל איזשהו טיפול תרופתי (אני לא מבינה בהפרדות שלייה ולכן אני לא יודעת האם אכן תקבלי המלצה כזו או לא), ואם כן - עצם הידיעה שאת מקבלת טיפול תקל על החרדה. גם המעקב של "הריון בסיכון" (שאומר בסך הכל מעקב קצת יותר צמוד מהרגיל, עם יותר א"ס ויותר מוניטורים, אצל רופא שיש לו מומחיות בהריון בר-סיכון) עוזר ליצור תחושה שאת לא לבד במלחמה הזו מול הגורל. מאחלת לך בכל לבי הריון ארוך ומ-ש-ע-מ-ם בפעם הבאה.
עתליה
 

עדידושש

New member
עתליה - המון תודה

אין לי ספק שעברתי טראומה בלידה. האמת, שאני חושבת שהטראומה היותר גדולה היא לראות את הילדה בפגיה (ואנחנו היינו רק 3 שבועות וללא סיבוכים, אני יודעת שזה יכול להיות יותר גרוע). אני חושבת שהפחד הגדול שלי הוא לא מההריון עצמו אלא מסיומו. תודה!!!!
 

רונאסטל

New member
אולי יכולה לנחם אותך....

גם הגדולה שלי נולדה בעקבות הפרדות שיליה בשבוע 32 ואחריה שני מתוקים, אחד בשבוע 38 השני ב39. אולי הסטטיסטיקה האישית שלי תעודד אותך. לי דווקא הרופא אמר שאספירין מסוכן עם היסטוריה של הפרדות בגלל שאספירין עצמו גורם לדימומים. אין הרבה מה לעשות, לדעתי חומצה פולית 5מ"ג לפחות 3 חודשים לפני הכניסה להריון וגם בהריון וזהו. (בכלל מומלץ לקחת כל תקופת הפוריות של האישה) בהצלחה.
 
למעלה