עוד לא דיברתי על אהבה

[angel of the morning]

עוד לא דיברתי על אהבה

ככה זה היה, אני זוכרת אותך, בחור מרשים ויפה, 185 ס"מ של טוהר.אל יווני. היינו זוג מיוחד. אתה היית קצין ביחידה מאוד מובחרת ואני משק"ית חינוך אתה באת מהקיבוץ ואני הייתי צפונבונית,היית די סגור קצת מופנם (אולי בגלל שאתה קיבוצניק ולא הרגשת נוח בעיר,אולי בגלל אופי היחידה שלך) ואילו אני הייתי ציפור דרור,פרפרית. אני זוכרת איך היית קורא לי בשם משפחתי,איך,עם כל הגודל שלך,היית כל כך עדין,גם כשטיפלת באחרים,בילדים קטנים (אה,כן,בנוסף לכך הוא גם היה חובש, זה לא היה העיסוק העיקרי שלו,אבל הוא ביקש צ´ופר את הקורס הזה, ובתמורה לזה הוא הבטיח למפקד שלו,שהוא יישאר לוחם לכל דבר והחובשות רק תהיה תחביב בשבילו), עיניך הירוקות נסכו ביטחון ושידרו נועם, החיוך הכובש שלך. תמיד איפיינו אותי כ "קשה להשגה", "אדישה לגברים" ואילו אתה,פשוט הצלחת להוציא ממני כל טיפה של חיבה, כל טיפה חבויה של רגש פשוט דלית מתוכי. אמרו לי, "עזבי אותך, מה את צריכה קיבוצניק, ועוד בצבא??", "תתפסי איזה מישהו משמריהו, או פיתוח", הוא סגור מדי, יש לו פוזה של קשוח וכ"ו... . אבל כל כך רציתי אותך, היית משהו מיוחד. ההמשך יבוא... just call me,an angel of the morning

 

[angel of the morning]

עוד לא דיברתי על אהבה-המשך

נכון,והיה לי קצת קשה עם זה שלא היית מה"פתוחים" ומילים כמו אהבה לא יצאו שגיר מפיך, אך במעשיך כיפרת על זה.אחרי שמלאו ליחסינו 3 חודשים,כתבתי לך/אליך/עליך קטע קצרצר שמעולם לא ראית או שמעת, ולעולם גם לא תראה תשמע או תדע והוא הולך כך: "אז אולי תאמר לי את זה עכשיו כדי שלא אשאל אותך? האם אתה אוהב אותי?, האם גם תאהב אותי מחר?,האם אזכה להיות ה-אחת בשבילך?,כי אתה בהחלט האחד בשבילי. קראתי לרוח ולזוהר הירח.האם אני כ נבל בעיניך? אם לאו,אז מדוע אני חשה שאתה פורט עלי? מיתר אחר מיתר,מנגן לך מזמור,מזמור שרק אתה מבין. הקטע הוא,שכולם הזהירו אותי ממך,אפילו אתה. אבל אני לא הקשבתי לאף אחד.אני לא מבינה,אני צריכה להתנצל על זה שהתאהבתי בך?. אני רוצה להיות הכוכבים בלילה שלך. אני רוצה להיות הים כל פעם שאתה צולל. אני רוצה שכשתלך,להיות נתיבך,אני אשמור על ליבך כל עת שתדאב.אם תהיה החורף -אהיה גשמיך-,בסתיו אהיה השלכת. ובקיץ? בקיץ אהיה השמש שתחמם אותך. אבל אני לא יודעת.כבר עברו שלושה חודשים ואני לא חושבת שאי פעם אגיע אליך. כן,אתה קרוב אלי,מטר ממני, אך ליבך,ליבך רחוק ממני,ימים והרים מפרידים ביננו. מדבריות אין קץ." היינו כבר קרוב לחצי שנה ביחד: ובנוסף להכל הגעת לחופשה הבית אחרי שבועיים שלא היית בבית, בבוקר שבת, אחרי ערב שקט בבית, קמנו בחדר שלך בקיבוץ, הכנת לי קפה, שטפת לי פירות ואז הביפר שלך ציפצף-"זה בטח שטויות אמרת בביטול"- מסתבר שלא. אחרי שלא ראיתי אותך כל כך הרבה זמן,חזרת ליחידה שלך אחרי יום וחצי בבית. שאלתי אותך מה קרה וענית ששום דבר רציני, אז הקשיתי ושאלתי אם זה לא רציני אז למה קוראים לך אחרי כל כך הרבה זמן שהיית שם? מה הדחיפות, הרגעת אותי,אמרת לי להשאר בקיבוץ כי בטוח אתה עוד תחזור היום. כשהגעת ליחידה,וקיבלת (כנראה) מושג מה קורה, אמרת לי שאתה לא תגיע כי אתם יוצאים לאימון גדול בדרום.שאלתי אותך כמה זמן האימון ייארך, ולכמה ימים תעדר, אמרת לי שבסביבות החודש. טוב, פה, כבר התחלתי להתעצבן. לא מקובל עלי, אנחנו קרוב לחצי שנה ביחד, והמסתוריות הזו לא מקובלת עלי. אוקיי, אני יודעת שאתה קצין, ביחידה שנחשבת לעילית של צה"ל וכולי וכולי, אבל די, יש לנו חיים לא? משהו גדל בנו, ביננו, וכל פעם שאתה מוקפץ, קשה לי, ההעדרויות האלה.מה לעשות?? אני לא "מלח הארץ" כמוך, סך הכל קשה גם לי. אחרי שבועיים היה לך אפטר קצרצר במוצ"ש (לא בדיוק מוצ"ש, הגעת אלי לקראת 0500 בבוקר) לא התקשרת כי רצית להפתיע אותי, ועוד איך הפתעה, פתחתי את הדלת הלומת אלכוהול מהמסיבה שהית באלנבי 58 (אז זה עוד היה קיים) וכשנכנסת, הרגשת משהו מוזר, כשהדלקת את האור בחדר השינה שלי, הבנת. בלי לדבר, לקחת את הדברים שלך והלכת. המשך יבוא... ( כן, יש עוד, אז מה?

)

 

[angel of the morning]

עוד לא דיברתי על אהבה-3

שבועיים אחר כך הגעת לחופש ויזמת שיחה איתי. כל נסיונות ההסבר שלי עלו בתוהו. לא מצאת שום סיבה להבין למה עשיתי את זה, וכמה שאמרתי שזה היה חד פעמי, והוא כלום בשבילי, והאמת שתמיד חשבתי שאתה זה שלא תעמוד בפיתוי של המחזרות שלך,תמיד פחדתי שאני אאבד אותך ולא ההפך. היה לך קשה עם זה.אני יודעת.כל כך כאב לי על השטות הדבילית,האינפנטילית הזאת. אבל אתה חייב להבין,הייתי לבד, והייתי כל כך עצבנית,שיחד עם האלכוהול והכל, אני אוהבת אותך. "אם זו האהבה שלך, אז תני לי להתרחק ממנה, אני לא רוצה לשאת אותה" בכיתי, ביקשתי סליחה, באמת, היית הנשימה שלי, לא רק הנשמה. הרגשתי איך נהיה לי כואב, ממש על יד החזה,טיפה באמצע. וזהו, אמרת לי שזה לא יילך. אין מצב שאוכל להחליק את זה, אני לא אוכל להסתכל על עצמי במראה. וכבר עכשעו אני לא יכול לגעת בך.עד כמה שזה נשמע בוטה.אמרת. כשהתעוררתי כבר יצאת.זהו.אתה עם עצמך, חושב,מהרהר. ואני יודעת שלא אראה אותך יותר. משהו בתוכי לא האמין שבאמת תעזוב,אולי זה האגו שלי, אולי זו כמיהה מודחקת, למרות שזה היה ברור, שמה שאתה אומר שתעשה,אתה עושה.אבל,בכל זאת, חשבתי, קיוויתי. אף פעם לא הבנתי איך אתה יכול להתנתק ממישהו שאתה אוהב. וכשאתה מתנתק אז אתה מתנתק.נתק גמור. טוטאלי. ואולי אני צריכה להיות שמחה עם זה?, לא יהיו לי יותר לילות טרופים, געגועים ודאגה כל פעם שאתה יוצא מהבית.אולי יהיה לי בן-זוג שלבטח אדע שכל פעם שהוא הולך לעבודה הוא יחזור.בחיים!. ואפילו באותו יום. לדעת ש כשאני נכנסת איתו למיטה הוא ישאר עד הבוקר, ולא להתפלל כל הלילה שלא תהיה איזו הקפצה או מצב חירום/כוננות שדורש את התייצבותך, גם אם אתה בחופשה באילת,מטולה, או סתם במיטה ב4 לפנות בוקר. לא לפחד כל הזמן שדפיקות שנשמעות בדלת הן לא של איזה מפקד עמית שלך או קצין עיר שבא לבשר לי בשורת איוב.אפילו בזה אני לא בטוחה. אני חושבת שאם היה קורה לך משהו אז ודאי זה היה נודע לי מאיזו מהדורת חדשות,או מהעיתון. כי אנחנו לא נקראים משפחה,ידעת לשים טוב טוב מחיצה בעניין הזה.למרות שבנבכי ליבי רצית.לא אמרתי ואולי ידעת,אבל כל כך רציתי. איזה אבא נפלא יכלת להיות. איזה בעל נהדר. ורק אני כמו מטומטמת הרסתי. במו ידיי. המים רתחו,הכנתי נס לעצמי.אולי תדפק על דלתי ותצטרף? ענת אפתה עוגה מעולה שאני רואה שלא נגעת בה בכלל. השארת אותה שלמ,אותי השארת מרוקנת לגמרי אבל בעוגה של ענת התחשבת. השארת אותה רק לי. זה לא הכל, יש עוד חלק אחד ואני מחכה לתגובות just call me an angel,of the morning

 

[angel of the morning]

עוד לא דיברתי על אהבה-הסוף

שנה עברה, שנה עברה מבלי שדיברנו.לא ענית לטלפונים שלי, לא ל מיילים. לכלום. בינתיים, בן דודה שלי התגייס ליחידה שלך ומדי פעם הוא זרק לי מידע עליך, שהצטיינת באיזה מבצע מורכב בארץ מסוכנת וקיבלת העלאה בדרגה לסרן,שכולם מחזיקים ממך ואתה נחשב לאחד הקצינים ה יותר מעולים שם. וגם, שאתה יודע שהוא קרוב משפחה שלי. חודשיים אחרי שבן הדודה שלי סיים מסלול (כמעט שנתיים עברו מאז שנפרדנו), הוא הודיע להורים שלו שהוא יוצא לאימון גדול בצפון והוא לא יגיע בערך חודש הביתה (מוכר לכם??) , אחרי שלושה שבועות (ואני כבר בשנה השניה ללימודי ארכיטקטורה באוניב´ תל-אביב) יצאתי באחת ההפסקות לקפיטריה ומכיון שבבוקר לא קראתי עיתון קניתי והתיישבתי עם הכוס קפה לעיין קצת. ופתאום ראיתי את תמונתך יחד עם עוד כמה מחבריך ליחידה בכותרת הראשית, מוקפים במסגרת אדומה תחת הכותרת "אסון". מתחת לתמונה שלך היה כתוב הדרגה השם והשם משפחה שלך עם תוספת, שתי אותיות, ז"ל. כוס הקפה נשמטה מידי וכמעט נפלתי מהכסא. ענת שהיתה לידי בהתחלה לא שמה לב, אבל קישרה מהר מאוד.חוסר אונים מלווה במועקה ליווה אותי, לא יודעת מה קרה לי, הפסקתי לנשום,או שלחץ הדם שלי צנח, או הכל ביחד. יצאת עם כוח לוחמים, היית סגן מפקד הכוח לפעולה בלבנון, משהו השתבש היו פיצוצים, יריות ולא חזרת.יקומו ועדות חקירה שלא יניבו מסקנות מספקות כל כך והמון זמן אחרי האירוע עוד ידברו על האסון הזה.(המון זמן זה לא כמה חודשים אלא כמה שנים). בן הדודה שלי, שרק לא מזמן סיים את מסלול ההכשרה, היה בכוח בחילוץ יחד עם הלוחמים מה669 שחילצו אתכם,הוא סיפר לי כמעט הכל, איך שמע את הכינוי שלך בקשר, איך אתה מדבר, איך היה פיצוץ, איך ששמע את היריות, שהוא עוד הספיק לשמוע אותך מדווח (מפקד הכוח נהרג בפיצוץ הראשון), והוא גם הספיק לשמוע אותך אומר דיווח אחרון של גסיסה. איך נלחמת עד הרגע האחרון. מאז כבר עברו כמה שנים,אני עוד מעט מתחתנת ולבעלי לעתיד אמרתי דבר אחד, מערכת הנישואים שלנו תהיה הדדית לכל דבר, אבל דבר אחד אני כן מבקשת, שלבן הראשון שלנו, אני אבחר את השם.כבר בחרתי.הוא יישא את שמך. מי שהיה אהבת האמת הראשונה שלי.זה שאהבתי ולא יחזור. זהו.זהו סיפור אמיתי שקרה למישהי מאוד קרובה אליי ושפשוט הרגשתי צורך לשתף אתכם בו. אשמח לשמוע תגובה-אם כי ,אין הרבה על מה- just call me an angel,of the morning

 

[r o n i1]

הפחד

שזה יקרה למישהו אהוב... למישהו שקרוב אליך.... לאח לאחות או אולי להורה או דוד.... כל יום צריך לחיות עם הפחד אולי עכשיו זה יקרה אולי עכשיו הם יעלמו ממני לנצח..... ושתי האותיות שכולם מפחדים מפניהם כול כך....ז´´ל... הדבר האחרון שמישהו ירצה לראות בקשר לאהובם....... כל מוכרת ההרגשה..........

 

[ה מוזה]

תגובה ב 3 חלקים ..../images/Emo63.gifאו פרקים

פרק א: טעויות לפני מספר ימים שאל אניהו במכתבו"אם היית יכולה ליום אחד להיות מישהו אחר מה היית בוחרת " ..בתגובה שלי אימצתי את השאלה ועניתי .. שהיייתי רוצה להיות אני בקו הסיום כדי לחזור לאני של היום ולדעת באיזה שביל לבחור כדי לא לומר "חבל " בקו הסיום . אבל - לו היה הכל ידוע מראש ,לא היינו טועים .. לא היינו שוגים ,או מועדים ולו ללילה אחד .. ואם היינו כל זאת היינו מלאכים וכידוע מלאכים יש רק בגן העדן (מעטים ביננו) . אנחנו בני אנוש .. והטעות של אותו לילה באמת אומלל עלתה ביוקר .. זהו המחיר שאנחנו משלמים על שיעור בחיים ..ואנחנו טועים כי רק בשר ודם היננו ..ולשאת משא שכזה לאורך כל כך הרבה שנים , מין תחושת אשמה על אותו לילה שגדע אהבה בעיבורה .. זהו מחיר כבד מנשוא . פרק ב: סליחה לפעמים קל לנו יותר לסלוח לאחר.. אך קשה קשה פי מאה הסליחה לעצמך וכפי שנאמר "מצווה מתחילה בבית" ואין מצווה נעלה יותר מסליחה . אותה נערה שנושאת בליבה (לא הבנתי אם זו את או מישהי קרובה)את אותה הטעות ,את אותה המעידה .. צריכה לסלוח לעצמה . אולי הוא לא סלח .. אולי הוא סלח והיא לצערי לא תדע זאת לעולם סליחה עצמית , היא מצווה אמיתית שפותחת פתח לנשמה לשאוף את כל האוויר לנשימה . פרק ג´ : העבר מקומו שם- בעבר. נצרי בליבך את חודשי האושר ואת אותה אהבה קסומה ,אהבה ראשונה . סלחי ,הביני שאנושית את וטועה . והשאירי לו פינה חמה ומיוחדה במגירת אהבה קטנה בליבך .. ומשעשית זאת , תני ליבך לבעלך לעתיד .. הפני מבט קדימה .. ואל אל תקראי לילדך על שמו של אהובך .. כי כך לא תסגרי מעגל . והאם זה הוגן להניח על רך שנולד את כובד המשקל הנל? הרי בכל פעם שתקראי בשמו ... העבר יעלה ויציף אותך שוב . בחרי לו שם של עתיד, של התחלה , של פריחה ... מסרי לחברתך את מיטב איחולי האושר , שתרקום סיפור אגדה שיימשך שנים רבות ומרובות עם בחיר ליבה . * יהי זכרו של לוחם מופלא זה ברוך . שתהא נשמתו עטופה בכנפי השכינה .

 

[אותו הים]

אני לא מאמין...

וואי, איזה צירוף מקרים, אני כמעט בטוח שאני יודע על מי ועל מה מדובר אותך אני לא מכיר, אבל אני בהחלט יודע מי זה הבחור (כמעט בטוח) וואי.השערות שלי, ממש עור ברווז. אותו הים

 

[dolf]

ואאאו

זה באמת עצוב אין לי יותר מה לומר אבל יש לי סיפור..

 

[shirkush]

angel... ../images/Emo39.gif

מכתב לא קל בכלל.... אני חושבת שזה קשה לאבד מישהוא.... ולגלות שאיבדת אותו בצורה כזו.... במיוחד במציאות של היום.... שבה אף אחד לא יודע אם אהובו ישוב הביתה... הרעיון של לקרוא לבנה בשמו הוא רעיון מדהים.... כך תמיד יישאר לה זיכרון שלו בליבה....

 

[s h a l v a]

מה זאת אהבה?

אין מושג כזה, אהבה. יש דבר כזה כמיהה. אנו כמהים לאנשים, למגע, לחיבה, למין. אנחנו צריכים. אנחנו חושבים שאנשים מסויימים הם מה שאנחנו צריכים. ואז זה קורה - אנחנו כל כך רוצים אותם, שאנחנו לא יכולים להמשיך ולחיות. אנחנו חולמים, וחלומותינו לא מרפים, שורפים אותנו ויוצרים חלומות נוספים.וזה יכול להימשך שנה, שנתיים, והעולם לא עוצר. אנשים מסביבינו מתחתנים, מתגרשים, מולידים ילדים, ואנחנו בהזיות. ואז, כמו כל להבה שסופה לדעוך, גם להבת הכמיהה האין סופית דועכת והופכת לגחלת, לריח שנמצא באוויר ולא יותר מזה. ואז, או אז אנחנו דוחקים את החלומות לפינה מעופשת בליבינו, ודוהרים קדימה.