עוד לא החלטתי אם אני מקנאה או שמחה

[העין ה 3]

עוד לא החלטתי אם אני מקנאה או שמחה

עוד לא החלטתי אם אני מקנאה או שמחה
יש לי בעבודה חברה טובה. היא בסה"כ בת 27, בתה הבכורה כמעט בת 4, ובנה הקטן בן 7 חודשים. הגדולה נולדה עם שיתוק מוחין בעקבות היפרדות שליה בשבוע 31. הקטן נולד אף הוא מאותה סיבה בשבוע 31, אבל בזכות נסיון העבר הוא נולד בריא. רק לפני חודשיים וחצי היא חזרה מחופשת לידה. הרגע היא התקשרה אלי (המומחית לענייני הריון) ושאלה: מה זה אומר אם יש לי בטא 8000? עניתי לה: מזל טוב, את בהריון!!! אני באמת רוצה לפרגן לה, היא עוברת כל כך הרבה עם בתה הבכורה ומגיע לה להיות מאושרת, אבל למה בכל זאת כל כך כואב לי??????????????????? ורדה

 

[ס ת י ו 3]

מצטערת אבל לא ברור לי איך אפשר לקנא

עוד לא החלטתי אם אני מקנאה או שמחה
יש לי בעבודה חברה טובה. היא בסה"כ בת 27, בתה הבכורה כמעט בת 4, ובנה הקטן בן 7 חודשים. הגדולה נולדה עם שיתוק מוחין בעקבות היפרדות שליה בשבוע 31. הקטן נולד אף הוא מאותה סיבה בשבוע 31, אבל בזכות נסיון העבר הוא נולד בריא. רק לפני חודשיים וחצי היא חזרה מחופשת לידה. הרגע היא התקשרה אלי (המומחית לענייני הריון) ושאלה: מה זה אומר אם יש לי בטא 8000? עניתי לה: מזל טוב, את בהריון!!! אני באמת רוצה לפרגן לה, היא עוברת כל כך הרבה עם בתה הבכורה ומגיע לה להיות מאושרת, אבל למה בכל זאת כל כך כואב לי??????????????????? ורדה

מצטערת אבל לא ברור לי איך אפשר לקנא
אני לא חושבת שמישהי מאיתנו הייתה מתחלפת איתה. לא רוצה אפילו לחשוב איך זה להתמודד עם דבר כזה וכל הכבוד לה שהיא בכלל חושבת על הריונות נוספים. פרגני לה ככל שאת יכולה, היא זקוקה לזה. לכל אחד מאיתנו כוס הצרות שלו ואף אחד לא ירצה להתחלף עם השני. אני למשל מעדיפה שלא יהיו לי עוד ילדים על פני ילד חולה חס וחלילה. וסליחה אם פגעתי, אבל זו דעתי האישית.

 

[העין ה 3]

הבהרה

עוד לא החלטתי אם אני מקנאה או שמחה
יש לי בעבודה חברה טובה. היא בסה"כ בת 27, בתה הבכורה כמעט בת 4, ובנה הקטן בן 7 חודשים. הגדולה נולדה עם שיתוק מוחין בעקבות היפרדות שליה בשבוע 31. הקטן נולד אף הוא מאותה סיבה בשבוע 31, אבל בזכות נסיון העבר הוא נולד בריא. רק לפני חודשיים וחצי היא חזרה מחופשת לידה. הרגע היא התקשרה אלי (המומחית לענייני הריון) ושאלה: מה זה אומר אם יש לי בטא 8000? עניתי לה: מזל טוב, את בהריון!!! אני באמת רוצה לפרגן לה, היא עוברת כל כך הרבה עם בתה הבכורה ומגיע לה להיות מאושרת, אבל למה בכל זאת כל כך כואב לי??????????????????? ורדה

הבהרה
כבר דנו בעבר בכך שהקנאה של רובנו היא סלקטיבית. באופן מוזר אנחנו מקנאות רק במי שהרתה בקלות, ולא מקנאות במי שעברה טיפולים והצליחה. יש לי חברים שאיבדו את בנם הבכור ממחלה בגיל 6, אחריו יש עוד ילד שהיום הוא בן 6, אחר כך נולדה להם ילדה בשבוע 19 ונפטרה (כמובן), ולפני כ-3 שבועות נולד להם בן. אני באמת שמחתי ולא קינאתי אפילו טיפה. אבל אצלה, אולי בגלל שהיא בכלל לא רצתה את ההריון, זה כל כך צובט לי. לפני כשבוע היא סיפרה לי שיש לה איחור, וסיפרה שאמרה לבעלה: אם אני בהריון אני יורה לעצמי כדור בראש. היא בינתיים עיכלה את הרעיון ושמחה איתו, אבל קשה לי לשכוח את המילים האלה. אני חוזרת ומדגישה: בהגיון אני שמחה בשבילה, אבל יש מן כאב בלתי נשלט. ברור שאין מה לקנא בה, אבל יש מן תחושה בתת מודע של: "אם היא לא רוצה להיות בהריון ואני כן אז למה היא כן בהריון ואני לא? ורדה

 

[רחל של ענבל]

ורדה, אני חושבת שהקנאה היא לא

הבהרה
כבר דנו בעבר בכך שהקנאה של רובנו היא סלקטיבית. באופן מוזר אנחנו מקנאות רק במי שהרתה בקלות, ולא מקנאות במי שעברה טיפולים והצליחה. יש לי חברים שאיבדו את בנם הבכור ממחלה בגיל 6, אחריו יש עוד ילד שהיום הוא בן 6, אחר כך נולדה להם ילדה בשבוע 19 ונפטרה (כמובן), ולפני כ-3 שבועות נולד להם בן. אני באמת שמחתי ולא קינאתי אפילו טיפה. אבל אצלה, אולי בגלל שהיא בכלל לא רצתה את ההריון, זה כל כך צובט לי. לפני כשבוע היא סיפרה לי שיש לה איחור, וסיפרה שאמרה לבעלה: אם אני בהריון אני יורה לעצמי כדור בראש. היא בינתיים עיכלה את הרעיון ושמחה איתו, אבל קשה לי לשכוח את המילים האלה. אני חוזרת ומדגישה: בהגיון אני שמחה בשבילה, אבל יש מן כאב בלתי נשלט. ברור שאין מה לקנא בה, אבל יש מן תחושה בתת מודע של: "אם היא לא רוצה להיות בהריון ואני כן אז למה היא כן בהריון ואני לא? ורדה

ורדה, אני חושבת שהקנאה היא לא
רציונלית. אין מה לעשות, גם אני הייתי שואלת את אלוהים למה הוא נותן אגוזים למי שאין שיניים, ואולי היא בעצמה שואלת את אלוהים למה עכשיו ולא בעוד שנה (למשל)? ורדה, אני מסכימה עם סתיו שלכל אחד החבילה שלו ואנחנו לא רוצות להתחלף עם אף אחת. אני הולכת לבקר היום יולדת, בחורה מקסימה נשואה לבחור מקסים, שנאלצה להפסיק שני הריונות בגלל מומים בעוברים (בראשון גילו את זה רק בחודש שישי) והיום היא חובקת בת בריאה שנולדה לפני יומיים. אין מאושרת ממני בשבילה ואין שמץ או טיפה של קנאה. אבל אולי בגלל שאני כ"כ אוהבת את הזוג הזה ומרגישה שכ"כ מגיע להם. כל הרגשות האלה אנושיים ומה לעשות, לא ניתן לשלוט בהם. אני מאחלת לחברה שלך הריון קל ובריא ושתצליח להסתדר עם שלושת הילדים ולהשאר שפויה. רחל

 

[רוצה עוד 1]

הצביטה הזו....

עוד לא החלטתי אם אני מקנאה או שמחה
יש לי בעבודה חברה טובה. היא בסה"כ בת 27, בתה הבכורה כמעט בת 4, ובנה הקטן בן 7 חודשים. הגדולה נולדה עם שיתוק מוחין בעקבות היפרדות שליה בשבוע 31. הקטן נולד אף הוא מאותה סיבה בשבוע 31, אבל בזכות נסיון העבר הוא נולד בריא. רק לפני חודשיים וחצי היא חזרה מחופשת לידה. הרגע היא התקשרה אלי (המומחית לענייני הריון) ושאלה: מה זה אומר אם יש לי בטא 8000? עניתי לה: מזל טוב, את בהריון!!! אני באמת רוצה לפרגן לה, היא עוברת כל כך הרבה עם בתה הבכורה ומגיע לה להיות מאושרת, אבל למה בכל זאת כל כך כואב לי??????????????????? ורדה

הצביטה הזו....
כל כך מוכרת וכל כך לא אהובה.... גם אילולא היה מדובר במקרה כל כך עצוב עם הילדה הגדולה, הקנאה הזו מובנת, גם אם קשה לנו לקבל אותה ולהסכים איתה. השכל יודע שההריון הזה לא על חשבונך. את הרי יודעת היטב שהעובדה שהיא הרתה מבלי לרצות ואילו את לא מצליחה למרות רצונך העז, הן שתי עובדות שאין ביניהן שום קשר, אבל אי אפשר להמנע מהצביטה הכואבת הזו באמצע הבטן.... אז אולי הגיע הזמן שנגיע להשלמה כלשהי עם הקנאה הזו. לא צריך לאהוב אותה, אלא לקבל אותה כרגש טבעי ונורמלי, לא לייסר את עצמנו על התחושה הזו ומצד שני למצוא את הדרך לפרגן ולשמוח עם חברותינו/גיסותינו/אחיותינו, למרות הרגש הזה. השאלה איך עושים את זה....?????