עוד לילה עצוב... או אולי שמח
יש לי חברה שבעלה חייל. לא בצבאנו, אבל עדיין חייל. מיד לאחר מותו של בעלי נשלח בעלה למלחמה המטופשת שאמורה לנקום על מותו של בעלי וחבריו. וכך נשארנו שתינו. שתי אימהות טריות לתינוקות בני 6 שבועות. חלקנו רגעים קשים וקלים, דיברנו על בדידות ועל אהבה. שאבנו כוח מהצרה המשותפת שנחתה עלינו. השבוע (ביום שבת ליתר דיוק) חזר בעלה מהמלחמה. היום היא שלחה תמונות ראשונות מהאיחוד של בעלה ובנה. ואני שמחתי. מאוד שמחתי בשבילם. על האיחוד. על זה שהיא כבר לא לבד. על זה שעכשיו הוא בטוח. ואני בכיתי. על האובדן. על זה שבעלי לעולם לא יחזור. על זה שאני לעולם אהיה בלעדיו. על זה שלביתי לעולם לא יהיו תמונות מאושרות כמו התמונה המצורפת. והרגשתי אגואיסטית על העצב שבשמחה והרגשתי אבודה ומבולבלת בגלל השמחה שבעצב. ורציתי כל כך פשוט לחדול כבר ולא להרגיש. וזהו בערך. . Welcome home Andy. We really missed you
יש לי חברה שבעלה חייל. לא בצבאנו, אבל עדיין חייל. מיד לאחר מותו של בעלי נשלח בעלה למלחמה המטופשת שאמורה לנקום על מותו של בעלי וחבריו. וכך נשארנו שתינו. שתי אימהות טריות לתינוקות בני 6 שבועות. חלקנו רגעים קשים וקלים, דיברנו על בדידות ועל אהבה. שאבנו כוח מהצרה המשותפת שנחתה עלינו. השבוע (ביום שבת ליתר דיוק) חזר בעלה מהמלחמה. היום היא שלחה תמונות ראשונות מהאיחוד של בעלה ובנה. ואני שמחתי. מאוד שמחתי בשבילם. על האיחוד. על זה שהיא כבר לא לבד. על זה שעכשיו הוא בטוח. ואני בכיתי. על האובדן. על זה שבעלי לעולם לא יחזור. על זה שאני לעולם אהיה בלעדיו. על זה שלביתי לעולם לא יהיו תמונות מאושרות כמו התמונה המצורפת. והרגשתי אגואיסטית על העצב שבשמחה והרגשתי אבודה ומבולבלת בגלל השמחה שבעצב. ורציתי כל כך פשוט לחדול כבר ולא להרגיש. וזהו בערך. . Welcome home Andy. We really missed you