עוד לילה...
יש לילות בהם יש לי הרבה מה להגיד... המחשבות מתרוצצות בראש בלי הפסקה... ואני באה לכאן כדי לפרוק מעט מכל הבלאגן הזה לפני שאני הולכת לישון... ויש לילות (כמו הלילה) שאני מרגישה ממש מרוקנת... יושבת מול המיקלדת הזו ושום דבר לא עולה בראש... ומנסה לסחוב עוד כמה דקות לפני המסע למיטה כי אני יודעת שאם אלך לא מספיק עייפה, זה יהיה לילה גדוש בחלומות ומחשבות... לילה עם פוטנציאל להפוך ללילה רע. ברוב הלילות המרוקנים אני מתייאשת ופורשת אבל היום החלטתי לכתוב... כדי שתדעו שאני עדיין כאן וגם (בעיקר) כדי להעביר את הזמן. מוזר הפחד הזה מהחלומות... לא יודעת ממה אני מפחדת יותר... שאחלום עליו... או שלא אחלום עליו... די מבלבל. ולפני כמה ימים חלמתי שאני חווה את האסון שגרם למותו... לא כאילו הייתי שם... אלא כאילו זה קורה שוב במקום אחר ואני נוכחת... ובחלום הייתי משותקת מתדהמה ולא חשתי דבר... שום כאב, רק סוף... ובצורה מסויימת החלום גרם לי להקלה... כי עכשיו אני חושבת שכך בדיוק הוא חש... לא כאב, לא סבל... רק סוף. ומחזיקה במשך שעות את הפריט האחרון שהיה עליו כאשר נרצח... את טבעת הנישואין שלו... ועוצמת את עיני ומנסה להרגיש מה חש... ולא מרגישה דבר... וזה מחזיר אותי לאותה מחשבה... לא כאב, לא סבל... רק סוף. ומרגישה ריקנות עצומה אבל גם הקלה... וחושבת שעכשיו זה הרגע המתאים לכבות את המחשב וללכת לישון. לילה קל לכולנו. אני.
יש לילות בהם יש לי הרבה מה להגיד... המחשבות מתרוצצות בראש בלי הפסקה... ואני באה לכאן כדי לפרוק מעט מכל הבלאגן הזה לפני שאני הולכת לישון... ויש לילות (כמו הלילה) שאני מרגישה ממש מרוקנת... יושבת מול המיקלדת הזו ושום דבר לא עולה בראש... ומנסה לסחוב עוד כמה דקות לפני המסע למיטה כי אני יודעת שאם אלך לא מספיק עייפה, זה יהיה לילה גדוש בחלומות ומחשבות... לילה עם פוטנציאל להפוך ללילה רע. ברוב הלילות המרוקנים אני מתייאשת ופורשת אבל היום החלטתי לכתוב... כדי שתדעו שאני עדיין כאן וגם (בעיקר) כדי להעביר את הזמן. מוזר הפחד הזה מהחלומות... לא יודעת ממה אני מפחדת יותר... שאחלום עליו... או שלא אחלום עליו... די מבלבל. ולפני כמה ימים חלמתי שאני חווה את האסון שגרם למותו... לא כאילו הייתי שם... אלא כאילו זה קורה שוב במקום אחר ואני נוכחת... ובחלום הייתי משותקת מתדהמה ולא חשתי דבר... שום כאב, רק סוף... ובצורה מסויימת החלום גרם לי להקלה... כי עכשיו אני חושבת שכך בדיוק הוא חש... לא כאב, לא סבל... רק סוף. ומחזיקה במשך שעות את הפריט האחרון שהיה עליו כאשר נרצח... את טבעת הנישואין שלו... ועוצמת את עיני ומנסה להרגיש מה חש... ולא מרגישה דבר... וזה מחזיר אותי לאותה מחשבה... לא כאב, לא סבל... רק סוף. ומרגישה ריקנות עצומה אבל גם הקלה... וחושבת שעכשיו זה הרגע המתאים לכבות את המחשב וללכת לישון. לילה קל לכולנו. אני.