וכרגיל התגובות המקוממות של קוראים
שלא מבינים הרבה במה שהם אומרים. אולי זו תכונה ישראלית, להגיב לכל נושא באשר הוא, גם ללא כל הבנה מינימלית בנושא. ישר מגיבים על "זכותו של היילוד", וכמובן, נראה שהם צודקים, אלא מה? הכתבה באמת לא הדגישה את עניין התינוק, אולי היה צריך להוסיף מה עובר על התינוק בהיותו בבית חולים. למשל: חיתוך חבל הטבור מיד לאחר הלידה מונע ממנו לקבל תוספת חשובה של דם. התוצאה - ריבוי צהבת ילודים. לידות ואקום ומלקחיים, הרבה פעמים ללא צורך, שגורמות טראומה ליילוד. לקיחת התינוק מהאם ללא מתן אפשרות לקשר בין התינוק לאם. התינוק נשלף מהרחם, נלקח מיד לשקילה ועוד כל מיני דברים, מולבש ומושם במקום חמים, כאשר רק על פי בקשת האם נותנים לה להניק אותו מיד, וגם אז לחמש דקות. התינוק ננטש בתינוקיה עם תאורה חזקה ולא נעימה, עם רעש של עוד כמה עשרות תינוקות בוכיים ועם יחס אפס. אף אחד לא מחבק אותו, נותן לו הרגשה של חום ואהבה. אם האם לא מודעת לכך, גם לא מביאים לה אותו להנקה. זריקות וחיסונים - לרוב ללא נוכחות אחד ההורים. ביקורים - רק בשעות שנוח לצוות הרפואי. האב אינו מורשה לשהות עם תינוקו. להמשיך? ואחר כך עוד באים כמה חוכמולוגים ואומרים - "נו, באמת, בסך הכל מדובר פה ב 48 שעות, ואחר כך התינוק עם האמא והכל בסדר..." אז קודם כל, כל מה שהזכרתי למעלה מהווה נזק לתינוק מהרבה סיבות - גם פיזיות וגם נפשיות. נכון, הוא לאו דווקא יצא חולה נפש מזה, אבל בהחלט עם טראומה - בין קלה בין קשה. דבר שני, אני אומרת שיש שעות בחיים שהן הכי חשובות והכי משמעותיות לאדם: השעות האחרונות לפני מותו והשעות הראשונות לאחר הולדתו. בכוונה הבאתי קודם את המוות, כי זה יותר מובן לנו. אף אחד לא היה רוצה למות לבד, ללא קרוביו על ידו. אני מסיקה שגם אף אחד לא היה רוצה להיוולד לבד. ולידה בבית החולים משמעה בהרבה מקרים - להיוולד לבד.
