עוד מכתב שלא נשלח
אני יודע שהמכתב אינו מפוסק נכון וערוך בצורה נוראית, אך כתבתי אותו בזמן שהייתי נסער ביותר והחלטתי לא לשנות אותו ולהשאיר אותו כפי שנכתב. (על המעטפה) "נכתב בזמן אי שפיות זמנית אך הכרחית 7.3.02" ------------------------------------------- "אנחנו עכשיו בפולין, ואני כמעט בוכה, מזדמן לחשוב שאני חושב עכשיו על הזוועות הנוראות, או על קרוביי החיים ואלו שכבר לא, או שאני באמצע טקס מרגש, אך לא שם אני, אני כרגע עסוק בעצמי, אני, ספורי אדם תמים וחלש שהוכה, הוכה על ידי סופה. סופה חזקה גדולה ומלאה יותר מכל דבר שהוא חווה בחייו, והוא התפאל ממנה, הוא נשבה על ידה, הוא הפך לתלוי בה, והסופה הזאת כדרכן של סופות חלפה לה, נשארה כמו שהייתה עדיין מדהימה כפי שהייתה, אך עכשיו היא ממשיכה בדרכה, ואני מסתכל עליה מרחוק ומקווה שתשנה את כיוונה ותחזור אליי, אך באותה מידה אני מפחד שככל שאני אתקרב אליה אני אהיה תלוי בה יותר, ושאני צריך להסתובב לאחור ולחכות לסופות פחות מדהימות, פחות מלאות, שיהיו במידתי הצנועה, שלא ישבו אותי, שלא אתמכר אליהן. ולפעמים אני חושב שזוהי לא עוצמתה של הסופה שהיתה כל כך מרהיבה, אלא זה אני שכל כך קטן, וכל רוח שתנשב ליידי אני אראהה כסופה ושבה בה מחדש. ובנתיים, בנתיים אני מנסה לסובב את ראשי לכיוון הנגדי, מקווה שהסופה תתרחק, ובאותו זמן מתענה בגלל חסרונה."
אני יודע שהמכתב אינו מפוסק נכון וערוך בצורה נוראית, אך כתבתי אותו בזמן שהייתי נסער ביותר והחלטתי לא לשנות אותו ולהשאיר אותו כפי שנכתב. (על המעטפה) "נכתב בזמן אי שפיות זמנית אך הכרחית 7.3.02" ------------------------------------------- "אנחנו עכשיו בפולין, ואני כמעט בוכה, מזדמן לחשוב שאני חושב עכשיו על הזוועות הנוראות, או על קרוביי החיים ואלו שכבר לא, או שאני באמצע טקס מרגש, אך לא שם אני, אני כרגע עסוק בעצמי, אני, ספורי אדם תמים וחלש שהוכה, הוכה על ידי סופה. סופה חזקה גדולה ומלאה יותר מכל דבר שהוא חווה בחייו, והוא התפאל ממנה, הוא נשבה על ידה, הוא הפך לתלוי בה, והסופה הזאת כדרכן של סופות חלפה לה, נשארה כמו שהייתה עדיין מדהימה כפי שהייתה, אך עכשיו היא ממשיכה בדרכה, ואני מסתכל עליה מרחוק ומקווה שתשנה את כיוונה ותחזור אליי, אך באותה מידה אני מפחד שככל שאני אתקרב אליה אני אהיה תלוי בה יותר, ושאני צריך להסתובב לאחור ולחכות לסופות פחות מדהימות, פחות מלאות, שיהיו במידתי הצנועה, שלא ישבו אותי, שלא אתמכר אליהן. ולפעמים אני חושב שזוהי לא עוצמתה של הסופה שהיתה כל כך מרהיבה, אלא זה אני שכל כך קטן, וכל רוח שתנשב ליידי אני אראהה כסופה ושבה בה מחדש. ובנתיים, בנתיים אני מנסה לסובב את ראשי לכיוון הנגדי, מקווה שהסופה תתרחק, ובאותו זמן מתענה בגלל חסרונה."
