עוד מעט ימלאו 90 שנה ל'מהפכת אוקטובר'

עוד מעט ימלאו 90 שנה ל'מהפכת אוקטובר'

שהוא כינוי שמאלני-קומוניסטי לפוטש המזויין של הבולשביקים בהנהגת לנין, טרוצקי וסטאלין נגד הממשלה הדמוקרטית ברוסיה. הפוטש הבולשביקי ייזכר בהיסטוריה בנשימה אחת עם תפיסת השלטון ע"י הנאצים בגרמניה כ-15 שנים מאוחר יותר: שני הארועים המיטו על האנושות אסונות נוראיים, הביאו למלחמות עולם וגרמו למאות מיליוני הרוגים ונרצחים. מדובר בתופעות אסוניות אפוקאליות, כמו המגיפה השחורה באירופה בימי הביניים שהכריתה שליש מהאוכלוסייה. יידרשו דורות כדי להתגבר על האסונות האלה לא רק במישור החברתי-כלכלי-פוליטי, אלא גם במישור התודעתי והפסיכולוגי שכן מאורעות אלה עיצבו את תודעתה של האנושות בתקופתנו יותר מכל דבר אחר.
 
פחות ממה שמקובל לחשוב

בעיקר בגלל תעמולה אנטישמית. היו הרבה יותר יהודים במחנה המנשביקי מאשר אצל הבולשביקים.
 
יום הרה גורל.......

The rising was scheduled to coincide with a meeting in Petrograd of the All Russian Congress of Soviets of Workers’ and Soldiers’ Deputies. Trotsky, as Chairman of the Petrograd Soviet, was determined to make the coup appear as a defense of the revolution that overthrew the tsar and as a defense against an attempt by the Provisional Government to disperse the Congress of Soviets then in session. The coup occurred in the early morning hours on November 7. Red Guards (Bolshevik soldiers) tried to take control of the city’s biggest newspapers, but they failed, finding the offices well guarded by armed men. At one o’clock in the morning, armed revolutionary soldiers and sailors – the latter from the Kronstadt naval base – occupied without difficulty the city’s telegraph exchange. At 1:35 in the morning, revolutionaries occupied the post office. At 5 a.m., a revolutionary force took control of the telephone exchange. At dawn, a Bolshevik force surrounded the state bank. At 10 o’clock armed revolutionaries surrounded what had been the tsar’s Winter Palace, which held the offices of the Provisional Government – the biggest target for the revolutionaries. And the revolutionaries took control of the local train station. So far, hardly any blood had been shed. Life in the city during the day was limping along as it had during previous days, with people in their homes and in the street taking little notice of the coup. But Kerensky noticed, and he fled to the front in search of an army. It was the first of the ten days that was said to shake the world. The All Russian Congress of Soviets of Workers’ and Soldiers’ Deputies opened that day in Petrograd with the declaration that the Provisional Government was deposed and that all power now belonged to the Soviets. Moderate socialists (Mensheviks) at the congress spoke against the coup, demanded negotiations with the Provisional Government and accused the Bolsheviks of a conspiracy and of failing to consult with other factions and parties in the Soviets. They were hooted down, and they walked out, with Trotsky announcing from the podium that they belonged to the garbage heap of history. People in Petrograd whose opinions were not represented in the Petrograd Soviet appeared indifferent, believing perhaps that matters as they were before the coup could hardly get worse. It is estimated that about 10,000 armed men in Petrograd supported the Bolsheviks and that the rest of the soldiers in Petrograd – perhaps 230,000 – were neutral. In Petrograd were also 15,000 or so military officers who had withdrawn from military affairs, largely for their own protection. Also organizing no challenge to the Bolshevik coup were the moderate Socialist-Revolutionaries (SRs), whose party represented peasants. They had been a part of the coalition that made up the Provisional Government and were, for the time being, without influence.
 

Y. Welis

New member
צריך לומר שתפיסת השלטון בגרמניה היתה יותר

דמוקרטית - הנאצים זכו בבחירות ב-30 ואח"כ 43 אחוזים מהקולות, והיו המפלגה הגדולה ביותר. מה שכן ראוי לציון בשתי המהפיכות האלה, הוא אמון העם בקיצונים. נכון ששתי המפלגות עשו שימוש שלא נראה עד אז בכלי תעמולה מחוכמים (הקלטות, הופעות רבות בפני קהלים, עיתונות ומינשרים), אבל אמון הציבור בהם נותר איתן גם אחרי כל הזוועות שחוללו.
 
לא מדוייק

היטלר אמנם עלה לשלטון בדרך 'חוקתית', אבל תפיסת השלטון ממש ע"י הנאצים נעשתה בדרכי טרור שלוו בפרובוקציות דוגמת שריפת הרייכסטאג כדי ליצור 'אווירה מתאימה' לבחירות של מרץ 1933. בעקבות שריפת הרייכסטאג הם הכריזו על מצב חירום ועצרו מתנגדים רבים. אעפ"כ אין להכחיש שהנאצים נהנו מתמיכה המונית, גם אם בשלב הזה עדיין לא מתמיכת רוב האוכלוסייה. ברוסיה הסיפור היה שונה לגמרי. בבחירות לאסיפה המכוננת בדצמבר 1917 השיגו הבולשביקים למרות הטרור שלהם וההוצאה אל מחוץ לחוק של חלק ממתנגדיהם פחות מ-25%. האסיפה המכוננת דחתה ברוב גדול את השלטון שלהם ואז הם פיזרו אותה בכוח הנשק. כדי להתגבר על התנגדות הרוב הגדול של עמי רוסיה לקומוניזם הם פתחו במלחמת אזרחים אכזרית שנמשכה יותר משלוש שנים ובמהלכה רצחו מיליוני אנשים. רק כך עלה בידם לבסס את שלטונם.
 

קוכולין

New member
לא ברור שהנאצים שרפו את הרייכסטאג

יש ויכוח בין ההיסטוריונים בעניין הזה. יש חוקרים מכובדים רבים, כמו האנס מומזן ופריץ טוביאס, שסבורים שואן דר לובה ביצע את המעשה לבדו. לעומתם ישנם חוקרים אחרים, כמו וולטר הופר וקלאוס פישר, שסבורים שהנאצים ביצעו את המעשה. אני באופן אישי נוטה לדעה השנייה. קראתי את ספרו של טוביאס, והוא לא כל כך שכנע אותי.
 

Y. Welis

New member
גם צריך לזכור ששלטון האימים לא היה של כמה

אלפי אנשים על אוכלוסיה של עשרות מליונים. היו לאנשי המפלגה מבצעים משורות העם, ששמחו להתעמר באחרים. בלעדי אותם אנשי נ.ק.ו.ד, משטרה חשאית ושומרי מחנות (או בגרמניה ס.ס), אותם גופי שילטון לא היו מצליחים לבצע את זממם. אף אחד לא הוכרח לשרת באירגונים האלה, וגם מי ששירת, לא אולץ לחסל (לפחות במקרה הגרמני). היוזמה *האישית* של המשרתים באירגונים הנפשעים היא ששירתה את השילטון ואיפשרה לו לממש את חזונו, ועל כן הרמה המוסרית הירודה של חלק גדול מהגרמנים והרוסים (לצד שתיקת הרוב), היא אולי התורם העיקרי לעליית שני המישטרים הקיצוניים האלה.
 
שני המשטרים היו בנויים על רשתות של משת"פים

ומלשינים ועל מפלגות המוניות של קאדרים נאמנים המוכנים לבצע כל משימה. מתוך המאגר הגדול הזה של מיליוני חברי מפלגה גויסו היחידות המיוחדות שקיימו את משטר הטרור. אם ניקח את מז' גרמניה כדוגמא הרי מתוך אוכלוסייה של כ-16 מיליון שמתוכם היו אולי כעשרה מיליון בוגרים היו שם כשני מיליון חברי מפלגה וכ-300 אלף סוכנים ומלשינים בשכר ועוד רבים רבים שמדי פעם עשו טובה לשלטונות 'בהתנדבות'. זה חוץ מהמנגנונים ה'מקצועיים' של השטאזי והאירגונים האחרים.
 

Y. Welis

New member
במקרה של מז' גרמניה (שהיה רך יחסית בהשוואה

לדברים ברוסיה עצמה) אני מניח שהטבות כלכליות היו הסיבה העיקרית.
 
קצת מוזר לשמוע שהקומוניזם והנאציזם

הם שעיצבו את תודעתה של האנושות בתקופתנו הקפיטליסטית. יותר נכון לומר שהקפיטליזם מעצב את תודעתה של האנושות בתקופתנו היום ואז, שעה שעה, והנאציזם והקומוניזם היו תופעות חולפות שכיום אין להן השפעה על חיינו.
 
זה נכון שהקפיטליזם הוא התופעה העיקרית

כיום, אבל אולי לזכר הנאציזם והקומוניזם יש משמעות חיובית בימנו, האזהרה והלקח לאן אידאולוגיות מרושעות וטוטליות מגיעות. לגבי הדור הקודם, הדור של שנות ה 50 וה 60- סטאלין והיטלר היו טראומות מעצבות.
 
טראומות מעצבות בעיקר מבחינה פוליטית

וקצרת טווח, לא מבחינה תרבותית, חברתית וכלכלית. ולגבי כל מה שקשור בפוליטיקה, ה"מעצב" הוא מה שהגורמים הקובעים מסמנים בתור ה"מעצב". אני מדבר כמובן על המערב, וגם על הדור של שנות ה-50 וה-60. הנאציזם נמשך רק 12 שנים, מתוכן תקופה קצרה מאוד מחוץ לגרמניה, ולא היו לו השלכות מהפכניות מבחינה כלכלית, חברתית (למעט היהודים ו"נחותים" אחרים) ותרבותית. תחת הנאציזם נמשך הקפיטליזם.
 
מי שסבלו מהנאציזם לא קושרים אותו עם קפיטליזם

האופי ה'קפיטליסטי' של המשטר הנאצי חשוב רק לדוגמטיקנים שמאלניים. לכל ייתר בני האדם חשוב האופי הרצחני והאנטי-אנושי של הנאציזם: מחנות ההשמדה, הרצח ההמוני, הדיכוי, מדינת המשטרה, השוד השיטתי של אוכלוסיית קורבנותיו. ומאידך: נוסטאלגיה ל'ביטחון הכלכלי והחברתי' שהוא העניק לתומכיו. בכל הדברים האלה הוא נפגש עם הקומוניזם. במדינות האימפריה הסובייטית לשעבר היה הנאציזם חווייה קצרה יחסית בזמן, חווייה של מלחמה וכיבוש אכזרי, אך נוראה וטראומתית. הקומוניזם לעומת זאת היה חווייה ארוכה ומתמשכת, פחות אכזרית בד"כ בטווח המיידי, אך בעלת השפעה עמוקה ומעצבת יותר. הקומוניזם גיבש אופי, דפוסי מחשבה והתנהגות טיפוסיים לחברה כנועה מופחדת, שבה האדם כפרט ואישיותו נמחקים בתוך מסה אפורה כללית שחייה מכוונים ומוסדרים ע"י השלטון וזרועותיו וקודם כל ע"י 'המפלגה', מנהיגיה ובריוניה. במזרח אירופה נתקלים על כל צעד ושעל בפער הדורות העצום בין אלה שגדלו וחיו בקומוניזם ובין הדור החדש שצמח לתוך חברה חופשית. הדור הישן הצליח להסתגל ולשרוד איכשהו בתנאים הקשים של עוני ומחסור. זה דור שלא ראה את העולם, שלא למד שפות, שלא היתה לו גישה למידע, שלמד לשמור על פיו ולא להתבלט ושמצא מקלט לאישיותו בנישות המעטות שהמשטר לא הצליח להשתלט עליהן כמו משפחה וכנסייה. הדור החדש צמח בבת אחת לתוך חברת האינטרנט, הטלפון הסלולרי, המכונית הפרטית, התנועה החופשית, ההזדמנויות הכלכליות הוחברתיות. נוצר בבת אחת טיפוס אדם חדש, אינדיווידואלי, הדומה לאחיו במערב. הנוער שם היום לא יודע מה זה לקום ב-4 בבוקר ולעמוד בתור לחלב או לנקניק בחברה ללא קניונים ולראות בננות רק בטלוויזיה.
 
למעלה