יום העצמאות כימי צאתנו מארץ מצרים
יום העצמאות כימי צאתנו מארץ מצרים...
אנו נמצאים בעיצומו של חג תקומת מדינתנו, עמינו וארצנו, נראה לי חובה לברר את מהותו של יום. האם באמת תופסים אנו את גודלו של המפעל שאנו בחסדי ד' שותפים לו? האם באמת ובתמים אנו מצליחים לקלוט את הזכות הגדולה שנפלה בחלקינו? אנו נוהגים לומר בכל שבת תפלה לשלום המדינה ואנו אומרים "אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו ברך את מדינת ישראל
"ראשית צמיחת גאולתנו" אך האם אנו מבינים מה שאנו כבר אומרים בצורה מכאנית וכדרך אגב?
אמנם יש קשיים ולא הכל מושלם, אך אנו צריכים להבין שזוהי בדיוק הגאולה. ידוע המשל על אב שנולד לו תינוק ובאים לברכו ומתעצבן האב ואומר: מדוע אתםפ מאחלים לי מזל טוב? וכי יצור זה מקיים מצוות? מניח תפילין? הוא לא שווה כלום! רק אוכל, שותה ובוכה! כך היא מדינתנו כתינוק הנולד. עוד ארוכה הדרך אך אל לנו להתעצבן ולהנתק בשל כך. כפי שהתינוק מקיים בדיוק את המצוות המוטלות עליו, דהיינו לגדול ולהתפתח ושמחים אנו על לידתו, בגלל שיודעים אנו את ייעודו ואת מהותו התמידית שתמשך בו בגדילתו, כך עלינו להבין שהמדינה כפי שאנו אומרים "ראשית צמיחת גאולתנו", היא עדיין לא הגאולה הלשימה, אך היא בהחלט שלב בדרך.
השפת אמת בדרשותיו על חנוכה אומר: "החגים מדרבנן הם הארה מהחגים מדאוריתא, כדוגמת הארת הלבנה מהחמה. חנוכה הארה מסוכות, פורים הארה משבועות - ומחג הפסח מקוים אנו להיות עוד כמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". כלומר מחכים אנו לחג מדרבנן שיהיה הארת חג הפסח. וב"ה שזיכנו ויש לנו בימינו חג שהוא הארת חג הפסח - זהו יום העצמאות, בו בוטל שיעבוד מלכויות, נעשה נס בא"י ופסקנו מלהיות עבדים, הוחזרה לנו היכולת להיות עבדיו דקודשא בריך הוא.
ואמנם זוהי רק התחלת הדרך, אך צריך לזכור שגם יציאת אבותינו ממצרים לא היתה תכלית הגאולה, כי אם התחלתה בלבד, וההתחלה שלנו היא דוקא בחינת השלמה של התחלתה של יציאת מנצרים. וכדברי ירמיהו הנביא: "הנה ימים באים נאם ד' ולא יאמרו עוד חי ד' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ד' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שמה".
אשרינו שזכינו, ויה"ר שנזכה להשלמת הבניין והקמת הקומה הרוחנית השלימה מעל הקומה הפיזית שבה החלנו ונזכה לקוממיות ולביאת משיח צדקינו בב"א!
_________________
"
