מתחברת להבנות שלך
ומוסיפה... אני חושבת שהמילה שחסרה לך שם זה שאין טוב ורע אבסלוטיים. הכוונה של אלוהים היא שאין דבר שהוא טוב בערך מוחלט או דבר שהוא רע בערך מוחלט. כל ה"טוב" וה"רע" הם יחסיים. יחסיים לחברה שבה אנו חיים, יחסיים לצרכים של כל אחד מאיתנו, יחסיים לערכים שלנו, לנקודת המבט שלנו, לרגע מסוים, וכולי. בקטן אפשר לראות את זה דרך סיטואציות יומיומיות. אם אני בעלת עסק ואני מחליטה לעשות תהליך התייעלות ובמהלכו אני מפטרת חמישה עובדים, אז בשבילי זה מהלך טוב, אבל בשבילם זה מהלך רע. נניח שאחד העובדים ישב חודש בבית ואז הוצעה לו משרה שבה הוא מרוויח פי 2 ממה שהרוויח אצלי, אז לאור המציאות החדשה, הפיטורין שלו היו דבר טוב או רע? נניח שעובד אחר הציע לחברתו נישואים בדיוק שבוע לפני הפיטורין, ועכשיו הוא משתמש בכספי הפיצויים לממש את חתונת החלומות שלהם, אז זו הייתה בשבילו חוויה טובה או רעה? ואפשר להמשיך את זה עוד ועוד ועוד... שום דבר הוא לא רע בערך מוחלט, או טוב בערך מוחלט. זה רק אנחנו שמעניקים לדברים את הערכים האלה. בגדול את נוגעת במקרים הקיצוניים: רצח, גניבה, אונס. ברור לכולנו שהם "רעים", כי כך החברה שלנו מתנהלת, ואמנם לא בדקתי את זה אנתרופולוגית, אבל אני מניחה שרוב החברות מתנהלות ככה, פשוט מפני שבלי הכללים האלה, אני לא חושבת ש"חברה" יכולה לשרוד כ"חברה". אלה חוויות שקשה לנו להכיל אותן ואני כמובן לא מאחלת אותן לאיש. אבל, אם נחזור לנקודת ההתחלה, שאומרת שכל אחד מאיתנו עובר את מה שהוא צריך לעבור, וכל קושי הוא הזדמנות לצמיחה, הרי שגם בחוויות האלה יש הזדמנות לצמיחה. הבחירה בידנו אם לצמוח מהן או לא. וזו "בחירה" במובן העמוק של המילה, לא זה היומיומי והברור. הכרתי פעם איש שחלה בסרטן. מחלה איומה ומפחידה. הכרתי אותו כשנה לאחר שניצח את המחלה. הוא סיפר לי שהמחלה הזאת הייתה מתנה גדולה בשבילו. היא שינתה לו את החיים, חיברה אותו לעוצמות ולמשמעות ולעשייה שלא היה לו סיכוי להגיע אליהם אחרת, כך הוא הרגיש. אז מה, המחלה בשבילו הייתה חוויה טובה או רעה?
