עוד "סוגייה" שאני חושבת עליה

[טוחנת המחשבות]

עוד "סוגייה" שאני חושבת עליה

כבר הרבה זמן..זה יישמע אולי קצת טריוויאלי או בנאלי,אז זה משהו שיושב לי בראש,או בלב,או איפה שהוא. אני מסתכלת על רצף חיי..מהבחינה הכוללת והגדולה,ניתן לומר. אולי אפילו מבחינה כרנולוגית,מהסוף להתחלה,במין רצף שכזה.חשבתי על זה שכל הדברים שאני עושה-יושבת בבית,קוראת ספר,מסתכלת על תמונה,משחקת פינגפונג או כל דבר אחר-חשבתי על איזה משמעות יש לדברים האלו בעצם,מבחינת חיי..הריי דברים לא חשובים שכאלו,חוץ מהנאה רגעית,נגמרים ומה יוצא מיזה בסופו של דבר,לאן זה מוביל אותי בסופו של עניין?לשום מקום. אז הגעתי למסקנה שאם אני יישנה משהו בעצמי או בצורת התפיסה שלי בעקבות ההתרחשות או הרגע או מה שאני עושה,אז תהיי לזה משמעות,במילים אחרות,ללמוד מחוויות החיים האלו,גם אם הן ניראות סתמיות,להפיק מהן משהו משמעותי שנשאר בך,בעיקר בזכרון. למשל אם אני הולכת למוזיאון ורואה תערוכה,אז במקום שזה ייחלוף ובכך לא היה לזה שום משמעות מבחינת חיי,אנסה ללמוד מיזה באמת ולהתעמק בזה כמה שיותר.הבעייה היא שלפעמים גם אין איפה להתעמק כי הדברים הם ברורים ומשעממים,ובכך אני מרגישה שזה סתמי ומבוזבז,הריי אני חייבת ללמוד מיזה כדי שתהייה לזה משמעות. הבעייה היא שאני לא יכולה להכריח את עצמי להפיק משהו ממש משמעותי וחשוב מכל רגע ורגע בחיי..אני לא רוצה לדרוש מעצמי דברים שאני פשוט לא יכולה להפיק.ועדיין אני גם לא רוצה לעשות דברים סתם,בגלל זה אני ממש מנסה לחשוב כל הזמן אבל לעיתים רחוקות החיים מאפשרים ממש חשיבה וחקירה,במיוחד כשאתה מחוייב למסגרת כלשהיא. אני לא מהטיפוסים האלה שיכולים בקלות לזרום בחיים ולקבל את הדברים מבלי לחשוב עליהם..ולכן גם קשה לי לעשות הרבה דברים רגילים,כי אני כל הזמן נתקעת בלחשוב עליהם..ואני אוהבת את זה ושונאת את זה ביחד.קשה לי ומסובך לי עם זה אבל מבחינתי אין דבר אחר.ואני כלכך רוצה להפיק משהו חשוב מכל דבר,שאני לא יכולה פשוט ללכת והלמשיך,אני כל הזמן רוצה לעצור ולשאול למה. ולכן,אני באמת חושבת שהזכרון שלי היא הדרך היחידה ליצור משמעות לדברים שקורים לי.ולעשות את מה שאני רוצה,כך שאהיה מאושרת וואי,כנראה שזו כבר לא סוגייה כלכך,הולבנו כמה דברים בזמן כתיבת ההודעה הזו.נחמד. מה אתם חושבים על מה שכתבתי? שתפו! שלכם,טוחנת המחשבות.

 

[ישראל שורק]

טוחנת יקרה

נכנסת לאחת הסוגיות הכואבות והמרגשות בפילוסופיה, שאלת משמעות החיים. דברייך כאילו יצאו מליבי. גם אני מתמודד עם תודעת הבנאליה של החיים שנראית כאחת מן האויבות הגדולות שלנו. את מבליטה את הזיכרון ותפקידו במאבק הזה בבנאליה של החיים. אבל איזה מין סוג של זיכרון זה? האם את צוברת וצוברת וצוברת ללא סוף? באיזו מידה את הופכת את הזכרון שלך לדבר מה פעיל, לדבר מה בלתי שגרתי? אני למשל לא מגיע כמעט למוזיאונים. ויתרתי גם על שיחות סלוניות שמקבצות זוגות משועממים ודוחפות אותם לדבר על לא כלום. נראה לי שיצירה מתמדת היא דרך אחרת להתמודד עם אותה בנאליה עצמה. אני למשל מרבה לעסוק בשטויות. במקום העבודה שלי הפכתי את חדר 5 ל"שער" 5, הפצתי כתב עת שעוסק בשטויות מתוך זווית אישית, הקמתי את מועצת הקומה הזמנית (שעוסקת בעצמה בלבד ובגינויים לכל עוולה שמתפרסמת בעולם). את הדברים "הרגילים" אני משתדל לעשות בדרך ייחודית. הייתי שמח שניכנס לדיאלוג של דוגמות וסיפורים במקום הכרזות כלליות כדי לבחון את העניין מקרוב. מה דעתך? וחוץ מזה, ברוכה הבאה לפורום. את ונטעעע מוסיפות כיוון יפה ונכון לפורום הזה...

 

[טוחנת המחשבות]

אני שמחה שזה מדבר אלייך

(דרך אגב,אני ונטע הם אותה האחת..החלפתי שם פשוט) אני יכולה להגיד לך שאני ממש מנסה לעבוד על הזכרון שלי,כדי שכל רגע בחיי יהיה לו משמעות..כדיי שאם אני אקרא ספר ואמצא שם משפט שממש מדבר אליי,אני אוכל לנצור אותו בליבי לנצח לאן שלא אלך,והוא יהיה שם בשבילי,עוד דבר קטנטן ויפהפה מאלפי הדברים האחרים שבראש שלי. לכן אני לעיתים משננת דברים כאלו,כדי שזה יישאר בי חזק ולא ייחלוף. עוד דוגמאות-כשאני באוטובוס אני תמיד קוראת..ומההתחלה אני בוחרת לעצמי דברים שהם משמעותיים לי-כמו לעזור לאחרים למשל..כך שהעבודה או המסגרת עצמה לא ניראית לי סתמית. אם אני איפגש עם חברים אני ארצה להכנס איתם לשיחות עמוקות,או לעזור להם בדרך שמתאימה להם,כך שיהיה לי מעניין..קשה לי לדבר על שטויות שכאלו ואחרות,לכן אני מנסה להפיק משהו מעבר. ותמיד בראש שלי אני מנסה לחשוב בכיוונים בלתי אפשריים,מנסה לפתח ולשאול כל הזמן ולנסות לקבל תשובות,ואם לא אז לפחות לנסות להבין יותר.. ובהקשר היותר רחב,בקשר לשאלת משמעות החיים-לזה אני אפילו לא קרובה ללענות,פשוט אין לי מושג.יש לי את המטרות שלי ואם אגשים אותם אהיה מסופקת,למרות שאני גם בספק אם אצליח אי פעם להגיע לאושר מושלם..מהו אושר מושלם?יש אנשים מאוד שמחים והם לא צריכים יותר,ובשבילי מה שהם עושים לא ניראה לי מספיק..יש אנשים שהאושר בשבילם זה דברים שאותי לא מעניינים(כמו לרקוד במסביות)ועדיין הם יותר שמחים ממני. אני יודעת שאף פעם לא אהיה מהטיפוסים שממש שמחים ומסתפקים במה שיש להם,כנראה אני גם לא רוצה להיות במקום הזה,כי הוא ניראה לי לעיתים קצת סתמי וחסר עיניין..ועדיין-הם יותר מאושרים ממני,ואולי האושר הזה הוא בעצם משמעות החיים..מה שאנחנו מרגישים בעצם ולא מה שאנחנו עושים כלפי חוץ.

 

[sole2]

טחינת המחשבות שלך

דווקא מצאתי שיש לך גישה חיובית ובונה על החיים. ובמקום למצא פגמים את רוצה להפיק את הטוב ממה שיש . את זורמת עם החיים למרות הקושי והתקיעות ,וכן את מוטרדת מהמחשבות שלך ולא מיישמת אותם אופן ספונטני אלא רק לאחר מחשבה עליהם תחילה . את מעידה שהגבלה הזאת מרגיזה ,ואני שואלת האם לפעמים יתכן בה גם יתרון ? תחשבי איזה יתרון או רווח את מפיקה ב שליטה על המחשבות ?. כשאת "לא יכולה פשוט ללכת ללכת ולהמשיך אלא את כל הזמן עוצרת ושואלת למה " ,לדעתי ,מכיוון שאת באופן לא מודע נערכת למה שעלול לקרות , כאילו להימנע מאיזה מצב ביש.וכשזה קורה את נהנת מעצמך שצדקת. את גם מרגישה כאילו שולטת במחשבות , מן תחושת עצמאות. את אומרת שמצאת את הדרך על ידי שימוש בזכרון ואני מוסיפה גם על ידי הדימיון שלך שעליו את מסתמכת בעשיית הפעולה הרצויה בצורה הכי יעילה כדי שתהיי מאושרת. ובכדי לשנות גישה והרגלים את יודעת שזהו תהליך לא קל אך אם מתמקדים בו הוא עוזר ואפשרי.

 

[sole2]

דוגמ' בנליות

הדוגמאות הבנליות שלי הם על דרך האהבה והאשלייה הסלון הוא מוזאון האומנות והתקשורת- בו נימצאים כל יצירותיי על הקירות הלבנים (ולמרות שיש ברשותי כמה תמונות אומנות של ציירים ידועים העדפתי לשימם כרגע "לנוח בצד) ציוד המחשב הטלויזיה הטלפונים ומיטתי שהיא הספה, כך שאני מוקפת במה שאני יצרתי ובמה שאני אוהבת.ולא אשכח את הספרייה האהובה בקיר למראשותיי .. המטבח הקטן שלי המאובזר בכלים ובציוד רק לבן, כשמיבעד לקירות ניבטים פניהם המחייכות של אלפי שחקנים ושחקניות אהובים עלי הגזורים ומודבקים בסדר יפה . כך שבכל הזדמנות כשהבנליות שורת עליי, מבטי ניתקל בפנים של מושאי הערצתי וליבי עולץ כמעה .מי שניכנס למטבחי מרגיש קצת מובך כי בא לו לשאול אם את האוסף הזה אוספים ילדיי ,,

 

[hilabarak]

לטוחנת המחשבות שלום,

כדי לפתור את שאלת "תכלית החיים" יש לשנות זווית ראייה על החיים. נפריד לרגע בין שכל לאהבה. ונגדיר את האהבה כמהות הקיום ואת השכל כמנווט. עכשיו נניח שאנחנו על ספינה, האהבה זה הקברניט. השכל הוא מחשב הניווט. עכשיו האדם המערבי הנורמלי יושב על מפות הניווט ושואל "מה המשמעות? לאן זה הולך?". התשובה היא "אין משמעות למפות, הן נועדו רק לנווט". לא תמצאי בשכל תשובה. אם תפעלי במסגרת האהבה, אז לא תצטרכי תשובות. אין לי מושג למה הבת שלי בת ה9 חודשים כל כך מצחיקה אותי עם השטויות שלה. אבל אין לי גם צורך בתשובה. אין לי תשובה מדוע אני נהנה לענות לך עכשיו, אני פשוט אוהב. אם תחפשי את האהבה בחייך אז תמצאי משמעות. לשכל אין שום תשובות בשבילך, הוא לא יודע מדוע חופי יוון יפים, הוא מגיע לשם. הקברניט אמור לרדת מהספינה וליהנות שם. אני אמליץ לך על ספר נהדר בשם "התחלה חדשה" בהוצאת גל. כתוב קליל עם דוגמאות ומסביר יפה איך למצוא את האהבה.

 

[טוחנת המחשבות]

:-אמרת כמה דברים מעניינים

אני לא בטוחה שאני מסכימה איתך. אני שואלת את עצמי אם באמת אין תשובות. אני חושבת שאם כל אחד היה מקבל את זה שפשוט אין תשובות,לא היינו לעולם מגיעים לאן שאנחנו מגיעים היום,מבחינת ההבנה האנושית על בניי אדם,העולם,הייקום.למה אין לך צורך בתשובה?אותי דווקא מעניין לדעת,אני חושבת שהסקרנות הזו היא חלק מימה שמאפיין את המין האנושי,וזה ההבדל ביננו לבין חיות-אנחנו עוצרים ושואלים למה ומנסים באמת לחקור. לכן,אני חושבת שמבחינת האופי שלי,קשה לי להשלים עם דברים כמו שהם.אני לא יכולה לקבל את זה ולהשלים עם זה שפשוט חופיי יוון הם יפים,ככה,כמו שהם. במקום זה סביר להניח אם הייתי באה לשם ,הייתי שואלת את עצמי למה זה ניראה בעייני יפה,האם זה יפה באמת או שאני עושה מיזה משהו יפה?ולמה אני צריכה שזה יהיה לי יפה? השאלה היא,אם באמת לא אצליח למצוא בשכל תשובה. ותשובה של השכל יכולה גם להיות שאהבה היא הבסיס להכל,וכל דבר ניתן להסביר על ידי האהבה. בכלליות אבל אני חושבת שאם זו הייתה הגישה הכללית,של לקבל את זה כמו שזה כי אהבה זה הכל,לא היינו מגיעים לאן שאנחנו מגיעים. לא היה את המטוס(סתם דוגמא),או את כל הענפים-פסיכולוגיה,פילוסופיה,סוציולוגיה,פיסיקה וכיו"ב..האנשים ,לאורך ההסטוריה,שהגיעו למקומות האלו,למקומות של ההבנה והגילוי,הם האנשים שהעזו להטיל ספק במציאות הקיימת ולדרוש מעצמם ומהעולם יותר,ועובדה גם שהצליחו להגיע לתשובות,גם אם לא היו הכי מאושרים ואוהבים.אני חושבת שאם כולם היו שמחים ואוהבים את הדברים כמו שהם,לעולם לא הייתה יכולה להיות התקדמות אמיתית באנושות-כולנו היינו נשארים בטבע,לא מפותחים.לא יודעים את כל הדברים הנפלאים והעצומים שאנחנו יודעים היום,בכל התחומים. טוב,והנה עולה פה עוד שאלה-מה היא התפתחות אמיתית?כי אם כל ההשגים של החברה שלנו,היא גם חברה מאוד חולה.. (הכוונה לחברה המערבית)מה השגנו בעצם?יכול להיות שכל דבר אפשר למדוד רק בצורה שאם בניי אדם מרגישים טוב והם שמחים,ובזה זה מסתכם.שכן אם מודדים התפתחות והתקדמות בצורה הזו,הריי יש חברות יותר פרמיטיביות אבל יותר "מצליחות" מהכיוון הזה.. אם הטכנולוגיה בסופו של דבר לא שיפרה את ההרגשה של בניי האדם,אזיי היא לא שווה הרבה..יכול להיות שאם היינו משאירים את המצב כמו שהוא,היה יותר טוב. אני למשל לא מסכימה עם הדת,אבל אולי לא צריך למדוד דברים בצורה של אובייקטיביות,כי אחריי הכל,היא גורמת להרבה אנשים להיות מאושרים,בין אם הם מודעים לכך ובין אם הם פשוט זורמים עם כל מה שקורה מסביבם מבלי לעצור ולשאול למה,הם יותר שמחים,ואולי זו התשובה האמיתית.הריי בסופו של דבר לאף אחד לא אכפת מהאמת האובייקטיבית שכולה רק שכל והגיון קר ,הריי הרגשות שלנו בסופו של דבר הם מה שבונים אותנו,רוב הדברים בחיינו קורים כתוצאה מאיך שאנחנו מרגישים ותופסים דברים,כתוצאה מצרכים שלנו או רצונות ומניעים. פראנסיס בייקון אמר: "ההבנה האנושית איננה אור קר,אלא היא מקבלת עירוי מן הרצון ומן הרגשות ומכאן נובעים מדעים שאפשר לכנותם "מדעי משאלת הלבב",כי הדבר אשר יירצה האדם להאמין באמיתותו,בל יהיה נכון להאמין ביתר שאת.לכן הוא פוסל דברים קשים,שאינו רוצה לחקרם,שולל דברים מפוכחים,המקטינים את התקווה.פוסל דברים שבמהות הטבע,בשל אמונה תפלה.אינו מנצל את אור הניסיון,בשל יהירות וגאווה.אינו מקבל דברים שאין הכל מאמינים בהם,מתוך קבלת דעת האספסוף. קיצורו של דבר-אין מספר לדרכים,שלא תמיד מורגשות הן,להשפעת הרגשות על ההבנה ולפגיעה בה" לכן אני בחלקית מסכימה איתך,וחלקית לא. ניתן לומר שאני אוהבת את השאלות שלי,ואת הנסיון לתשובות,לכן זה עובד. וגם..אחרי הכל,גם החתולה שלי לא שואלת את עצמה כלום והרבה יותר טוב לה בחיים מלי.הרבה יותר קל לה לזרום,לעשות את מה שהיא צריכה. אני חושבת שאם אני פשוט ייאהב וייקבל הכל,אז ארגיש בתוכי מין סתמיות וריק שכזה. ואני כן מאמינה באהבה,ותודה רבה אני אקרא את הספר. יום טוב

 

[הרהרנית]

כתבת ארוכות ולעניין

ניכרת חשיבה מעמיקה ורצון כן להבין את משמעות החיים. יש לי שני דברים לומר לך...האחד נוגע לסקנות. לכאורה תכונה מהוללת . נישאת בפי כל כמובילה לידע וחוכמה. גם אני הייתי שם במקום שחייב ללמוד ולדעת. כל מה שמסקרן אותי. עד היום שהבנתי שהסקרנות הזו היא מילה אחרת לפחד. רק לפחד אין מקום בשפה שלי ולסקרנות יש גם יש..מגובה בקונזנזוס. וזה הפחד מללא לדעת. הפחד להיות מאחור כשעולה עניין זה או אחר, הפחד לפספס משהו, הפחד להישאר עם חללל. כך במקום להתמודד עם הפחד , או החור השחור, שפכתי פנימה מידע חצי מעובד וחצי לעוס . והנה זה פלא, החור לעולם לא נמלא. זה בנוגע לסקרנות. ובקשר לחיפוש אחרי משמעות. זה יפה וטוב. זה שם אותך בחברה טובה. הרבה אנשים מגיעים בשלב זה או אחר לשאלה הזו. אני רק מאירה בפנייך זוית קטנטננה, חומר למחשבה, אם תרצי. מדברייך עולה השקעת מאמץ כתנאי למציאה התשובה. המשוואה הזו לוקה בצרות חשיבתית רגעית. המאמץ לא הכרחי, האם התינוק מתאמץ למצוא משמעות? אם ניתן גם כמבוגרים למצוא משמעות מבלי לחפש? או מבלי להתאמץ למצוא? אני טוענת שודאי שכן. בהצלחה בהמשך הדרך

 

[טוחנת המחשבות]

הרבה דברים אני מבינה מימה שאת כותבת

יכול להיות,בנוגע לפחד ולחלל בפנים.אחריי הכל אם לא היה לי חסר משהו,אם לא היה לי חלל פנימי ורייקנות,בכלל לא הייתי חושבת-לטוב ולרע. הפחד לפספס משהו,הפחד להשאר עם חלל-דברים שאני מאוד מזדהה איתם. אני כן חושבת שצריך להשקיע מאמץ(לווא דווקא מאמץ שיכלי)כדי להגיע למשמעות.אם לא נחפש משהו לא נמצא אותו.תינוק לא מתאמץ למצוא משמעות כי הוא תינוק..אני לא מסתפקת בעובדה שהוא פשוט חיי,כי אני יותר מתינוק,ואני יותר חושבת מתינוק.כמו שחייה יכולה להנות ולחיות,אבל היא חייה.זה אומר שהיא מצאה את המשמעות?לא. יכול להיות שמבלי שאתאמץ אמצא-מין חוק מרפי שכזה. בכל מקרה תודה על התגובה הטובה.

 

[hilabarak]

זה לא שאני לא מחפש תשובות, עובדה

שלפחות לפי ראיית עולמי יש לי תשובה מניחה את הדעת. והעובדה שאני מסוגל לנסות להעביר אותה מלמדת על כך שהיא התקבלה בשכל. כי ציינתי כבר, שלמשל אינני יכול להסביר מדוע התינוקת שלי מצחיקה אותי. לא סתם הפניתי אותך לספר. כי זו פילוסופיה שלמה ואני יכול רק לגרות אותך לבדוק אותה. אבל אני אנסה בכל זאת בקצרה. בודהא הגדיר שבחיים יש אי נחת קבועה. האחד מחפש כסף השני משמעות השלישי ביטחון לעצמו הרביעי בטחון לקרוביו וכך הלאה. מה שמחבר את כולם זה ה"רצון" למשהו שונה ממה שיש כרגע. את בהווה רוצה משמעות גדולה יותר בעתיד. השני רוצה ערך עצמי גבוה יותר בעתיד. השלישי רוצה הכנסה גבוהה יותר בעתיד. אף משאלה לא עולה על השנייה ואף משאלה לא נופלת מהשנייה. מבחינת בודהא, אדם שמחפש משמעות לא יכול להגיד שהוא מעל זה שרודף אחרי כסף, שניהם רודפים אחרי משהו ואצל שניהם הרצון נולד בשכל. אבל אנחנו יודעים שיש דברים בחיים שהם מעל השכל. כמו האהבה לילדים, אין לשכל יכולת להסביר אותה. אפילו את ההנאה מליל ירח נפלא, אין לשכל יכולת להסביר. השכל בעזרת הביולוגיה מסביר שהופרש חומר כזה וכזה בזמן ליל ירח, הוא לא יכול להסביר מדוע יופרש החומר. בימיו של בודהא היה "פטנט" שנועד לשתק את ה"רצונות" מטריפי הדעת ולהביא "תחושה של ליל ירח" לחיי היום יום. ה"פטנט" היה המדיטציה והיוגה והסגפנות. אנשים ישבו ימים שלמים ושיתקו את השכל לחלוטין בשיטה זו או אחרת.זה יצר אפקט כמו ריקון של כוס, רוקנת רצונות וצרכים ונכנסה האהבה. בודהא עסק בזה כ7 שנים ואז גילה שאין בזה תוחלת, זה לא מביא לשחרור. ואני מצטט לא במדוייק "גם אחרי 24 שעות רצופות של מדיטציה חוזר הנזיר למציאות אי הנחת שקיימת כאן". אז מה הגילוי שלו ? הוא גילה שצריך לטפל ברצון עצמו. אינך יכול לתת לרצון למשהו שונה ממה שיש כרגע לשלוט בך. החיים צריכים להיות מונהגים על ידי האהבה ולא על ידי הרצונות. ואם יש לך רצון למשמעות במקום לנסות למצוא אותה פשוט, תשאלי מדוע החיים כפי שהם אינם מספקים את המשמעות המספקת ?. אני מבטיח לך שלא תיהיה לך תשובה מספקת ובכך תתחילי להניע את "גלגלי המשמעות" יותר טוב מכל חקירה שיכלית. בעצם תחקרי פנימה מדוע את לא רואה משמעות ? במקום החוצה, מדוע החיים לא מביאים לך משמעות. ניסתי על קצה המזלג. באמת כדאי לך לקרוא את הספר "התחלה חדשה" (אני כתבתי - מקווה שאני לא עובר על חוקי פרסום, אבל אני באמת מאמין שזה יתרום לך, אני חושב שאתם מזהים שבאתי מאותה מחשבה כמוכם). הוא מסביר הכל בצורה יפה. כולל את ההקשרים הפסיכולוגיים של הנושא. שכן חלק מחוסר המשמעות קשור בפסיכולוגיה האישית. ואני אקח את הכסף כמשל קל. אחד רוצה כסף כי הוא רוצה לשיעריכו אותו. אחד רוצה כסף עכי הוא רוצה ליהנות מהחיים. ואחד רוצה כסף כדי שיהיה לו עתיד בטוח. שלושתם צריכים להתמודד עם הרצון הראשון צריך לברר מדוע אין לו ערך עצמי, השני צריך לברר מדוע הוא לא נהנה ממה שיש והשלישי צריך לברר מדוע הוא איננו חש בטוח במה שיש. אי אפשר להוכיח את עליונות האהבה על השכל, אבל שווה לנסות. תראי שהיא תפעיל את השכל הרבה יותר טוב מאשר הרצון שנולד בשכל עצמו.

 

[טוחנת המחשבות]

אוקיי.

הבעייה היא שלפי איך שאני רואה את הדברים,כן אפשר להסביר דברים. האם באמת לשכל אין יכולת להסביר דברים?אני פשוט לא מסכימה עם זה,אני חושבת שלכל דבר יש סיבה ואם אנחנו לא מבינים אז הטעות היא בנו ולא במציאות שהיא בלתי ניתנת להבנה,ואני חושבת שאפשר,או לפחות האידיאל מבחינתי הוא לתת לעצמי תשובות הולמות לשאלות שלי,ולהסביר. לך יש תשובות שמניחות לך את הדעת,וזה נפלא,אני לא הגעתי לנקודות האלו עדיין,למקומות האלו.אני לא חושבת כמוך-אני חושבת שאם באמת היית רוצה היית יכול לנסות להבין למה התינוקת שלך מצחיקה אותך.וזו כבר שאלה של בחירה או רצון אישיים,אני הייתי בוחרת אחרת מימך,כי אותי יותר מעניין לשאול למה מאשר פשוט לחיות את זה,שיש בזה גם חסרונות אבל כך אני רואה את המצב כרגע. ומבחינתי,אדם שמחפש משמעות יש לו יותר ערך מלבןאדם שרודף אחריי כסף. והנאה מליל ירח נפלא-אפשר לחשוב על סיבות .מדוע הופרש החומר,אולי זו שאלה שכרגע אין עליה תשובה,אבל לפי דעתי זה לא אומר שאין תשובה....כמו שבן אדם רוצה להרגיש טוב אז הוא מוצא לעצמו דברים מבחוץ להיאחז בהם,כמו הירח שהוא נפלא,ואז הוא מרגיש טוב כי מייחס לזה משמעות(אני בעצם לא מצליחה להסביר עכשיו,אבל יכולות להיות לזה כלמיני סיבות,אבל בלי קשר לדוגמא הלא-מוצלחת יש פה כוונה)ואם אני לא מוצאת סיבות אז אני לא מתייאשת,כי זה מה שאני רוצה לעשות,אז אני ממשיכה לחשוב ולהרהר על זה,עד שאני מגיעה לאנשהוא.או שאני לא מגיעה,אבל לפחות ידעתי שעשיתי את מה שאני רוצה.שלא וויתרתי לעצמי. ואני כן חושבת שאם בן אדם מאוד רוצה משהו אז הוא יצליח להגשים את הרצון שלו,לכן אני פשוט לא יכולה לקבל את זה שאי אפשר להסביר דברים,לפי דעתי אם היינו מקבלים הכל בצורה כזו לא היינו מתקדמים,כפי שאמרתי מיקודם. וכן אני מסכימה איתך,בין השאר הדברים צריכים להיעשות על ידי האהבה,אחרת לא נירצה כלום ולא נגיע לשום מקום.אבל לאהוב בתור דבר לכשלעצמו,לי זה לא מספיק.ואם אני מבינה נכון,מתחת לרצונות שלי יש מניעים אחרים.מדוע אני לא רואה את המשמעות?כי אני מקשרת משמעות בתור התגשמות החלום שלי ובתור זה שאני אצליח לעשות את מה שאני רוצה לעשות,ולכן אני לא רואה אותה כרגע כי מבחינתי הדבר המשמעותי היחיד זה להגיע לתשובות ולחקור ולהבין.דרך האהבה,דרך הההרגשה הטובה,כי מכאן הכל מתחיל. אבל יש משהו במה שאתה אומר..מדוע אני רוצה לעשות את הדברים שאני עושה?כדיי שתהיי לחיי משמעות.כדיי שלא ארגיש חסרת ערך,כדיי שאעשה משהו גדול. כדיי שתהיי לי תכלית בעולם. החיים לא מספקים לי את המשמעות עכשיו כי עוד לא הגעתי לאן שאני רוצה להגיע,עוד לא מימשתי את עצמי,עוד לא מצאתי תשובות לשאלות שלי. אבל אני אקרא את הספר,ואז אוכל לדבר איתך כשאבין יותר. יום טוב

 

[hilabarak]

אני שמח שהחלטת להרחיב בנושא

בנושא קריאת הספר (אני מאמין באמת ובתמים שהקריאה תשרת אותך), אבל אני לפחות נהנה גם לדון איתך ללא קשר. אחד לא בא על חשבון השני, אלא מוסיף. אני רואה שיש לך ראש פתוח, אז אני אזרוק שאלות שאין לי עליהם מענה, אבל לדעתי הן פותחות את החשיבה. לדעתי (ולדעת הבוהיזם הקלאסי) מטרת הקיום היא לחוות את החיים כך שתרגיש טוב עם עצמך (אני קצת מפשט, אבל בכל זאת זה פורום ולא קורס באוניברסיטה). חלק מההרגשה הטובה מגיע ממימוש עצמך כמו שאני מרגיש עכשיו (הריני מעביר חומר שאני מאמין בו), חלק מההרגשה הטובה מגיע מהנאות חומריות (מין, מסעדה טובה, צניחה חופשית..), חלק מגיע מקשר אנושי (זוגיות, הורות, חברות ...) וחלק מגיע מקשר עם הטבע (ליל ירח, טיול ) ואני מניח שנמצא עוד כמה. מה ההגיון השכלי לבדוק מדוע ניהניתי עם הבת שלי. הרי הרגשתי טוב עם עצמי והשגתי את מטרת הקיום. מדוע עלי לבדוק ממה בדיוק אני נהנה בשיחה זו, מה בדיוק גורם לי אושר בהרגשה (אולי מוטעית) שאני עוזר לאדם זר להרחיב זווית ראייה, כך שאולי תעלה איכות חייו. בעיני זו דרכה של האהבה, ככל שאתה נותן יותר, אתה מקבל יותר. אם בכל זאת את חשה צורך לבדוק, אז כנראה שיש לך מטרה אחרת לחיים. או שאולי מעולם לא שאלת עצמך מה המטרה שלהם. האם יש לך מטרה יותר טובה, מאשר לחוות את החיים. לא שאני בטוח שהתשובה שלי הכי נכונה, אבל שווה לך לבדוק עצמך. אם המטרה שלי נראית לך הגיונית, אז כשהיא מושגת, מדוע לחקור?. בראשית דבריי בדיון הראשון, הפרדתי שכל ואהבה ולא סתם. השכל בעיני הוא מחשב עוצמתי ותו לא. אין זה משנה אם יבין או לא. זה משנה האם ההבנה תשרת אותי בדיוק כמו שמחשב אמור לשרת אותי. השכל מוגבל בדיוק כמו המחשב, אבל קצת יותר מסוכן, כי יש לו נטייה לשלוט בנו. אני אטען טענה שלדעתי לא תצליחי לסתור, למרות שאנו יודעים שהיא טיפשית. אני טוען שכל אדם בעולם שאוהב טונה ואוהב גלידה צריך לאהוב גלידה וטונה יחדיו. אני לא מכיר אישית מישהו שיכול לסתור את הטענה הלוגית הזו. אבל כולנו יודעים שהיא טיפשית. אז אם אי אפשר לסתור אותה, מה בדיוק בתוכנו יודע שהיא טיפשית ? האהבה גם מוגבלת. הרי אין לה שכל. לפני מאות שנים היו אנשים מתאבדים בגין אהבה נכזבת. היום כל אחד יודע (דרך השכל) שהזמן מרפא הכל. אז אי אפשר בלי אהבה ואי אפשר בלי שכל. אבל צריך להגביל כל אחד מהם לפינה משלו. אני הייתי "טוחן המחשבות" מספר אחד ביקום, אולי יותר ממך אפילו. פשוט למדתי קצת להגביל את השכל כדי לתת לאהבה יותר מקום. זה לא שהיום אני לא "טוחן מחשבות", אבל האהבה לא צריכה הרבה. חייוך אחד של הילד שלך, עושה לך את כל היום. מספיק שמשתקים את השכל לחצי דקה מידי פעם והחיים משתנים לחלוטין (זו מהות המדיטציה).

 

[טוחנת המחשבות]

אוקיי.

מטרת הקיום היא לחוות את החיים כך שתרגיש טוב עם עצמך. אני מסכימה עם זה לא בצורה הכוללת,אני לא חושבת שזה הדבר היחידי. אני לא מאמינה בחיים העכשויים,אני לא מאמינה שהדבר היחידי שאתה צריך לדרוש מעצמך זה להרגיש טוב ולהנות. אני מקבלת הרגשה טובה ע"י עשיית דברים שבאמת קוסמים לי.כל הדברים האחרים ניראים לי מעט סתמיים,אבל אני מסכימה עם זה במובן שאני עושה דברים מסויימים כדי להרגיש טוב עם עצמי,או ליתר דיוק-להרגיש שלמה עם מי שאני ולדעת שאני עושה את מה שאני הכי רוצה לעשות,את מה שהכי מעניין אותי. לי אישית לא מספיק לכת לטייל ולאהוב,אני רוצה משהו מעבר לזה. אני לא מגדירה את משמעות החיים בתור שהחוויות העכשוויות הן הכל,בתור שההנאה ומילוי הצרכים זה הכל.אני לא מאמינה גם בלהשתיק את השכל(אלא אם כן הוא ממש מברבר שטויות,אבל בדרך כלל אפשר ללמוד ממנו) אז כנראה שבאמת יש לי מטרה אחרת לחיים,גם אם היא קשה ואני לא ממש מרגישה טוב לגביה,זה מה שלקחתי על עצמי כי אני לא רואה משהו אחר,כי אני לא רוצה משהו אחר. כנראה שאצלי יש איזהשהוא ניגוד בין השכל לרגש.אני יכולה לחשוב על מטרת החיים שלי,ולא באמת להרגיש שזה מה שאני רוצה לעשות ושזה מה שמעניין אותי. מצד שני אני לא רוצה ללכת שולל אחריי הרגשות שלי,כי אני לא חושבת שזה הדבר היחידי שצריך להיות,ולמען האמת,בכלל לא.אני כן חושבת שזה חשוב להבין את הרגשות,אבל אני לא מסכימה שכל החיים הם להרגיש טוב. ואכן-אם אתה מגדיר מראש את המטרה שלך בתור להנות,אז כשתהנה תרגיש שמיממשת את עצמך. אני מגדירה מראש את המטרה שלי בתור משהו אחר,משהו שהרבה יותר קשה לי להשיג.רק כשאדע שאני באמת צועדת לכיוון המטרה שלי,אז ארגיש ביומיומיות חוויה טובה,ארגיש שלא ביזבזתי את היום. ההבנה לא צריכה לשרת אותי באופן אישי,בתור כך שזה ייגרום לי להרגיש טוב לגביי עצמי.ברור שזה לא עובד בצורה כזו.אבל ההבנה הזו היא חלק מימה שאני מגדירה בתור משמעות החיים בשבילי,בתור מה שאני מגדירה כערכי ומשמעותי. אם אני אגיע לנוסחא כלשהיא או לתיאורייה כלשהיא,או להבנה כלשהיא,זה לא שפתאום אני ארגיש טוב,אלא ארגיש שעשיתי משהו חשוב.אני מתכוונת להבנה חדשה. ולי זה ניראה שכשאתה מקבל דברים כמו שהם אז אתה בעצם משלים איתם,מקבל אותם כמו שהם ולא דורש יותר מעצמך.לי זה מרגיש כמו כניעה מסויימת.אלא אם כן באמת הבנת הכל..ולי זה לא ניראה כך. בכל מקרה-מקווה שהבנת,חחח אני לא עד הסוף..לא ניסיתי לערוך מחדש או משהו.ואם אדבר על החוויה הריגעית של המשמעות של מה שקורה עכשיו-אם אהיה כנה עם עצמי אגיד לך שאני לומדת מיזה,בכך יש לזה משמעות. ושוב פעם-לפי דעתי טחינת המחשבות הזו זו הדרך להגיע לאמת ,בכך אני ארגיש את ה"אושר"או את המימוש העצמי,לכן אני אף פעם לא יוכל להגיד לעצמי להירגע ולהנות מימה שיש,כי זה חוסם אותי מלהגיע למטרה שלי.אלא אם כן אני ממש צריכה את זה כדי לקבל מנוחה מהדברים האחרים המתישים,אבל אני לא רואה את זה כמטרה לכשלעצמה.אני לא רוצה רק לחוות את החיים,אלא לחוות את החיים במטרה להגיע למטרה. אני לא מגדירה את משמעות החיים בתור זה שאני ארגיש כיף ואושר,זה לא מספיק לי.אני מרגישה שכל רגע בחיים שלי אני יכולה להתקדם לקראת המטרה שלי,וכל רגע שאני לא עושה את זה אני חווה אותו בתור בזבוז. אכן ראש פתוח,אני סתם זורקת פה את מה שיוצא לי

 

[hilabarak]

אני לא רואה סתירה ביננו

לדעתי רק עשית חיבור בין המושג "מטרה" למושגים החופפים "מימוש"/"ייעוד" ואני הפרדתי ביניהם. בעיני מטרת החיים היא לחוות תוך הרגשה טובה. בתוך ההרגשה הטובה יש : הורות,זוגיות, חברים, הנאות גשמיות (טיולים, מין), עבודה,לימודים, ספרים, וגם הייעוד ו/או מימוש (פשוט יש אנשים שלא אוהבים את המילה ייעוד אז אני מחליף במימוש). אני מוכן לקבל שהייעוד האישי והמימוש הם חלקים קריטיים. אבל עדיין הם באים לשרת את המטרה שהיא הרגשתי הטובה. עכשיו ייעוד/מימוש בא מכך שאתה מוצא את הפוטנציאל הפנימי האמיתי שלך ועוסק בו. אחד מורה השני מדריך השלישי זמר הרביעי אומן החמישי מטפל בילדים מוגבלים והשישי רופא השביעי חוקר והשמיני מציל את הסביבה וכך הלאה. אני לא מאמין בדו מימדיות שבה אתה מוצא מטרה להיות "רופא" או "מטפל בנכים" ואז אינך זקוק למשפחה או חברים. זו השלמה אחד של השני, הכל בו זמנית. ולכן צריך גם שכל וגם אהבה. אבל אם נסכים שהמטרה הגבוהה היא מקצוע משהו בשביל ה"נפש", הרי אולי תסכימי איתי שעל ה"נפש" למצוא אותה. השכל הוא חלק קריטי בלעזור לממש. אבל גם אצל זה שנהנה מטיפול בילדים נכים יש קודם את הרצון (שלכאורה איננו בר הסבר לטענתי) ואז בא השכל לעזור לממש. האדם מנסה לתרום וחוקר ומנסה שוב וכך הוא משפר את היכולת שלו עם הילדים עוד ועוד בעזרת השכל. והוא שונה במהות בין השנה הראשונה לבין אחרי 10 שנים. האהבה היא רק הדלק להביאו לאותו גן יום אחרי יום, למרות הקשיים, למות השחיקה והכישלונות. יש בו משהו שמרגיש שזה תפקידו והוא חייב. השכל הוא המנוע, ככל שיהיה יותר מתוחכם יוכלהאיש לעשות יותר קילומטראז' על הדלק וכך לתרום יותר לילדים. אני לא מזלזל בשכל. המימוש העצמי שלי הוא דרך היותי מדריך של "רוחנית מעשית". אני כלכלן במקצוע, אך מאמין שתוספת רוח תשפר. זה הייעוד שלי, לעזור לאנשים לראות ברוח משהו לא שרלטני ודתי, אלא פשוט משקל נוסף לאהבה. אני משתמש בחקירות שיכליות מהותיות כדי לשפר את היכולות שלי. עד כדי כך שבעיני אנשי העידן החדש, אני "חסר אמונה". זאת אומרת שלשכל יש משקל אדיר בעיני כדי לשפר ולתרום. אבל הדלק נמצא במקום אחר. זה לא משנה אם נסביר למה אני נהנה מזה, העיקר שאני מוצא בזה ייעוד בדיוק כמו שהאיש שמחלק אוכל לרעבים מוצא את ייעודו שם. אימא לתינוק לא קמה בלילה בגלל השכל, היא קמה בגלל האהבה. השכל משמש אותה להראות לתינוק דברים וללמד אותו. אבל האהבה איננה נמצאת בשכל. אותו כנ"ל אצל הרופא, הוא עושה משמרות ארוכות כי הוא אוהב את המקצוע. השכל משמש אותו כדי להיות רופא טוב יותר. אין לי הוכחה לדברים, אבל אני מנסה להביא אותם בצורה שתאלץ את ה"שכל" של האנשים לומר "יש משהו שם, אולי אכן יש מגבלות לכוחי".

 

[טוחנת המחשבות]

לפעמים יש יתרונות ולפעמים לא

אחריי הכל,זה קשה מאוד לחשוב כל הזמן.במובן מסויים אני קצת לפעמים נכנסת לזה חזק מידיי,ואז קצת מפספסת את החיים עצמם..אני חושבת עליהם במקום להתנסות ולחיות אותם,דרך החוויה.כך שלא הכל זהב,בסופו של דבר אני מנסה לשלב בין הדברים...זה הכל

 

[alike]

בדיור כמוני....

קשה לי לעשות סתם דברים... אני חייב לחשוב על המשמעות של כל דבר... מנסה ללמוד מכל דבר שאני עושה, לקחת ממנו ידע הלאה... גם אני חושב על עשיית דברים מסויימים כ"מזה יתן לי בחיים"... למשל סתם לראות טלויזיה בלי שום משמעות. ההנאה רגעית, אבל שגומרים, מרגישים כאילו סתם שרפנו חצי שעה שלא תרמה לנו בכלום. בעע קטע מעצבן. למרות שאני מאמין שזה עוזר לי להיות בן אדם הרבה יותר חכם. אבל חכם חכם, אני מרגיש שאני מאבד את החיים, כי הרי הם כל כך שברירים ובעצם בנויים על הנאות רגעיות...

 

[טוחנת המחשבות]

כן..

חשבתי בקשר לזה שדברים הם חולפים,חשבתי על זה שבעצם הם חייבים לחלוף.לכן שום דבר לא צריך להיות נצחי,אחרת פשוט היינו לוקחים את זה כמובן מאליו ולא היינו נותנים לזה ערך.תמיד יש לי הרגשה רעה אחרי שדברים מסתיימים,אני שואלת את עצמי-רגע,אבל בתכלס,מה יצא לי מיזה? אבל אז מצאתי את התשובה. קלייר ריינר אמרה(אין לי מושג מי זאת אבל מצאתי את הציטוט הזה): "גם זה ייעבור-אימרה שיש לומר בכל הנסיבות.בחיים כשהכל נורא,כשרואים דברים מזעזעים,כשהכל טוב ומקסים ונהדר,אמרו את שלושת המילים האלו לעצמכם.הם יעניקו לכם פרספקטיבה,וגם ייסיעו לכם להפיק את המיירב מן הטוב,ולהיות שויי נפש לגביי הרע" טוב,זה קצת לא קשור למה אמרת אבל זה הזכיר לי. תכתוב פה בפורום דברים שאתה חושב עליהם.זה מעניין. שיהיה יום נפלא!

 

[alike]

ציטוט נחמד..

אבל לא ממש קשור. יש לי את אותה הבעיה כמו שלך, אם זאת בעיה בכלל. אוף, הייתי רוצה לדעת אם יש איזושהי סיבה שאני מנתח כל דבר, או שפשוט ככה אני. וכמו שאמרת, אני נהנה מזה ורואה בזה משהו די יחודי, אבל זה גם מעצבן לפעמים. למישהו יש תשובה?

 

[טוחנת המחשבות]

זה משהו שאתה צריך לגלות בעצמך.

זה תהליך ממש ארוך,ואני גם עוברת אותו.השאלה מה גובר על מה,כמה אתה רוצה את זה ואוהב את זה באמת,ובסופו של דבר-מה שאתה לא אוהב בעצמך אתה מסלק או משנה,ומה שאתה אוהב נישאר,כי יש לך את הזכות לבחור מי אתה באמת.