עוד סיפור לתחרות
חופשת קיץ בלתי נשכחת. סארי היתה כמו כל נערה רגילה בת 17, פרט לכך שהיתה חכמה ושקטה ולא היו לה כלל חברים. הוריה היו עסוקים מאוד, שניהם עבדו כל הזמן והיא נשארה לרוב לבדה בבית. הגיע היום האחרון ללימודים, וסארי חזרה הביתה עם תעודת הצטיינות. אך הבית היה ריק. סארי ידעה שהוריה בעבודה ויחזרו מאוחר, ולכן חיממה לעצמה ארוחה במיקרוגל והתיישבה מול הטלוויזיה. הערב הגיע מהר, היא החליטה לגלוש מעט באינטרנט וללכת לישון מבלי לחכות להוריה. היא הניחה את התעודה במטבח והעבירה את זמנה באינטרנט עד 20:00. לפתע עינה נעצרה על כותרת סתמית, "טיסה+ חדר במלון בניו זילנד, רק 350$". היא קראה עוד פרטים, והחליטה לשאול את הוריה אם תוכל לטוס לבד לניו זילנד. היא הלכה לישון ולמחרת קמה מוקדם, הוריה שתתו קפה והתארגנו לעבודה. "אמא, אבא, ראיתם את התעודה שלי?", "כן, בטח" ענתה אימה. "טוב, חשבתי קצת..אתמול ראיתי שיש מבצע, טיסה פלוס חדר במלון בניו זילנד רק 250$, אני רוצה לטוס, בבקשה" סארי הסתכלה על אימה ואחר כך על אביה. "סארי, לבד? אני לא חושבת שאת בוגרת מספיק" אמרה אימה, "אבל אמא, אני מאוד בוגרת, כשאת הולכת לעבודה את הולכת עם ראש שקט, כי את יודעת שאני יכולה לדאוג לעצמי". "זה נכון, אבל אני לא יודעת, טיסה? לבד?, מעולם לא טסת לשום מקום לבד" "אמא, מעולם לא טסתי לשום מקום בכלל, את לא חושבת שמגיע לי?, אבא?" סארי פנתה לאביה שיעזור לה. "פטי, סארי באמת כבר בת 17, וחוץ מזה, באמת מגיע לה. זו תעודת הצטיינות בשנה השלישית ברציפות כבר". "איך נדע שתוכלי להסתדר שם לבד כשאת בכלל לא מדברת עם איש?" שאלה אימה. "אני אשאל כשאני אצטרך, בבקשה, שניכם עסוקים כך הזמן ועכשיו זה חופשת הקיץ." התחננה סארי. בסופו של דבר הוריה הסכימו והם סיכמו שזה יהיה רק לחודש. הם קבעו לעוד שבוע וחצי והזמינו חדר במלון הכי מפורסם בניו זילנד. סארי היתה נרגשת ומאושרת. השבוע וחצי עבר מהר. הוריה של סארי הסיעו אותה לשדה התעופה, והיא עלתה למטוס בלי בעיות. הטיסה לשם חלפה לאט, וכשהמטוס נחת, סארי הזמינה מונית למלון "מטאר". לאחר שעזרו לה להגיע לחדרה, היא פרקה את התיק היחיד שלקחה והלכה לנוח. בבוקר, סארי התעוררה לקול שירת ציפורים, היא התלבשה במהירות והתכוננה ליציאה לעיר. היא הסתובבה בחנויות ובחנה מחירים. כשיצאה לרחוב הראשי, היה נדמה לה שהיא שומעת מישהו קורא בשמה, היא סובבה את ראשה ולא הבחינה באף אחד כשכאשר לפתע נתקלה בבחור. "סליחה, לא שמתי לב" אמרה במהירות, "זה בסדר" אמר הבחור. סארי הביטה בו ונשמתה נערצה, הוא דמה לטיפוס שהיא בדרך-כלל נמשכה אליו. היה לו שיער שטני עד האוזניים ועיניים ירוקות, "שמי קורט, ואת?" הוא חייך, היו לו גומות חן, סארי נמסה, אך חזרה לעצמה במהירות. "שמי סארי, סליחה, אתה גר פה?" "כן, את לא מפה נכון? אף פעם לא ראיתי אותך, ותאמיני לי. אם כן הייתי רואה אותך, הייתי בטוח זוכר אותך" קורט חייך וגם סארי חייכה את החיוך הביישני שלה. "אתה בן 17?" שאלה, "כן, איך ידעת?" "ניחוש". אמרה סארי והביטה אל תוך עיניו, היא הרגישה את עצמה נמשכת לתוכן. "את פנויה עכשיו? אולי נוכל להיפגש לשתות שוקו?" שאל קורט, היא הסכימה. הם נפגשו, הפגישה עברה במהירות ולפני שהיא שמה לב, כבר היה ערב. הם קבעו להיפגש שוב. וכך עברו הימים והחודש כמעט הגיע לקצו. "אני לא מאמינה שעוד שבוע אני חוזרת לאורלנדו" אמרה סארי כשישבה בזרועותיו של קורט ליד המדורה ביער הסמוך למלון. "גם אני לא" אמר קורט ושניהם היו עצובים. "אני לא רוצה לעזוב, אני רוצה להישאר איתך". קורט נישק אותה, זו לא היתה הנשיקה הראשונה בניהם, הנשיקה הראשונה היתה קסומה ורומנטית והם כבר היו חברים קרובים מאוד.הם דיברו על הכל, במיוחד על אהבתם לכוכבים, והיו שוכבים זה לצד זה ומביטים שעות על הכוכבים. עכשיו שניהם ישבו עצובים מול המדורה. "סארי, אני רוצה לספר לך משהו" "אז ספר" אמרה סארי. "זה לא כל כך פשוט, אני רוצה לספר לך את הסוד שלי" אמר. "סוד?" "כן, גם אני עוזב בסוף החודש" אמר קורט. סארי קמה, "מה?, לאן? למה?", "שבי, אני אספר לך הכל". סארי התיישבה לידו, קורט המשיך "סארי, אני חלק ממשלחת שנשלחה לכדור הארץ על מנת לחקור רגשות, הרגש שאני קיבלתי היה אהבה" סארי שתקה וחיכתה שהוא יסיים. "עכשיו שהשלמתי את המשימה שלי אני צריך לחזור לכוכב שלי, למדתי מהי אהבה- דרכך. ואני רוצה שתבואי איתי, נחייה ביחד, אם את רוצה". סארי הביטה בו, היא לא ידעה מה לומר, רגע שקט ואז הביטה בעיניו. הוא באמת אהב אותה, היא ידעה זאת, היא ראתה זאת בעיניו, הוא באמת רצה שהיא תבוא. אך היא לא ידעה אם להאמין למה שכרגע אמר. "אתה רציני?" שאלה "הכי רציני שאפשר להיות" השיב." אתה חייזר ולא סיפרת לי כלום? למה לא סיפרת לי לפני זה? נתת לי להתאהב בך, אה?" "סיפרת לי כמה את אוהבת את הכוכבים, כמהה לחקור, להיות בחלל, עכשיו יש לך הזדמנות, ויהיה לך מורה נהדר" הוא צחקק קלות והמשיך. "לא סיפרתי לך כי.. כי לא ידעתי אם מה שיש ביננו ימשך" הוא היה מלא דאגה. "אני יודע שזו החלטה קשה.." "תן לי כמה ימים לחשוב על זה, ניפגש פה עוד שלושה ימים" אמרה סארי והלכה חזרה למלון. שלושת הימים עברו מהר, היא התקשרה להוריה, "אני אוהבת אותם" אמרה לסוף. היתה לה שיחה ארוכה איתם. יום נוסף עבר ולבסוף היא החליטה. היא נפגשה עם קורט ביער, "הגעת" אמר קורט בשמחה, "כמובן" אמרה סארי והתיישבה לידו. "החלטת?" שאל בהיסוס "כן, החלטתי" אמרה בקול עצוב. עברו ארבעה ימים מאז, סארי הלכה לקרחת היער שעליה דיבר קורט, עמדה שם באמצע חללית ענקית. היא חיפשה בעיניה אחר קורט, היו שם עוד חייזרים דמויי אדם שגם הם סיימו עם המשימה שלהם. היא הבחינה בקורט והוא התקרב אליה. "הגעת" אמר בהקלת שמחה. "אני בהחלט אתגעגע" אמרה סארי "תתגעגעי? למה?", "להכל" אמרה סארי וחייכה חיוך עצוב. סארי חיבקה את קורט "אני לא יודעת אם עשיתי את ההחלטה הנכונה, אבל אני בהחלט מקווה שכן" אמרה. "אל תדאגי, זה לא הסוף של כלום". "אולי" אמרה סארי ושניהם התחילו ללכת לכיוון החללית."אולי המעבר הוא בעצם הגשמת חלום" הוסיפה. "מה פתאום אולי" צחק קורט, "נכון" אמרה סארי וחייכה, ושניהם נכנסו לחללית והיא התרוממה באוויר ונעלמה בין הכוכבים.
חופשת קיץ בלתי נשכחת. סארי היתה כמו כל נערה רגילה בת 17, פרט לכך שהיתה חכמה ושקטה ולא היו לה כלל חברים. הוריה היו עסוקים מאוד, שניהם עבדו כל הזמן והיא נשארה לרוב לבדה בבית. הגיע היום האחרון ללימודים, וסארי חזרה הביתה עם תעודת הצטיינות. אך הבית היה ריק. סארי ידעה שהוריה בעבודה ויחזרו מאוחר, ולכן חיממה לעצמה ארוחה במיקרוגל והתיישבה מול הטלוויזיה. הערב הגיע מהר, היא החליטה לגלוש מעט באינטרנט וללכת לישון מבלי לחכות להוריה. היא הניחה את התעודה במטבח והעבירה את זמנה באינטרנט עד 20:00. לפתע עינה נעצרה על כותרת סתמית, "טיסה+ חדר במלון בניו זילנד, רק 350$". היא קראה עוד פרטים, והחליטה לשאול את הוריה אם תוכל לטוס לבד לניו זילנד. היא הלכה לישון ולמחרת קמה מוקדם, הוריה שתתו קפה והתארגנו לעבודה. "אמא, אבא, ראיתם את התעודה שלי?", "כן, בטח" ענתה אימה. "טוב, חשבתי קצת..אתמול ראיתי שיש מבצע, טיסה פלוס חדר במלון בניו זילנד רק 250$, אני רוצה לטוס, בבקשה" סארי הסתכלה על אימה ואחר כך על אביה. "סארי, לבד? אני לא חושבת שאת בוגרת מספיק" אמרה אימה, "אבל אמא, אני מאוד בוגרת, כשאת הולכת לעבודה את הולכת עם ראש שקט, כי את יודעת שאני יכולה לדאוג לעצמי". "זה נכון, אבל אני לא יודעת, טיסה? לבד?, מעולם לא טסת לשום מקום לבד" "אמא, מעולם לא טסתי לשום מקום בכלל, את לא חושבת שמגיע לי?, אבא?" סארי פנתה לאביה שיעזור לה. "פטי, סארי באמת כבר בת 17, וחוץ מזה, באמת מגיע לה. זו תעודת הצטיינות בשנה השלישית ברציפות כבר". "איך נדע שתוכלי להסתדר שם לבד כשאת בכלל לא מדברת עם איש?" שאלה אימה. "אני אשאל כשאני אצטרך, בבקשה, שניכם עסוקים כך הזמן ועכשיו זה חופשת הקיץ." התחננה סארי. בסופו של דבר הוריה הסכימו והם סיכמו שזה יהיה רק לחודש. הם קבעו לעוד שבוע וחצי והזמינו חדר במלון הכי מפורסם בניו זילנד. סארי היתה נרגשת ומאושרת. השבוע וחצי עבר מהר. הוריה של סארי הסיעו אותה לשדה התעופה, והיא עלתה למטוס בלי בעיות. הטיסה לשם חלפה לאט, וכשהמטוס נחת, סארי הזמינה מונית למלון "מטאר". לאחר שעזרו לה להגיע לחדרה, היא פרקה את התיק היחיד שלקחה והלכה לנוח. בבוקר, סארי התעוררה לקול שירת ציפורים, היא התלבשה במהירות והתכוננה ליציאה לעיר. היא הסתובבה בחנויות ובחנה מחירים. כשיצאה לרחוב הראשי, היה נדמה לה שהיא שומעת מישהו קורא בשמה, היא סובבה את ראשה ולא הבחינה באף אחד כשכאשר לפתע נתקלה בבחור. "סליחה, לא שמתי לב" אמרה במהירות, "זה בסדר" אמר הבחור. סארי הביטה בו ונשמתה נערצה, הוא דמה לטיפוס שהיא בדרך-כלל נמשכה אליו. היה לו שיער שטני עד האוזניים ועיניים ירוקות, "שמי קורט, ואת?" הוא חייך, היו לו גומות חן, סארי נמסה, אך חזרה לעצמה במהירות. "שמי סארי, סליחה, אתה גר פה?" "כן, את לא מפה נכון? אף פעם לא ראיתי אותך, ותאמיני לי. אם כן הייתי רואה אותך, הייתי בטוח זוכר אותך" קורט חייך וגם סארי חייכה את החיוך הביישני שלה. "אתה בן 17?" שאלה, "כן, איך ידעת?" "ניחוש". אמרה סארי והביטה אל תוך עיניו, היא הרגישה את עצמה נמשכת לתוכן. "את פנויה עכשיו? אולי נוכל להיפגש לשתות שוקו?" שאל קורט, היא הסכימה. הם נפגשו, הפגישה עברה במהירות ולפני שהיא שמה לב, כבר היה ערב. הם קבעו להיפגש שוב. וכך עברו הימים והחודש כמעט הגיע לקצו. "אני לא מאמינה שעוד שבוע אני חוזרת לאורלנדו" אמרה סארי כשישבה בזרועותיו של קורט ליד המדורה ביער הסמוך למלון. "גם אני לא" אמר קורט ושניהם היו עצובים. "אני לא רוצה לעזוב, אני רוצה להישאר איתך". קורט נישק אותה, זו לא היתה הנשיקה הראשונה בניהם, הנשיקה הראשונה היתה קסומה ורומנטית והם כבר היו חברים קרובים מאוד.הם דיברו על הכל, במיוחד על אהבתם לכוכבים, והיו שוכבים זה לצד זה ומביטים שעות על הכוכבים. עכשיו שניהם ישבו עצובים מול המדורה. "סארי, אני רוצה לספר לך משהו" "אז ספר" אמרה סארי. "זה לא כל כך פשוט, אני רוצה לספר לך את הסוד שלי" אמר. "סוד?" "כן, גם אני עוזב בסוף החודש" אמר קורט. סארי קמה, "מה?, לאן? למה?", "שבי, אני אספר לך הכל". סארי התיישבה לידו, קורט המשיך "סארי, אני חלק ממשלחת שנשלחה לכדור הארץ על מנת לחקור רגשות, הרגש שאני קיבלתי היה אהבה" סארי שתקה וחיכתה שהוא יסיים. "עכשיו שהשלמתי את המשימה שלי אני צריך לחזור לכוכב שלי, למדתי מהי אהבה- דרכך. ואני רוצה שתבואי איתי, נחייה ביחד, אם את רוצה". סארי הביטה בו, היא לא ידעה מה לומר, רגע שקט ואז הביטה בעיניו. הוא באמת אהב אותה, היא ידעה זאת, היא ראתה זאת בעיניו, הוא באמת רצה שהיא תבוא. אך היא לא ידעה אם להאמין למה שכרגע אמר. "אתה רציני?" שאלה "הכי רציני שאפשר להיות" השיב." אתה חייזר ולא סיפרת לי כלום? למה לא סיפרת לי לפני זה? נתת לי להתאהב בך, אה?" "סיפרת לי כמה את אוהבת את הכוכבים, כמהה לחקור, להיות בחלל, עכשיו יש לך הזדמנות, ויהיה לך מורה נהדר" הוא צחקק קלות והמשיך. "לא סיפרתי לך כי.. כי לא ידעתי אם מה שיש ביננו ימשך" הוא היה מלא דאגה. "אני יודע שזו החלטה קשה.." "תן לי כמה ימים לחשוב על זה, ניפגש פה עוד שלושה ימים" אמרה סארי והלכה חזרה למלון. שלושת הימים עברו מהר, היא התקשרה להוריה, "אני אוהבת אותם" אמרה לסוף. היתה לה שיחה ארוכה איתם. יום נוסף עבר ולבסוף היא החליטה. היא נפגשה עם קורט ביער, "הגעת" אמר קורט בשמחה, "כמובן" אמרה סארי והתיישבה לידו. "החלטת?" שאל בהיסוס "כן, החלטתי" אמרה בקול עצוב. עברו ארבעה ימים מאז, סארי הלכה לקרחת היער שעליה דיבר קורט, עמדה שם באמצע חללית ענקית. היא חיפשה בעיניה אחר קורט, היו שם עוד חייזרים דמויי אדם שגם הם סיימו עם המשימה שלהם. היא הבחינה בקורט והוא התקרב אליה. "הגעת" אמר בהקלת שמחה. "אני בהחלט אתגעגע" אמרה סארי "תתגעגעי? למה?", "להכל" אמרה סארי וחייכה חיוך עצוב. סארי חיבקה את קורט "אני לא יודעת אם עשיתי את ההחלטה הנכונה, אבל אני בהחלט מקווה שכן" אמרה. "אל תדאגי, זה לא הסוף של כלום". "אולי" אמרה סארי ושניהם התחילו ללכת לכיוון החללית."אולי המעבר הוא בעצם הגשמת חלום" הוסיפה. "מה פתאום אולי" צחק קורט, "נכון" אמרה סארי וחייכה, ושניהם נכנסו לחללית והיא התרוממה באוויר ונעלמה בין הכוכבים.
