Mr Big Boss
New member
עוד סיפור על אונס
יום שישי בערב, לפני שבוע, היה יום חג במשפחתנו הקטנה: יעל, בתנו הבכורה, החליטה שזה הזמן להציג בפנינו את בן הזוג החדש שלה. אנחנו, אורנה ואני, נשואים כבר כמעט עשרים שנה. אני נראה, עדיין, טוב (נו, חוץ מהכרס אולי) אבל אורנה כבר נחשבת למפותחת לגילה: מהנערה הגבעולית של פעם הפכה לאשה ממש, בכל המובנים - חזה גדול, תחת ענק ועוד עודפים משתלשלים פה ושם. נוצר מצב שאני מנסה להתחמק ממנה כל פעם שעולה אצלה החשק ומוצא את סיפוקי במקומות אחרים. בלי להגזים כמובן - אני אוהב אותה ואת משפחתי ולא אפגע בהם לעולם. ארוחת הערב היתה לא נעימה במיוחד, בלשון המעטה: הבחור שהביא יעל היה ערס קטן ונמוך, עטוי גורמטים מכף רגל ועד ראש, ממש לא הטיפוס שלנו שלא הפסיק לשלוח מבטים רעבים מסביב לשולחן ובייחוד התעכב על הטלויזיה החדישה בסלון, הדי.וי.די. שמתחתיה וחמודותיהן של אשתי ובתי. ביני לביני כבר תכננתי איך אני מסלק אותו בבעיטה החוצה בהזדמנות הראשונה. שתי המנות הראשונות עברו בנעימים (אורנה היא בשלנית מעולה) ואז, בעודנו מתענגים על הקינוח, התבוננתי מעבר לשולחן ופתאום התברר לי שמשהו מוזר מתרחש - בעוד יעל נראתה מעולפת מעונג, נעצה בי אשתי מבט של פאניקה טהורה. הפלתי את המזלג, התכופפתי אל מתחת לשולחן כדי להרים אותו ולעיני התגלה מראה לא פחות ממדהים - ידו האחת של הערס הקטן, שישב בין שתיהן, היתה קבורה בין ירכיה של יעל כשהוא מזיין בעזרת שלוש אצבעות את הכוס הפעור שלה, בעוד את ידו השניה ראיתי זוחלת במעלה ירכה של אשתי, כשאצבע אחת שלו, עטויה טבעת עבה, כבר מסיטה את תחתוניה ועושה דרכה אל שפתי הכוס הנפוחות שלה. התרוממתי ממקומי בזעם, ורק מבט האזהרה של אורנה עצר אותי ברגע האחרון מלהעיף את הפרחח הקטן מהבית. שניה אחר כך התרוממה אורנה ממקומה כשהיא מסמיקה עזות, התנצלה שהיא חייבת לפנות את הכלים ורצה למטבח. "אני יעזור לך" אמר הערס במהירות וקם ממקומו. "לא לא, תשב, תשב" אמרתי לו "אצלנו אורחים לא עוזרים" וחייכתי אליו באזהרה. "זה בסדר" העיף אלי הערס מבט מלעיג, קם ממקומו והלך אחריה. המתנתי דקה ואז קמתי גם אני בתואנה כלשהיא וניגשתי למטבח. כבר בדרך שמעתי לחשושים לא ברורים ומה שנשמע כמו קול בכי חנוק. הצצתי בזהירות וראיתי את אשתי נשענת על הכיור, מתייפחת בשקט בעוד הערס הקטן נצמד אליה מאחור, אוחז בעדינות בכתפיה ומשמיע באוזניה דברי הרגעה קלושים. בבעתה ראיתי איך הוא מצמיד בכוח את חלציו, שהתפיחה בהם כבר היתה ברורה, לעכוזה הרך והמזמין של אשתי. לאחר שניות מספר של מלמולים, שבמהלכן שמעתי איך קולו של הערס הולך ומצטרד מרוב תאווה, ראיתי איך ידו האחת גולשת במורד גבה ומרימה את שמלתה על גבה בעוד ידו השניה ממשיכה בעיסוי עדין של צווארה. אשתי, כמדומה, לא שמה לב למתרחש ורק המשיכה למלמל ולהתייפח לתוך הכיור. מעודד מהצלחתו, פתח הערס את מכנסיו ושלף משם זרנוק גדול ושחור ואז, לתדהמתי, הסיט את תחתוניה והחל דוקר באברו את אחוריה, מחפש בקדחתנות את החור הנכון. אשתי הרגישה, כנראה, שמשהו מוזר מתרחש, בכיה נפסק באחת והיא החלה להתרומם באי נוחות כשלפתע מצא האיבר הגדול את שפתי הכוס שלה, נכנס ביניהן והחל נדחק בכוח פנימה. אשתי פלטה אנקת אימה והחלה להתפתל, מנסה נואשות להשתחרר אך הערס השכיב אותה בכוח אל השיש, דוחף כמעט את פניה לתוך ערימת הכלים המלוכלכים שבכיור והמשיך במעשיו. במשך מספר שניות התנהל ביניהם מאבק כשאשתי מתפתלת בהיסטריה והערס מנסה, בכל כוחו, לדחוף את הזין הענק שלו עד הסוף, מטיח את עכוזה הגדול אנה ואנה כמו בובת סמרטוטים כדי למצוא את התנוחה הנכונה, עד שעלה הדבר בידו. רק אז הבינה אשתי שהובסה והתנגדותה פסקה כשעיניה יוצאות מחוריהן מגודל האיבר שמילא אותה ומגרונה נפלטות יללות בהלה עמומות. הערס הקטן עמד שם מחייך מאוזן עד אוזן, קבור בתוך אשתי עד הביצים, והתענג למספר שניות על הרגע לפני שהחל לזיין אותה באיטיות, מניח למיציה לסכך את אברו ולהקל עליו את המלאכה, מביט בהנאה איך הוא נכנס ויוצא מתוך החור הפעור שלה. אשתי החלה שוב להתייפח, מנענעת את ראשה באי אמון ומגירה את דמעותיה לתוך הכיור אך ככל שגבר קצב הזיון הפכו יבבותיה לאנחות עונג. "תן לי אותו" שמעתי אותה נאנקת. "לא שמעתי" אמר הערס בלעג וגחן אליה, מושך בשיערה. "דחוף לי אותו" גנחה אשתי בקול רם יותר. "כן בטח" השיב לה הערס ודחף את פניה חזרה לכיור, דופק אותה עכשיו מאחור בכוח ובמהירות. תחנוניה של אשתי הפכו לרצף בלתי מובן של מילמולים בשעה ששניהם התקרבו לשיא. ואז נגמר הכל - אנקה אחת ארוכה, עווית בלתי נשלטת, טפיחה אחרונה של חיבה על הטוסיק הגדול והרועד וכבר הוא מנגב בניחותא את הזין שלו, דוחף אותו חזרה למכנסיים וחוזר לשולחן כאילו כלום. רק כשהלכו הוא ויעל לדרכם ואני קלטתי את מבט הקינאה של אורנה בידו המונחת, במחווה של אדנות, על עכוזה הקטן והמעכס של בתי, הבנתי שהסיפור הזה לא נגמר. הוא רק מתחיל.
יום שישי בערב, לפני שבוע, היה יום חג במשפחתנו הקטנה: יעל, בתנו הבכורה, החליטה שזה הזמן להציג בפנינו את בן הזוג החדש שלה. אנחנו, אורנה ואני, נשואים כבר כמעט עשרים שנה. אני נראה, עדיין, טוב (נו, חוץ מהכרס אולי) אבל אורנה כבר נחשבת למפותחת לגילה: מהנערה הגבעולית של פעם הפכה לאשה ממש, בכל המובנים - חזה גדול, תחת ענק ועוד עודפים משתלשלים פה ושם. נוצר מצב שאני מנסה להתחמק ממנה כל פעם שעולה אצלה החשק ומוצא את סיפוקי במקומות אחרים. בלי להגזים כמובן - אני אוהב אותה ואת משפחתי ולא אפגע בהם לעולם. ארוחת הערב היתה לא נעימה במיוחד, בלשון המעטה: הבחור שהביא יעל היה ערס קטן ונמוך, עטוי גורמטים מכף רגל ועד ראש, ממש לא הטיפוס שלנו שלא הפסיק לשלוח מבטים רעבים מסביב לשולחן ובייחוד התעכב על הטלויזיה החדישה בסלון, הדי.וי.די. שמתחתיה וחמודותיהן של אשתי ובתי. ביני לביני כבר תכננתי איך אני מסלק אותו בבעיטה החוצה בהזדמנות הראשונה. שתי המנות הראשונות עברו בנעימים (אורנה היא בשלנית מעולה) ואז, בעודנו מתענגים על הקינוח, התבוננתי מעבר לשולחן ופתאום התברר לי שמשהו מוזר מתרחש - בעוד יעל נראתה מעולפת מעונג, נעצה בי אשתי מבט של פאניקה טהורה. הפלתי את המזלג, התכופפתי אל מתחת לשולחן כדי להרים אותו ולעיני התגלה מראה לא פחות ממדהים - ידו האחת של הערס הקטן, שישב בין שתיהן, היתה קבורה בין ירכיה של יעל כשהוא מזיין בעזרת שלוש אצבעות את הכוס הפעור שלה, בעוד את ידו השניה ראיתי זוחלת במעלה ירכה של אשתי, כשאצבע אחת שלו, עטויה טבעת עבה, כבר מסיטה את תחתוניה ועושה דרכה אל שפתי הכוס הנפוחות שלה. התרוממתי ממקומי בזעם, ורק מבט האזהרה של אורנה עצר אותי ברגע האחרון מלהעיף את הפרחח הקטן מהבית. שניה אחר כך התרוממה אורנה ממקומה כשהיא מסמיקה עזות, התנצלה שהיא חייבת לפנות את הכלים ורצה למטבח. "אני יעזור לך" אמר הערס במהירות וקם ממקומו. "לא לא, תשב, תשב" אמרתי לו "אצלנו אורחים לא עוזרים" וחייכתי אליו באזהרה. "זה בסדר" העיף אלי הערס מבט מלעיג, קם ממקומו והלך אחריה. המתנתי דקה ואז קמתי גם אני בתואנה כלשהיא וניגשתי למטבח. כבר בדרך שמעתי לחשושים לא ברורים ומה שנשמע כמו קול בכי חנוק. הצצתי בזהירות וראיתי את אשתי נשענת על הכיור, מתייפחת בשקט בעוד הערס הקטן נצמד אליה מאחור, אוחז בעדינות בכתפיה ומשמיע באוזניה דברי הרגעה קלושים. בבעתה ראיתי איך הוא מצמיד בכוח את חלציו, שהתפיחה בהם כבר היתה ברורה, לעכוזה הרך והמזמין של אשתי. לאחר שניות מספר של מלמולים, שבמהלכן שמעתי איך קולו של הערס הולך ומצטרד מרוב תאווה, ראיתי איך ידו האחת גולשת במורד גבה ומרימה את שמלתה על גבה בעוד ידו השניה ממשיכה בעיסוי עדין של צווארה. אשתי, כמדומה, לא שמה לב למתרחש ורק המשיכה למלמל ולהתייפח לתוך הכיור. מעודד מהצלחתו, פתח הערס את מכנסיו ושלף משם זרנוק גדול ושחור ואז, לתדהמתי, הסיט את תחתוניה והחל דוקר באברו את אחוריה, מחפש בקדחתנות את החור הנכון. אשתי הרגישה, כנראה, שמשהו מוזר מתרחש, בכיה נפסק באחת והיא החלה להתרומם באי נוחות כשלפתע מצא האיבר הגדול את שפתי הכוס שלה, נכנס ביניהן והחל נדחק בכוח פנימה. אשתי פלטה אנקת אימה והחלה להתפתל, מנסה נואשות להשתחרר אך הערס השכיב אותה בכוח אל השיש, דוחף כמעט את פניה לתוך ערימת הכלים המלוכלכים שבכיור והמשיך במעשיו. במשך מספר שניות התנהל ביניהם מאבק כשאשתי מתפתלת בהיסטריה והערס מנסה, בכל כוחו, לדחוף את הזין הענק שלו עד הסוף, מטיח את עכוזה הגדול אנה ואנה כמו בובת סמרטוטים כדי למצוא את התנוחה הנכונה, עד שעלה הדבר בידו. רק אז הבינה אשתי שהובסה והתנגדותה פסקה כשעיניה יוצאות מחוריהן מגודל האיבר שמילא אותה ומגרונה נפלטות יללות בהלה עמומות. הערס הקטן עמד שם מחייך מאוזן עד אוזן, קבור בתוך אשתי עד הביצים, והתענג למספר שניות על הרגע לפני שהחל לזיין אותה באיטיות, מניח למיציה לסכך את אברו ולהקל עליו את המלאכה, מביט בהנאה איך הוא נכנס ויוצא מתוך החור הפעור שלה. אשתי החלה שוב להתייפח, מנענעת את ראשה באי אמון ומגירה את דמעותיה לתוך הכיור אך ככל שגבר קצב הזיון הפכו יבבותיה לאנחות עונג. "תן לי אותו" שמעתי אותה נאנקת. "לא שמעתי" אמר הערס בלעג וגחן אליה, מושך בשיערה. "דחוף לי אותו" גנחה אשתי בקול רם יותר. "כן בטח" השיב לה הערס ודחף את פניה חזרה לכיור, דופק אותה עכשיו מאחור בכוח ובמהירות. תחנוניה של אשתי הפכו לרצף בלתי מובן של מילמולים בשעה ששניהם התקרבו לשיא. ואז נגמר הכל - אנקה אחת ארוכה, עווית בלתי נשלטת, טפיחה אחרונה של חיבה על הטוסיק הגדול והרועד וכבר הוא מנגב בניחותא את הזין שלו, דוחף אותו חזרה למכנסיים וחוזר לשולחן כאילו כלום. רק כשהלכו הוא ויעל לדרכם ואני קלטתי את מבט הקינאה של אורנה בידו המונחת, במחווה של אדנות, על עכוזה הקטן והמעכס של בתי, הבנתי שהסיפור הזה לא נגמר. הוא רק מתחיל.
