עוד סיפור עצוב על גשם.
יום שבת בבוקר. שוב הכל גשום. עננים אפורים מכסים את השמיים. זה היה שבוע של מזל רע. תודה לאל שהוא כמעט נגמר. שירן ישבה לה בבית החולים על הכסאות האפורים. שררה מסביב דממת מוות. לעיתים נשמע בכי חנוק או צרחה נוראית, ואז השקט חזר לשרור. נראה היה שכולם שקועים בעצמם. חושבים איך יכלו לצאת לטייל בין השלוליות, ובמקום זה הם נמצאים כאן, בבית החולים – מקום עצוב כל כך. שירן הרגישה שהקירות סוגרים עליה. כאילו שבעוד כמה דקות יצא אליה רפא ויגיד לה את מה שהיא כל כך חוששת לשמוע. היא סופרת את טיפות הגשם. טיפה אחר טיפה נוקשת על החלון. לפתע נפתחת הדלת. רופא במדים ירוקים ניגש אל שירן בפרצוף קודר. שירן מתמקדת בטיפות הגשם. סופרת טיפה אחר טיפה, העיקר לא לשמוע את דברי הרופא. שירן יושבת על כסא אפור ומביטה דרך החלון הקטן והפתוח. טיפות קטנות של גשם חודרות מבעדו ומרטיבות את בגדיה. שירן מתעלמת. כבר לא אכפת לה מכלום.
יום שבת בבוקר. שוב הכל גשום. עננים אפורים מכסים את השמיים. זה היה שבוע של מזל רע. תודה לאל שהוא כמעט נגמר. שירן ישבה לה בבית החולים על הכסאות האפורים. שררה מסביב דממת מוות. לעיתים נשמע בכי חנוק או צרחה נוראית, ואז השקט חזר לשרור. נראה היה שכולם שקועים בעצמם. חושבים איך יכלו לצאת לטייל בין השלוליות, ובמקום זה הם נמצאים כאן, בבית החולים – מקום עצוב כל כך. שירן הרגישה שהקירות סוגרים עליה. כאילו שבעוד כמה דקות יצא אליה רפא ויגיד לה את מה שהיא כל כך חוששת לשמוע. היא סופרת את טיפות הגשם. טיפה אחר טיפה נוקשת על החלון. לפתע נפתחת הדלת. רופא במדים ירוקים ניגש אל שירן בפרצוף קודר. שירן מתמקדת בטיפות הגשם. סופרת טיפה אחר טיפה, העיקר לא לשמוע את דברי הרופא. שירן יושבת על כסא אפור ומביטה דרך החלון הקטן והפתוח. טיפות קטנות של גשם חודרות מבעדו ומרטיבות את בגדיה. שירן מתעלמת. כבר לא אכפת לה מכלום.