עוד סקר אחד היום:

[טובה ב]

עוד סקר אחד היום:

או יותר נכון דיון: מדוע לדעתכן סצינת הסריגה התעוררה מחדש דווקא עכשיו, וצריך לקחת בחשבון שמדובר בסצינה כלל עולמית, לא רק בארץ. ושאלה נוספת: במה שונה ההתייחסות אל הסריגה היום ממה שנהוג היה בעבר. התשובה שלי היא: שהיום מתייחסים אליה כאל אומנות ככל האומנויות הפלאסטיות, ולא כאל מלאכה שימושית בלבד, אבל מה שאינני יודעת, הוא -למה, מה גורם לזה. יש רעיונות?

 

[ליאתו]

אין לי תשובה, אבל רוצה לשתף

זו שאלה טובה. אני מרגישה כך גם. זו "תקופת הסריגה" השלישית שלי, הראשונה הייתה לפני ארבע עשרה שנה בערך, השני לפני ארבע שנים והשלישי עכשיו; ועכשיו אני בארה"ב. אם בתחילת שנות השמונים סרגתי בעיקר מחוברות סריגה ישנות של סבתא שלי - עכשיו יש כאלה ספרים יפים כאן! הספר שיצא עכשיו בעברית הוא דוגמא. יש כאן הרבה כאלה. שנית - החנויות. אם בתחילת שנות התשעים (ואפילו לפני חמש שנים) חנויות סריגה היו חנויות סבתאיות כאלה, עכשיו החנויות שאני מכירה נראות כמו חנויות אופנה - מאוד יפות, ססגוניות, עם המון מחשבה מושקעת בסידור הצבעים ובעיצוב. וגם הסורגות - כשסרגתי הייתי אולי היחידה שהכרתי בשכבת הגיל שלי שסרגה, והיום - אני רואה את הלקוחות בחנויות ואת המשתתפות בפורומים - הן מכל הגילאים. זה נורא כיף. אם ובת יושבות יחד במסעדה שליד החנות ומשוות את מה שהן סרגו. נחמד כזה! אני חושבת שהאינטרנט גם שינה דברים - למדתי דברים מהאינטרנט, אנחנו מחליפות הוראות וכו'. אין לי תשובה, רק מין "אהה, זה באמת ככה!"

 

[טובה ב]

אבל ממש מעניין, לדעתי, לחקור

ולמצוא את הסיבות, כי אין ספק שיש סיבות. ההערות שלך מאוד מרחיבות את הדעת. מעבר לעניין המגפתיות הדביקה, כמו שמתפתח הרבה פעמים באופנות ובהתנהגויות של עדר. יכול להיות שאחד הדברים שתורמים לבנייה של הסריגה כענף אומנותי הוא ההתפתחות של נושא הפיסול הרך באומנות, פיסול מטקסטיל, ולא מחומרים קשיחים. אבל זה לא חדש, קיים כבר לפחות 20 שנה. אז למה דווקא עכשיו?

 

[ליאתו]

איך שהוא סריגה התנערה קצת מהדימוי

הסבתאי שהיה לה. אני חושבת שזו חלק מהתשובה. בתור ילדה חשבתי על סריגה כמו על יידיש - משהו שסבתות עושות ומי יודע אם ישרוד כשאני אתבגר.

 

[שולי הסרגנית]

רוצה לומר

לפני הרבה שנים סרגו לנו כי היו יקרים הסוודרים וזו היתה תעסוקה אני זוכרת שאימי שתחיה היתה סורגת בלי הפסקה.לנו שהינו קטנות אני למדתי ממנה כבר בגיל 9 לסרוג אני לא הפסקתי אף פעם. תמיד רכשתי ספרים יפנים ויש לי אותם עד היום. לוילונות ומפות קייץ זה היה עבודות מפות וילונות וחולצות קייצייות. בגיל 16 רכשתי לי מכונת סריגה. וגרתי מושב פעמים בשבוע לקחתי את אמא ונסענו ללמוד בתל אביב .כך שהיא גם סרגה במכונה. בצבע סרגתי לחיילים כובעי צמר במתנות שלא יהיה להם קר בשמירות. תמיד ממני ועד היום מתנות זה דברים סרוגים לכל אירוע בכף. היום יש לי מעל 1000 חוברות סריגה .קיץ חורף קרושה ושתי מסרגות. את עבודת הנול על 4 מסמרים כבר סרגתי כילדה. לימים לפני שנים עבדתי עם ילדים היפר ולמדתי אותם היתה התלהבות. והיום אני סורגת עליהם צמידים. עובדת על כל מיני פטנטים ומחפשת תמיד משהו חדש בחנויות. אני גיליתי את קומונת הסריגה של שרון בטעות שסתם נכנסתי למחשב ומאותו רגע התקשרתי עליה אני כאן כבר כמעט שנתיים ונהינו חברות טובות למרות הבדל הגיליים. לצערי הבת שלי התרחקה ממסרגות וכועסת עלי שלא החרכתי אותה ללמוד היום היא סורגת על נול מסמרים צעיפים. בנות אין גיל ותמיד אפשר ללמוד. אני סורגת כל יום בדרך לעבודה וחזרה באוטובוס ותמיד שואלים מה עוד פעם סורגים ואני עונה אף פעם לא הפסקתי. והתפילה שלי כל בור אלוהי שמור לי על ידיי ועיניי. כי לא אוכל בי מסרגות בידיי. תקראו לזהטרפייה רנטלין מה שתרצו זה כף לראות מוצר מושלם. ולתת רק למי שיודע לעריך עבודות יד. אז תלמדו ממני תמשיכו כל הזמן.ואין כף יותר מזה היום שאנחנו נפגשות מעבירות חוויות סורגות זה עושה לי היום המון בגילי ועוד במצבי ב3וחצי השנים האחרונות. אז אני סורגת כברבלי הפסקה 48 שנים ומאחלת לי עוד. תמי

 

[שולי הסרגנית]

סליחה על השגיאות ממהרת ותמי זה לא

שמי טעות ולא יכולה למחוק.

 

[טובה ב]

שולי- היה שווה לשאול את

השאלה הזאת, ולו רק כדי לזכות לקרוא את הסיפור האישי שלך. מאוד מרשים!

 

[ליאתו]

גם אני מרגישה כך

מאוד מחמם לב גם!

 

[טובה ב]

את רק מחדדת עוד את

התהייה: למה, אם כן, היידיש ככל הנראה לא תשרוד, למרות מאמצי החייאה פה ושם, והסריגה כל כך כן. השוואה שלך עם היידיש מאוד מעשירה את הנושא.זה מסביר לי למה נשים סורגות נחשבו תמיד יכנעיות. היום גם זה השתנה. היום אני מוציאה מסרגות בחדווה בציבור, והתגובות, בעיקר של הגברים! - מה את עושה? איזה יופי! - אני די המומה מזה בכל פעם מחדש.

 

[שולי הסרגנית]

על איזה אידש את מדברת אני בכלל לא

אשכנזיה להפך בולגריה ואצלינו זה בדורות. כל דודותי סרגו. עמלנו ועשו דברים יפיפיים.

 

[טובה ב]

האידיש של ליאת

 

[שולי הסרגנית]

סליחה עם כך

 

[maybesure]

../images/Emo62.gif

סריגה מרגיעה, אפשר לעסוק בה כמעט בכל מקום, היא מחממת ויש ממנה סיפוק לנוכח התוצאות. היא לא מצריכה ריכוז מהסוג שאין אפשרות לדבר בו בחברה. והיא אפנתית. הסריגה דמויית סריגת היד לא הייתה אפנתית בשנים האחרונות (בתקופת אפנת סריגי הלייקרה הצמודים). ברגע כניסת הפונצ'ו לאופנה נפתחו כל הסכרים. ואני? עוד לא סרגתי כלום בטרנד העכשווי, עסוקה קצת בפרוייקטים אחרים.

 

[טובה ב]

איזה פרוייקטים, היי להשאיר

אותנו ככה במתח? אלא אם כן זה לא פרוייקטים במלאכת יד, ואז זה לא מענייננו להידחף לך.

 

[maybesure]

גם אומנויות

וגם לימוד. באמנויות - מנסה דרך חברה שיש לה חנות לחפצי נוי - ליצור ולמכור דרך העסק שלה פריטי נוי (תיבות מעוטרות וכו') לימודים - מעבירה שעורי התנדבות בבי"ס של הבן (סוף יסודי) מפעם לפעם. מצריך המון איסוף חומר ועריכה. וכמובן בלי שום קשר - גם עובדת קצת מחוץ לבית וגם מגדלת בכייף משפחה

 

[טובה ב]

קבלי את מלוא הערכתי!

 

[puah]

בהמשך לדיון על היחס לסריגה

הסיפור שלי - תמיד סרגתי - למדתי מסבתא שלי לפני יותר מ20 שניה בזמן לימודי - למדתי עיצוב תעשיתי בתחילת שנות ה90 - תפס אותי המנהל של המכללה (אדריכל מאוד ידוע) סורגת בהפסקה והטיף לי מוסר שסריגה היא לא אמנות - שהיא סתם ואין בה שום דבר יצירתי עם עוקבים אחר ההוראות הכתובות. אני כעסתי- לדעתי זו שטות ואני חושבת שאם בעבר חשבו ש"מלאכת הסריגה" כמו "מלאכת יד" היא אומנות (UMANUT) היום חושבים שהיא אמנות (OMANUT)וגם "מלאכת היד" שודרגה וקוראים לה היום "אמנות שימושית". שווה לבדוק את הסיבות ואולי כל השינוי קרה משום שיש יותר זמן פנוי לאנשים והם יותר סלקטיבים בתרבות הטלביזיה שהם צורכים ולכן בזמן הפנוי שלהם מחפשים דרך לביטוי עצמי ולבילוי זמן. וסריגה זו אפשרות נהדרת להנות מה"עשייה" ומה"תוצרת"

 

[טובה ב]

כן, זה בדיוק מה שחשבתי ,

אפילו יותר מזה, בהקשר למורה האדריכל הנפוח שלך- זו אמנות אקספרסיבית, כמו כל אחת אחרת. למה את שומרת את שמו של המורה בסוד? מגיע לו שנראה לו מה זה היוהרה הזאת. גם בעניין ההליכה בעקבות ההוראות- כמוה כהליכה בעקבות רמזים, כמו שנהוג בדיסציפלינות רבות אחרות, ארכיאולוגיה, אנתרופולוגיה ועוד. מישהו הרי הגה ושרטט את ההוראות האלה- מה זה לא יצירה? ומי שהולך בעקבות המקור, ומוסיף פרט או עיבוד משלו- זה לא נחשב? אפילו ביאליק הזכיר שהוא "לא זכה באור מן ההפקר" - תמיד יש בסיס שמישהו שם לפנינו. בנושא ניצול הפנאי, זה כיוון שלא חשבתי עליו, (אולי כי הפנאי היחידי שעומד לרשותי זה משהו בין 3 ל-5 בלילה, שאז אני בדרך כלל ישנה,) אבל הרעיון שלך נראה לי נטוע במציאות.

 

[סבתא אירית]

אני אפעם לא הפסקתי

 

[טובה ב]

אז מה עשית כאשר לא

היו חנויות לצמר? אני זוכרת איך הן נסגרו בזו אחר זו מול עיניי הכלות מצער. אמפיסל, צמר החסידה, פולגת- עולם שהלך עד שנעלם, נשארו רק כמה חוברות. בחנוץ בשוק בירושלים יש כמה כדורים של צמר ג'ולי של פולגת, אגדי. אני פרמתי מוצרים וסרגתי שוב בהרכבים אחרים, עד שעליתי לכולם על העצבים, כולל לעצמי.