אז זהו, שאני לא ממש צריכה לענות ולהרגיע בשלב הזה בחיים.
הילדה בטוחה בעצמה ומאושרת, והרושם הוא שהנושאים האלה כרגע רחוקים ממנה מאוד ואינם מטרידים את מנוחתה או פוגמים באושרה או בביטחונה האישי.
בלי קשר, אני חושבת שערכים וגבולות ברורים זה מאסט בחינוך ילדים באשר הם.
ילדתי המאומצת אינה שונה מבחינתי בעניין זה מיתר הילדים - לא לקל ולא לכבד. באשר ליתר הדברים - לדעתי תלוי באופי הילד והורה טוב יודע לרוב אינסטינקטיבית והיגיונית מה חסר/נחוץ לילד שלו. עם יד על הלב - הנושאים האחרים, שהם יותר בחירה של מחשבה, דעה, הרגשה ואמונה חופשית של אדם, בהתאם לאופיו ולאישיותו, זה לא משהו שאני מרגישה שמצריך קו אחיד. אלה דברים מהתחום שטוב שכל אחד ייקח לכיוון שמתאים לו ויקבל הכוונה במידת ועל פי צורכו האישי, ולא על פי איזושהי נוסחה שעובדת באותה צורה עבור כולם.
אני לא מרגישה שהבת שלי לא יודעת להתמודד עם התהיות והאי בהירויות של החיים (שבכל מקרה תמיד יהיו ולכן חייבים לדעת להתמודד איתן בכל מקרה). נהפוך הוא, יש לה קו מאוד ברור בחיים, והיא תמיד נשארת נאמנה לעצמה. היא נערה מלאת ביטחון, אור ואופטימית, וכשנמצאים בחברתה מרגישים שהכל יותר בהיר ונהיר, ולא להפך.
תראי, לא גידלתי 100 ילדים שאומצו, אני מגדלת רק אחת. ייתכן מאוד שהיא מקרה מאוד לא מייצג, ייתכן שזה שילוב של אישיותה והעובדה שאנחנו משפחה מאמצת יחסית לא טיפוסית מבחינת הרכב ונסיבות. ייתכן מאוד שהתובנות שלך נכונות למשפחות מאמצות רבות, אך כמו שלאורך השנים אני הרבה פעמים מצאתי את עצמי לא מתחברת לדברים שנכתבו כאן על ידי הורים על ילדיהם המאומצים, בעיותיהם והדילמות שהם חווים, כי אצלנו במקרה הפרטי שלנו זה פשוט היה אחרת, כך גם עכשיו אני ממש לא מרגישה שהתיאור שנכתב פה משקף את המצב במשפחה שלנו.
שוב, זה עלול להשתנות בעתיד או ייתכן שהיא מאוד חריגה או שהמצב של המשפחה אחר, או הכל ביחד. ייתכן שיקרו דברים בעתיד שיחייבו אותי לשנות גישה, אך איני יכולה לפעול על פי משהו שלפחות נכון להיום נראה מאוד רחוק מהמציאות. כמו כן אני לא מתיימרת להגיד שהתחושה שלי או מה שקורה אצלנו תקף גם במקרים אחרים. במקרה אצלנו זה ככה, אבל זה מה יש. אני רק יודעת לתאר את החוויות שלי, ואני חשה שהן פשוט אחרות ולא ממש דומות או מתחברות לתיאורים של הורים רבים אחרים.
הילדה בטוחה בעצמה ומאושרת, והרושם הוא שהנושאים האלה כרגע רחוקים ממנה מאוד ואינם מטרידים את מנוחתה או פוגמים באושרה או בביטחונה האישי.
בלי קשר, אני חושבת שערכים וגבולות ברורים זה מאסט בחינוך ילדים באשר הם.
ילדתי המאומצת אינה שונה מבחינתי בעניין זה מיתר הילדים - לא לקל ולא לכבד. באשר ליתר הדברים - לדעתי תלוי באופי הילד והורה טוב יודע לרוב אינסטינקטיבית והיגיונית מה חסר/נחוץ לילד שלו. עם יד על הלב - הנושאים האחרים, שהם יותר בחירה של מחשבה, דעה, הרגשה ואמונה חופשית של אדם, בהתאם לאופיו ולאישיותו, זה לא משהו שאני מרגישה שמצריך קו אחיד. אלה דברים מהתחום שטוב שכל אחד ייקח לכיוון שמתאים לו ויקבל הכוונה במידת ועל פי צורכו האישי, ולא על פי איזושהי נוסחה שעובדת באותה צורה עבור כולם.
אני לא מרגישה שהבת שלי לא יודעת להתמודד עם התהיות והאי בהירויות של החיים (שבכל מקרה תמיד יהיו ולכן חייבים לדעת להתמודד איתן בכל מקרה). נהפוך הוא, יש לה קו מאוד ברור בחיים, והיא תמיד נשארת נאמנה לעצמה. היא נערה מלאת ביטחון, אור ואופטימית, וכשנמצאים בחברתה מרגישים שהכל יותר בהיר ונהיר, ולא להפך.
תראי, לא גידלתי 100 ילדים שאומצו, אני מגדלת רק אחת. ייתכן מאוד שהיא מקרה מאוד לא מייצג, ייתכן שזה שילוב של אישיותה והעובדה שאנחנו משפחה מאמצת יחסית לא טיפוסית מבחינת הרכב ונסיבות. ייתכן מאוד שהתובנות שלך נכונות למשפחות מאמצות רבות, אך כמו שלאורך השנים אני הרבה פעמים מצאתי את עצמי לא מתחברת לדברים שנכתבו כאן על ידי הורים על ילדיהם המאומצים, בעיותיהם והדילמות שהם חווים, כי אצלנו במקרה הפרטי שלנו זה פשוט היה אחרת, כך גם עכשיו אני ממש לא מרגישה שהתיאור שנכתב פה משקף את המצב במשפחה שלנו.
שוב, זה עלול להשתנות בעתיד או ייתכן שהיא מאוד חריגה או שהמצב של המשפחה אחר, או הכל ביחד. ייתכן שיקרו דברים בעתיד שיחייבו אותי לשנות גישה, אך איני יכולה לפעול על פי משהו שלפחות נכון להיום נראה מאוד רחוק מהמציאות. כמו כן אני לא מתיימרת להגיד שהתחושה שלי או מה שקורה אצלנו תקף גם במקרים אחרים. במקרה אצלנו זה ככה, אבל זה מה יש. אני רק יודעת לתאר את החוויות שלי, ואני חשה שהן פשוט אחרות ולא ממש דומות או מתחברות לתיאורים של הורים רבים אחרים.
