עוד על מוסיקה מודרנית (פרסומת עצמית)

tulkin

New member
עוד על מוסיקה מודרנית (פרסומת עצמית)

לפני כמה שבועות התפתח כאן שרשור קצר על מוסיקה מודרנית עם המלצות וכו'. ממש אתמול העליתי לבלוג שלי רשימת האזנה למוסיקה מודרנית שהיא חצי אוטוביוגרפית, במובן שהיא מזכירה יצירות שהשפיעו עלי ועל ההתפתחות המוסיקלית שלי. אתם מוזמנים לקרוא ולהגיב. http://www.galamit.com/blog/music/modern
 

ihtiyar

New member
../images/Emo140.gif תודה! קראתי והאזנתי לקישורים.

לא את הכל אהבתי, אבל זה טבעי.
 
קראתי בחדווה את הבלוג

אהבתי את הדרך שעשית. בתקווה שעוד רבים ילכו בה כמוך...
 

ItsikH

Member
אצל פרופ' אלקנה הקירות שלא מכוסים בספרים - מכוסים בדיסקים. אבל בתקופתי אלו היו עדיין תקליטי ויניל.
 

ItsikH

Member
ד"א מה שאמרתי על היות המוזיקה בראש ושראשונה *חברתית* מתקשר לשיחותיי עם פרופ' אלקנה בנושא, בין השאר הבעתי בפניו את טענתי שמוזיקה מוקלטת אינה אותנטית, ההקלטה פוגמת בחוויית המוזיקה, בעיקר בגלל המפגש הבלתי אמצעי עם האמנים שבאולם. במובן זה, אפילו מוזיקה של נגן רחוב אמיתית יותר בעיני (אפילו הרבה יותר אמיתית).
 
מוזיקה מוקלטת

לא ראיתי איפה אמרת את הדברים - אבל, כמובן, יש לנושא הרבה פנים. מוזיקה מוקלטת היא הנצחה של אמנים חיים ברגע נגינתם. כך אנחנו יכולים לשמוע גם היום אמנים שהלכו לעולמם או שאינם מופיעים עוד. מבחינה זאת היא אותנטית ויש לה תפקיד חשוב. מוזיקה מוקלטת יכולה להגיע לביתו של כל מי שרוצה בה, בכל עת שיחפוץ - בלי תלות בקיום ארוע מוזיקלי. מוזיקה מוקלטת משקפת בצורה הטובה ביותר את אמנותם של המבצעים, ששחררו את ההקלטה לאחר הרבה גירסאות ותיקונים. זה אולי הרכיב הפחות אותנטי בהקלטה, אבל עם זאת בהופעה חיה לא תמיד מובטחת לך איכות נגינה טובה. הרבה פעמים המחוות של הנגנים והמנצח (אם יש כזה) והאינטראקציה עם הקהל מחפים על איכות הנגינה. אם מאזינים להקלטה של קונצרט כזה, בהשמטה של המחוות למיניהן, האיכות לרוב בינונית למדי. אותו הדבר יקרה אם תכניס את נגני הרחוב לאולפן. מה שנשמע יפה ומלהיב בחוץ יהפוך הרבה פעמים באולפן למה שיש במוזיקה של הנגנים נטו, ללא שיתוף חושים נוספים. לרוב התוצאה מאכזבת. באולמות של ימינו אין ממש מפגש בלתי אמצעי עם האמן, שיושב רחוק על במה ואין לו מגע ממשי עם הקהל שאינו יושב בנוח, ליד אנשים שאינו מכיר... לפעמים החווייה החברתית לא כל כך מוסיפה... גם איכות ההאזנה מעל גבי תקליטור שמוקלט היטב טובה הרבה יותר ממה שיש לאולמות להציע. מהקלטות של פסנתר סולו, שבהן אתה שומע את הכלי מנקודת מבטו (ושמיעתו) של הפסנתרן או של מתאם הצליל בסטראו עם ספקטרום רחב עם מיקרופונים קרובים ( ולא ככלי מונו מרוחק, כפי שהוא נשמע לאזני היושבים באולם )- ועד להקלטות של תזמורת, בהן יש פירוט של כל כלי ללא בעיות אקוסטיות מקומיות. כל האמור לעיל לא בא להפחית מערכן של הופעות - נהפוך הוא: יש מקום לזה וגם לזה, וכל חווייה יש לה ערך משל עצמה והיא, לרוב, משלימה את החווייה האחרת.
 

ItsikH

Member
שני היתרונות שהזכרת של ההקלטה (הנצחת ביצועים של אמנים שהלכו לעולמם, והנגישות של מוזיקה בכלל ואמנים דגולים בפרט לכל מאזין) ידועים לי ואני בהחלט מכיר בהם. לגבי מה שאמרת על האולמות הגדולים - יש בזה הרבה מן האמת, לכן לטעמי החוויה המוזיקלית במיטבה היא הקאמרית, באולם קטן עם הרכב מצומצם של נגנים. אבל אפילו בהפקת ענק יכול להיות ערך מוסף שנוגע ישירות לחיוניות - המפגש עם הקהל הוא גם בעל ערך. "איכות" המוזיקה במובן הטכני, שאתה מדגיש - והיא זו שאכן במיטבה בהקלטה - פחות חשובה בעיני מהמפגש האישי. הרבה פעמים אתה יכול לשמוע את הפגמים והליקויים בביצוע החי שעדיין יהיה עדיף בעיני על ההקלטה המושלמת כביכול. ד"א ישנם אמנים מעטים שמסרבים להקליט מסיבות אלו, אחד מהם היה הפסנתרן שורה צ'רקסקי למשל. אבל החמור באמת, מעבר לכל אלה - ההקלטה היא אחת התליינים העיקריים של היצירה המוזיקלית. המוזיקה הפכה למצרך, ויהא "מיוצרת" - מלשון ייצור ולא יצירה - לפי דרישת הקהל. לכן, למרות שלכאורה חל גידול מוחלט ועצום במספר מאזיני המוזיקה הקלאסית, הצריכה (כי זו המילה הנכונה בהקשר הזה) היא של מספר מצומצם יחסית של יצירות ומבצעים, ההבנה והענין ביצירה המוזיקלית דווקא פוחתים. לכן, אני ממליץ לכל מי שרוצה לחוות מוזיקה, ללכת לאולם הקונצרטים. החוויה הזו ממילא לא תחליף את המוזיקה המוקלטת שכאמור זמינה הרבה יותר וב"איכות" משובחת, אבל לדעתי היא חיונית. רק באולם תוכל לגעת באמת במוזיקה, כי היא לא רק אוסף הצלילים שמוקלט על הדיסק, היא תקשורת בין בני אדם. ולסיום סיפור להמחשה: בשנות התשעים שמעתי את חגי שחם וארנון ארז מבצעים את הסונטה מס' 3 הידועה של גריג לכינור ולפסנתר - ביצוע מהמם (להערותיך בדבר חסרונותיו הטכניים של הביצוע החי../images/Emo8.gif). בסיום הקונצרט התקיים מפגש עם האמנים, אחד הנוכחים - חתן פרס ישראל - תמה מדוע אינם מקליטים את הביצוע הנפלא הזה. חגי הנבוך גמגם שאין ענין אצל חברות התקליטים. הודיע אותו פרופסור - מנותק לגמרי מהמציאות - שאין לו שום בעיה לגייס את הכסף הנדרש לביצוע ההקלטה עצמה. כמובן, עלות ההקלטה, אפילו באיכות גבוהה, היא בהישג ידו של אדם ממוצע שמתגייס לנושא - אבל מה יעשה איתה? חברת תקליטים צריכה להואיל בטובה להדפיס ולהפיץ את ההקלטה, וזה נעשה על סמך שיקולים מסחריים נטו, כמו "כבר מכרנו השנה 100 טון מוזיקה קאמרית" או "יש לנו כבר כמה ביצועים של הסונטה הזאת" - כלומר אפילו אם אין לאמן שום תביעה כספית, עדיין יתכן שהקלטתו תעלה אבק במרתפים משיקולים כלכליים.
 
צודק גם צודק

ומפני שאני מסכים עם רוב דבריך - סיכמתי בהודעתי הקודמת שאין לשלול אחת מהאופציות, ההקלטה והקונצרט החי, אלא לראות אותן כמשלימות זו את זו. אגב - לעניין סיפורך על הסונטה של גריג: שידור חי של הקונצרט היה אולי עושה איתו חסד... הרבה מאד רגעי חסד הולכים לאיבוד ואינם מונצחים, והופכים לזכרון של הקהל שנכח באותה עת באולם. הדברים אמורים כמובן גם בג'אז ובכל סוג של מוזיקה אמנותית-במתית. צריכת מוזיקה גם היא אינה שלילית. נכון שצריך לחיוות מוזיקה בהופעה - אבל הצריכה הנכונה גורמת לצרכן להכיר יצירות שאחרת לא היה נחשף אליהן (ראה הרשימה של המוזיקה העכשווית בהודעתו היפה של פותח השרשור...)
 

tulkin

New member
דווקא טוב בעיני שרגעי חסד הולכים לאיבוד

כך הם משאירים מקום וכמיהה לרגעי החסד הבאים, שיהיו חייבים להיות חדשים ואחרים מאלו הקודמים. לו היינו מנציחים את אותם רגעי חסד, פחות אנשים (גם בצד היוצר, וגם בצד המאזין/צופה) היו מוכנים לקחת את הסיכון שבביצוע חדש (שכן ברוב המקרים לא יהיו אותם רגעי חסד) כשאפשר בכזו קלות להשיג את (או להשוות ל...) רגעי החסד השמורים. גם חשוב בעיני שאנשים שומרים רגעי חסד שונים וזוכרים אותם אחרת - זה חלק מה"חברתיות" של התהליך - אין משהו מרכזי, קטלוגי, שמרכז את רגעי השיא. לכל אחד אוסף רגעי שיא משלו, וכמיהה אחרת לרגעי שיא חדשים.
 

ihtiyar

New member
../images/Emo79.gif קונצרטים פומביים והקלטות

# שמיעת יצירה חדשה בקונצרט פומבי: מלבד הרושם הראשוני, היצירה (לא החוויה) מתפוגגת די מהר מהזכרון. שמיעת היצירה לפני ו/או אחרי הקונצרט מעמיקה את הזכרון וההבנה. # בכל מדינה או מרכז תרבותי סוגי המוזיקה די מוגבלים. סביר שבהיכל התרבות שלנו או בקוצרטחבאו ההולנדי, לא מרבים לשמוע יצירות סימפוניות של איליאס מיזאייב מאזרבייג'אן, רביעיות של ג'רג' אנטייל האמריקאי או קונצרטי לסיטאר של שנקאר ההודי. ההקלטות איפשרו לי נגישות ליצירות האלה ולעוד יצירות ומלחינים רבים אחרים. [אם זכור לך, התחלתי להעלות כאן פעם סדרה של יצירות שאיננו שומעים בדרך כלל באולמות הקונצרטים, וגם לא מוצאים בחנויות התקליטורים בארץ]. # ללא ספק יש בקונצרטים הפומביים חוויה שונה מההאזנה בבית. האינטראקציה עם הקהל, הבעות הפנים ומחוות הגוף של המבצעים וכד' - לטוב ולרע. בבית לא יצלצל סלולרי של היושב אחרי בקונצרט, ולא ימחאו כפיים לפני סיום פרק ברביעיה. בבית אצטרך לראות רק את ידיה של הרקדנית או פניו של הזמר ברגע נתון, משום שצלם ה-DVD החליט להתעלם משאר הדברים המתרחשים על בימת האופרה באותו רגע עצמו. # יתרון נוסף וגדול שהגיע כערך מוסף לשוק ההקלטות: החיפוש אחרי רפרטואר חדש ודרכי ביצוע חדשות. אחרי שהקליטו בפעם המי-יודע-כמה את ארבע העונות של ויואלדי ואת חליל הקסם של מוצרט, התחילו להקליט גם יצירות ידועות פחות שלהם, ולהכניס לרפרטואר העולמי יצירות ומלחינים שטרם זכו להקלטה כלל. גם דרכי הביצוע זכו וזוכים לשינוי. הביצוע ה"אותנטי" בשלביו הראשונים כמעט ודעך משום שהקליטו אותו בשיטות הישנות, והוא נשמע אז לא טוב. היום יש לו מקום של כבוד. # הזמינות והקלות בהשגת השפע המוזיקלי המוקלט עלולים לגרום לרדידות ביכולת ההאזנה וההעמקה. "הקלות הבלתי נסבלת של ה-YouTube" כמשל. זה לצד זה נמצאים שם טובי המבצעים, וגם הילד של השכנים המנגן לדודות על כינור - ורובם באיכות אאודיו נמוכה. שים לב שיש היום אנשים רבים המסתפקים אף באיכות ההשמעה של הטלפון הסלולרי...
 

ItsikH

Member
../images/Emo6.gif אני מנחש שלפרופסור אין יד ורגל בדבר (יש להודות שאני מוטה), אבל שמח לשמוע../images/Emo8.gif
 

ItsikH

Member
ואם ככה אז המלצה חמה לקנות את הדיסק../images/Emo3.gif
 

udilir

New member
ואיכשהו התפספס בדיון הזה מה שהוא בעיני היתרון

הגדול ביותר של ההקלטה: האפשרות לשמוע את כל אותם דברים שאף פעם לא הוצעו ואף פעם לא יוצעו בקונצרטים חיים והדברים האלה מהווים תשעים ומשהו אחוזים ממה שכדאי לשמוע ולהכיר. דרך טובה להמחיש את זה היא לקחת רשימת יצירות של אחד הגדולים (וברהמס שאהוב על כולנו הוא דוגמא מצוינת - כתב יחסית מעט ובתוך המעט הזה אין כמעט משהו שלא כדאי לשמוע) ולבדוק לכמה מהיצירות הייתה לנו אי-פעם הזדמנות לשמוע בקונצרט חי. מבחינה זאת אין להקלטה תחליף. ולעומת שורה צ'רקסקי - פסנתרן נפלא, אני מסכים - נזכור שחלק גדול מאומנותם של גלן גולד, הביטלס ואריק איינשטיין מומש רק באולפן ההקלטות.
 

tulkin

New member
נראה שיש לנו כמה תחנות חיים משותפות

כלומר אתה עברת בהן כמה שנים לפני, כך עושה רושם... אולי בסוף גם אני ארכב מרחקים על אופניים (כרגע אני מתעצל ללכת לנפח את הגלגלים)
ולעניין - לקח לי שנים למצוא עניין בנגני רחוב, והיום אני מסכים איתך, יש בנגינתם משהו מאד אותנטי. לעומת זאת בנוגע להקלטות אני חושב קצת אחרת. כלומר אני מסכים עם הניתוח שלך אבל הולך עוד שלב אחד. הקלטות הן טריגר לחוויה מוסיקלית חדשה. ההאזנה שלי למוסיקה מוקלטת היא לחלוטין אקטיבית. אני לא מנסה להתחבר לנגן שהקליט, אני מנסה ליצור לעצמי חוויה מוסיקלית משלי, דרך ההקלטה. זו כמובן חוויה אחרת לגמרי מקונצרט, אבל זו עדיין חוויה מוסיקלית חיה ובועטת. לקח לי עוד כמה שנים כדי לגלות שאני יכול ליצור את החוויה הזו גם בלי הקלטות. ובאמת היום אני ממעט להקשיב להקלטות.
 
למעלה