עוד על פרידה
אני לוקחת מחק גדול מנסה למחוק את האות הראשונה בשם שלך. מנסה חזק לוחצת עם היד, היד כואבת, האות לא נמחקת. היא חרוטה חזק בלב שלי. אחר כך נכנעת. עכשיו אני בוגרת. אני לוקחת את התיק והולכת. די תתחפפי מהלב שלי. סידרת לי את הנפש סיימת את התפקיד. המחק מעוך שוכב לו גוסס על הרצפה מתחנן שאעזוב אותו בשקט. עוזבת. יש גם אמצעים אחרים למחוק את האות הראשונה בשם שלך. לוקחת טיפקס שיכסה טוב טוב. הפעם עם הטיפקס זה חייב ללכת.מורחת את הטיפקס על האות הראשונה משתדלת לדייק. ונדמה שהנה הטיפקס מטשטש את ההתחלה ואני שמחה, מתבגרת ונפרדת . יום אחרי אני מתעוררת עם אותו לב, אותם חיים אותה בחורה והאות הראשונה של השם שלך קורצת לעברי, היא שם, חרוטה, את עוד פה. תתביישי. מישהו גירד לי את הטיפקס בלילה. אולי אני? אז אני מחליטה על הכעס. סיכמתי עם עצמי שאת הפרידה ממך אני אעשה ללא שמץ של כעס. את היית כל כך טובה אלי, כל כך עזרת וזה כל כך לא מגיע לך וחוץ מזה חייבת ללמוד להיפרד בלי כעס. גם הילד שלי יום אחד יעזוב את הבית ואני בטח לא ארצה לכעוס עליו. אני מחליטה שרק הכעס יכול לעזור לי איתך והאינטואיציה שלי אומרת לי ללכת על זה. וזה אפילו לא ממש מודע . אני מוצאת בך פגמים. היי, לבנות עלייך הרים שלמים של שלמות הצלחתי בלי בעייה, אז מותר גם להמציא קצת פגמים, לא? בחיי זה עובד אפילו והקיום שלך בלב שלי הופך קצת מגוחך. הנה האות הראשונה שבשם שלך מתחילה לפרקס לי ולאיים בהתאבדות. היא כמעט נושרת כמו דמעה חמקנית מעין סדוקה. כמה ימים שאני חושבת שאני מנתקת את החוט שמחבר בין הלב שלי לבינך. ואז פתאום בשנייה אחת, מישהי שיושבת כמוני על אותה הספה אומרת משהו שאני בזה לו מעט ובסוף היא עוד מעיזה בשיא החוצפה להגיד לי שבעצם זה שלך. והנה את בבת אחת שלה שלה ורק שלה ואני עומדת שם בפינה רועדת מקור או אולי מפחד שאת כבר לא שלי יותר אלא של מישהו אחר. בעצם את של כולם ורק לא שלי. ואני שוב לא יכולה לוותר עלייך. האות הראשונה של השם שלך מדממת על הלב שלי וצוחקת לי בפנים. ניצחת נפלתי זה כואב דמעה ושוב אני מדחיקה... מורןא
אני לוקחת מחק גדול מנסה למחוק את האות הראשונה בשם שלך. מנסה חזק לוחצת עם היד, היד כואבת, האות לא נמחקת. היא חרוטה חזק בלב שלי. אחר כך נכנעת. עכשיו אני בוגרת. אני לוקחת את התיק והולכת. די תתחפפי מהלב שלי. סידרת לי את הנפש סיימת את התפקיד. המחק מעוך שוכב לו גוסס על הרצפה מתחנן שאעזוב אותו בשקט. עוזבת. יש גם אמצעים אחרים למחוק את האות הראשונה בשם שלך. לוקחת טיפקס שיכסה טוב טוב. הפעם עם הטיפקס זה חייב ללכת.מורחת את הטיפקס על האות הראשונה משתדלת לדייק. ונדמה שהנה הטיפקס מטשטש את ההתחלה ואני שמחה, מתבגרת ונפרדת . יום אחרי אני מתעוררת עם אותו לב, אותם חיים אותה בחורה והאות הראשונה של השם שלך קורצת לעברי, היא שם, חרוטה, את עוד פה. תתביישי. מישהו גירד לי את הטיפקס בלילה. אולי אני? אז אני מחליטה על הכעס. סיכמתי עם עצמי שאת הפרידה ממך אני אעשה ללא שמץ של כעס. את היית כל כך טובה אלי, כל כך עזרת וזה כל כך לא מגיע לך וחוץ מזה חייבת ללמוד להיפרד בלי כעס. גם הילד שלי יום אחד יעזוב את הבית ואני בטח לא ארצה לכעוס עליו. אני מחליטה שרק הכעס יכול לעזור לי איתך והאינטואיציה שלי אומרת לי ללכת על זה. וזה אפילו לא ממש מודע . אני מוצאת בך פגמים. היי, לבנות עלייך הרים שלמים של שלמות הצלחתי בלי בעייה, אז מותר גם להמציא קצת פגמים, לא? בחיי זה עובד אפילו והקיום שלך בלב שלי הופך קצת מגוחך. הנה האות הראשונה שבשם שלך מתחילה לפרקס לי ולאיים בהתאבדות. היא כמעט נושרת כמו דמעה חמקנית מעין סדוקה. כמה ימים שאני חושבת שאני מנתקת את החוט שמחבר בין הלב שלי לבינך. ואז פתאום בשנייה אחת, מישהי שיושבת כמוני על אותה הספה אומרת משהו שאני בזה לו מעט ובסוף היא עוד מעיזה בשיא החוצפה להגיד לי שבעצם זה שלך. והנה את בבת אחת שלה שלה ורק שלה ואני עומדת שם בפינה רועדת מקור או אולי מפחד שאת כבר לא שלי יותר אלא של מישהו אחר. בעצם את של כולם ורק לא שלי. ואני שוב לא יכולה לוותר עלייך. האות הראשונה של השם שלך מדממת על הלב שלי וצוחקת לי בפנים. ניצחת נפלתי זה כואב דמעה ושוב אני מדחיקה... מורןא
