עוד על תקשורת בין הורים וילדים..
הבת שלי התחברה לאחרונה עם קבוצת חברים חדשה (לא משהו.. בלשון המעטה..) השבוע הם השיגו מאיזה מקום בקבוק וודקה, נכנסו לחצר של בית ספר בסביבה דרך הגדר (פרצו בעברית פשוטה..) ושם שתו. היא שתתה קצת (אנחנו יודעים שהיא שותה לפעמים וסומכים עליה שהכמות תהייה קטנה) אבל שניים מהילדים חיסלו כמעט לבד את כל הבקבוק ואחת הבנות (מהשניים האלו) התעלפה מרב שתייה, נפלה והם לא הצליחו להעיר אותה. כשהם ראו לאחר מספר דקות שהיא לא מתעוררת, בתי התקשרה לבעלי, סיפרה לו מה קרה וביקשה שיבוא. הוא הגיע, הנחה אותה עוד בשיחת הטלפון להזמין אמבולנס (והילדה כבר שוחררה מבית חולים). כשהיא התקשרה החברים שלה שאלו האם לא יכעסו עליה, והיא ענתה שזה לא משנה במצב הזה כי כרגע מה שצריך זו עזרה.. היה לנו הרבה על מה לדבר איתה אחרי הארוע הזה - אבל מה שהכי חשוב בעיני זה שהיא ידעה שיש לה למי לפנות.
הבת שלי התחברה לאחרונה עם קבוצת חברים חדשה (לא משהו.. בלשון המעטה..) השבוע הם השיגו מאיזה מקום בקבוק וודקה, נכנסו לחצר של בית ספר בסביבה דרך הגדר (פרצו בעברית פשוטה..) ושם שתו. היא שתתה קצת (אנחנו יודעים שהיא שותה לפעמים וסומכים עליה שהכמות תהייה קטנה) אבל שניים מהילדים חיסלו כמעט לבד את כל הבקבוק ואחת הבנות (מהשניים האלו) התעלפה מרב שתייה, נפלה והם לא הצליחו להעיר אותה. כשהם ראו לאחר מספר דקות שהיא לא מתעוררת, בתי התקשרה לבעלי, סיפרה לו מה קרה וביקשה שיבוא. הוא הגיע, הנחה אותה עוד בשיחת הטלפון להזמין אמבולנס (והילדה כבר שוחררה מבית חולים). כשהיא התקשרה החברים שלה שאלו האם לא יכעסו עליה, והיא ענתה שזה לא משנה במצב הזה כי כרגע מה שצריך זו עזרה.. היה לנו הרבה על מה לדבר איתה אחרי הארוע הזה - אבל מה שהכי חשוב בעיני זה שהיא ידעה שיש לה למי לפנות.