שוחה עם הגלים
New member
עוד ערב שישי של מחשבות
עוד ערב שישי עבר והגיע הזמן לחזור מההורים הביתה. הוא והילדות באוטו השני, אני פוסעת בשביל בדרך למכונית שלי.. כן אנחנו בשתי מכוניות לפעמים... עוד כמה צעדים אכנס למרחב הקטן הזה עם הרדיו שמנגן ברקע שירים על אהבה בדרך כלל... עוד מעט אני במקום הפרטי הזה. רק אני מהחשבות המוזיקה והנהיגה שמרגיעה אותי. כמה צעדים לפני המכונית... ואז הבזק של זכרון פנטזיה מסעיר חולף בי. לרגע נזכרת איך היבטתי בך במבט יוקד. כל כך רוצה. כל כך חזק, כל כך עד שהייתי חייבת להשפיל את המבט, להסיט עיניי ממך. לא לטרוף אותך במבטי. התחושה הזו מכה בי, העוצמות האדירות האלה, התחושה שאני הכי חייה משהייתי מאודי. ושוב אני חוזרת ומשחזרת את המילים שלך, את כל מה שהתרחש, ומנסה שוב לפענח את שבליבך הטוב. הפעם אני מגיעה למסקנה שאת אוהבת אותי, אוהבת אותי מאוד, עד כדי כך שהאהבה שלך חילחלה אל תוך הנשמה שלי דרך המילים שלך וריפאה את המקומות הפצועים בנפש שלי, האהבה שלך חדרה לתוכי במקום הכי עמוק שאפשר. הפעם אני מגיעה למסקנה שאת נסערת ממני לא פחות משאני ממך. ושרק לא יכולת. לא היית מסוגלת. אני נכנסת למכונית, ברקע רוני דואני שרה את השיר של אדם 'סוד'... סוד האהבה שלך... אני נוסעת, נוהגת את המכונית בדרך המתפתלת... חושבת עלייך. הכביש שומם כמו בהזמנה.. אף אחד לא מפריע לי בדרך. לא צריכה להתחשב בזה שנוסע לאט או מהר או להילחץ מהסינוור של האורות הבוהקים. רק שקט שחור ורגוע. כאב בטן קטן תוקף אותי... אני תוהה אם זו הקטנה שצומחת בתוכי שמגיבה לכל הדברים שמתרחשים בי, הגעגוע, התשוקה, ההחמצה, הזיכרון החי והפחד שלא יהייה לי יותר מהדבר הזה שוב בחיים שלי, או אולי זה סתם כאב בטן. הגעתי. אני מחנה את האוטו, מברכת אותו לשלום. הקטנות כבר ישנות. אני אוספת את חפציי וחוזרת הביתה.
עוד ערב שישי עבר והגיע הזמן לחזור מההורים הביתה. הוא והילדות באוטו השני, אני פוסעת בשביל בדרך למכונית שלי.. כן אנחנו בשתי מכוניות לפעמים... עוד כמה צעדים אכנס למרחב הקטן הזה עם הרדיו שמנגן ברקע שירים על אהבה בדרך כלל... עוד מעט אני במקום הפרטי הזה. רק אני מהחשבות המוזיקה והנהיגה שמרגיעה אותי. כמה צעדים לפני המכונית... ואז הבזק של זכרון פנטזיה מסעיר חולף בי. לרגע נזכרת איך היבטתי בך במבט יוקד. כל כך רוצה. כל כך חזק, כל כך עד שהייתי חייבת להשפיל את המבט, להסיט עיניי ממך. לא לטרוף אותך במבטי. התחושה הזו מכה בי, העוצמות האדירות האלה, התחושה שאני הכי חייה משהייתי מאודי. ושוב אני חוזרת ומשחזרת את המילים שלך, את כל מה שהתרחש, ומנסה שוב לפענח את שבליבך הטוב. הפעם אני מגיעה למסקנה שאת אוהבת אותי, אוהבת אותי מאוד, עד כדי כך שהאהבה שלך חילחלה אל תוך הנשמה שלי דרך המילים שלך וריפאה את המקומות הפצועים בנפש שלי, האהבה שלך חדרה לתוכי במקום הכי עמוק שאפשר. הפעם אני מגיעה למסקנה שאת נסערת ממני לא פחות משאני ממך. ושרק לא יכולת. לא היית מסוגלת. אני נכנסת למכונית, ברקע רוני דואני שרה את השיר של אדם 'סוד'... סוד האהבה שלך... אני נוסעת, נוהגת את המכונית בדרך המתפתלת... חושבת עלייך. הכביש שומם כמו בהזמנה.. אף אחד לא מפריע לי בדרך. לא צריכה להתחשב בזה שנוסע לאט או מהר או להילחץ מהסינוור של האורות הבוהקים. רק שקט שחור ורגוע. כאב בטן קטן תוקף אותי... אני תוהה אם זו הקטנה שצומחת בתוכי שמגיבה לכל הדברים שמתרחשים בי, הגעגוע, התשוקה, ההחמצה, הזיכרון החי והפחד שלא יהייה לי יותר מהדבר הזה שוב בחיים שלי, או אולי זה סתם כאב בטן. הגעתי. אני מחנה את האוטו, מברכת אותו לשלום. הקטנות כבר ישנות. אני אוספת את חפציי וחוזרת הביתה.