עוד פוסט/מאמר שפירסמתי בפייסבוק שלי. מפעל "ארגמן" וקליר.
אברהם קליר ומפעל "ארגמן"*.
בעבר כתבתי פוסט על מפעל "משי זקס" ובו הזכרתי את מפעל "ארגמן". במאמר (הקישור בהמשך) נאמר בשנת 1934 הקים אברהם קליר יחד עם זקס מפעל לצביעת טקסטיל בשם "ארגמן" בשכנות למפעל "משי זקס". כמו כן ציינתי במאמר את מותם במלחמות שונות של בניהם של זקס ושל קליר וכן כי בית צבי הוא הוא על שם צבי קליר בנו של אברהם קליר (הקישור בהמשך) ועכשיו אני רוצה לסיים את הסיפור של שני המפעלים ולדבר על מפעל "ארגמן". כל החומרים הויזואלים הם מתוך האוספים שלי.
"ארגמן מפעלים לצביעת טקסטיל בע"מ"
אברהם קליר נולד בשנת 1903 ברדאוץ שבבוקובינה ברומניה (אזור היסטורי המחולק בין רומניה ומולדובה, מצפון-מזרח ואוקראינה, ממערב. בעבר הייתה בוקובינה חלק באימפריה האוסטרו-הונגרית.) למד הנדסה כימית בצרפת וניהל מפעלי צביעה בעיר צרנוביץ ברומניה. מגיל צעיר היה פעיל בתנועה הציונית.
זקס מבעלי "משי זקס", נפגש עם קליר באירופה, בתחילת שנות השלושים ושיכנע אותו לעלות ארצה ולפתוח עימו את המפעל לצביעת טקסטיל. לימים סיפר קליר כי בכך זקס הציל את חייו. בראיון שנערך עם קליר בשנות השבעים אמר: "בשנת 1933 עלתה לארץ משפחת זקס והקימה מפעל בשם "משי זקס" ברמת גן. סם זקס שהיה ציוני ותיק ואיש חזון, שמע עלי ועל תכניותינו לעלות לישראל וכך, יום אחד בשנת 1933 הוא הופיע בעיר צ'רנוביץ' והציע לי לעלות לארץ ולהיות שותף איתו במצבעה, שכן, באותם ימים הוא היה שולח בדים לצביעה לצרפת ואטליה. מבחינתי בא זקס אל המוכן, שכן, כבר החלטנו לעזוב הכל ולעלות לארץ ישראל – לא כמעשה ציוני מופשט, אלא בדרך לבנות חיים מכובדים ועצמאיים. חיים יהודיים מלאים, תוך פיתוח כל הכישורים האישיים וחידוש הקשר עם מקורות עמנו בארצו. רציתי שגם בני צבי ז"ל שנפל מאוחר יותר במלחמת השחרור יגדל בארץ אבותינו ולא יתחנך בארץ זרה ובאוירה זרה ועוינת".
קליר עלה לארץ ישראל בשנת 1934 והקים ברמת גן בשותפות עם שמואל זקס את המפעל "ארגמן מפעלים לצביעת טקסטיל בע"מ" - שהיה מפעל חייו, בו השקיע את מרב מרצו ובו יישם את רעיונותיו. מפעל הטקסטיל ברמת גן העסיק בימיו הראשונים כ-20 עובדים שרובם היו אקדמאים, ובהם עורכי דין, רופאים ועוד. ארגמן עסקה במתן שירותי צביעה ואשפרה לתעשיית הטקסטיל, באמצעות מפעל שהיה ממוקם בתחילה ברמת גן, לאחר מכן בבני ברק (פירוט בפוסט על "משי זקס") והחל משנת 1966 באזור התעשייה ביבנה.
המפעל פעל בתחום הטריקו בארץ ברמת גן ולאט לאט הצליח לרכוש לקוחות מחוץ לארץ. בסוף שנות השלושים התרחב המפעל ובראשית שנות ה-40 המפעל קיבל דחיפה משמעותית בעקבות שסיפק אריגי צמר לצבא הבריטי וכן אריגים מיוחדים לאוהלים. בעקבות זאת, נרכש מערבי נוצרי פרדס על שטח של 27 דונם בצפון בני ברק שעליו הוקם המפעל החדש שכלל ציוד חדיש שהובא אליו מבריטניה (היכן שהיום מכון מור נמצא על רחוב ז'בוטינסקי). המפעל באותה תקופה העסיק כ-600 עובדים והיה אחד המפעלים הגדולים בארץ.
בשנות החמישים אברהם קליר ראה כי השטח צר מלהכיל את פעילותו והתחיל לבדוק אלטרנטיבות שונות. אברהם רצה לקנות שטח באזור רמתיים (הוד השרון). משה דיין שר החקלאות ניסה להביאו לאזור מודיעין השומם ואילו פנחס ספיר שר האוצר וראש הממשלה לוי אשכול לחצו והובילו את אברהם קליר להקמתו של מפעל ארגמן באזור התעשיה של יבנה. הוא נענה לקריאת הממשלה להקים מפעלים בעיירות פיתוח ובנה ביבנה את "ארגמן", שהייתה, באותה תקופה מפעל שהעסיק מעל ל-1,000 עובדים וכמעט לכל משפחה ביבנה היה בן משפחה שעבד במפעל ו/או היה קשור אליו בצורה כזו או אחרת. המפעל התפרס על שטח של עשרות אלפי מטרים רבועים. לתכנון המפעל מונה האדריכל רם כרמי . בשיתוף שמעון קליר, בנו של מנהלו ובעליו של המפעל, הקים כרמי יצירה ייחודית שיש הרואים בה את פסגת יצירתו אשר על מפעל זה מבחינה אדריכלית נכתב הרבה ובצדק.
בדוח (חוברת) אשר הוציאה חברת "ארגמן" בשנת 1961 היא מציינת כי החברה מתעדת להשתמש בכספי המניות בחלקם לשם רכישת ציוד חדיש נוסף ובחלקם להשלמת השקעות ובחלקם להגדלת ההון החוזר. בחוברת זו ניתנת סקירה כללית על החברה מקום המפעל בתעשיית הטקסטיל עובדים רכוש ועוד.
בסקירה הכללית על החברה מצויין כי החברה נתאגדה כחברה ציבורית בתאריך 7 במאי 1934 על ידי מר יצחק זקס ז"ל ובניו מר אברהם קליר ואחרים. כיום בשנת 1961 המניות המונפקות בחברה: מר אברהם קליר ובני משפחתו 51.9%. מר סם זקס ובני ביתו 33% חברה להשקעות של בנק לאומי 15.1%. התפתחות המפעל ועיסוקו: המפעל עוסק בהספקת שרותי גמר – צביעה ואשפרה – לתעשיית הטקסטיל, מאז הקמתו הוא נמצא באופן מתמיד בתהליך של שכלול התפתחות והרחבה, במיוחד בשנים שלאחר הקמת המדינה. תפוקת העיבוד שלו עלתה מ-300 טון בשנת 1936 ל-1,330 טון בשנת 1947 ול-4,910 טון בשנת 1959.
מקום המפעל בתעשיית הטקסטיל הוא שהמפעל הוא הגדול ביותר בישראל לצביעה ואשפרה של טקסטילים. הוא מעבד את חלק הארי של מוצרי הצמר והחוטים בארץ וכן חלק נכבד מבדי הכותנה ומוצרי הטקסטיל האחרים. מראשיתו כוונו מאמציו להגברת היצוא והוא מעבד כיום כמעט את כל בדי הצמר המיועדים ליצוא ומחלקת החוטים שלו עובדת ב-80% לצורכי יצוא. בסוף שנת 1960 העסיק המפעל 416 עובדים. שטח המפעל הוא כ-18 דונם והשטח הבנוי 14,500 מ"ר. המנהל הכללי של החברה, מאז הקמת המפעל, הנו מר אברהם קלייר, מהנדס כימי, העוסק בתעשיות צביעה ואשפרה לטקסטיל משנת 1928. חברת רואי החשבון של המפעל הם "קסלמן וקסלמן".
קליר במהלך השנים היה פעיל ציבור פעיל ומשפיע. ב-1962 נבחר לנשיאות הוועד הארצי של קק"ל וקרן היסוד כנציג התאחדות התעשיינים. ב-1962, קיבל על עצמו להיות יו"ר הנשיאות של התאחדות בעלי התעשייה ולאחר מכן תפקידים מרכזיים בהתאחדות ובמשך 20 שנה כיהן ברציפות כחבר הנשיאות. היה חבר מועצת עיריית רמת גן בשנים 1947-53. שימש חבר במועצת המנהלים ודירקטוריונים רבים כגון: בנק לאומי לישראל . מפעלי ים המלח. הטכניון, האוניברסיטה העברית . "אורט" ועוד. ביום העצמאות 1977, הוענק לו פרס ישראל "על שירות חיים למופת בעבודה ובתעשייה". הוא היה התעשיין הראשון שזכה בתואר הזה. ביום העצמאות 1985 נמנה קליר עם 12 מדליקי המשואות, כמייצג דור המייסדים של התעשייה בארץ. מפעל חיים אחר של קליר היה הקמתו של "בית צבי" ברמת גן, להנצחת בנו צבי הי"ד.
* לוגו ארגמן הוא ציור של חילזון ארגמון. לחילזון חשיבות מבחינה היסטורית והלכתית מכיוון שמיוחס לו שימוש להפקת הצבעים ארגמן ותכלת. צבע התכלת שימש לצביעת פתילי הציצית וכן לחלקים במשכן ובגדי הכהונה. רוב מוחלט של החוקרים הצביעו על הארגמון כחילזון שממנו הפיקו את צבע התכלת.
התמונות ממפעלי הטקסטיל הם לא ממפעל ארגמן אלא ממפעלים שונים בארץ שעסקו בתעשיית הטקסטיל. המודעות הם אורגינלים ממשרד הפירסום של רולינק לצערי אין אני יודע את שמות הגרפיקאים שעיצבו מודעות אלו.
הקישור למאמר על משי זקס אשר פירסמתי בזמנו בפייסבוק שלי.
https://www.facebook.com/yhorr/posts/10155134068659021
הקישור למאמר על צבי קליר הי"ד אשר פירסמתי בזמנו בפייסבוק שלי.
https://www.facebook.com/yhorr/posts/10155441296534021?pnref=story
אברהם קליר ומפעל "ארגמן"*.
בעבר כתבתי פוסט על מפעל "משי זקס" ובו הזכרתי את מפעל "ארגמן". במאמר (הקישור בהמשך) נאמר בשנת 1934 הקים אברהם קליר יחד עם זקס מפעל לצביעת טקסטיל בשם "ארגמן" בשכנות למפעל "משי זקס". כמו כן ציינתי במאמר את מותם במלחמות שונות של בניהם של זקס ושל קליר וכן כי בית צבי הוא הוא על שם צבי קליר בנו של אברהם קליר (הקישור בהמשך) ועכשיו אני רוצה לסיים את הסיפור של שני המפעלים ולדבר על מפעל "ארגמן". כל החומרים הויזואלים הם מתוך האוספים שלי.
"ארגמן מפעלים לצביעת טקסטיל בע"מ"
אברהם קליר נולד בשנת 1903 ברדאוץ שבבוקובינה ברומניה (אזור היסטורי המחולק בין רומניה ומולדובה, מצפון-מזרח ואוקראינה, ממערב. בעבר הייתה בוקובינה חלק באימפריה האוסטרו-הונגרית.) למד הנדסה כימית בצרפת וניהל מפעלי צביעה בעיר צרנוביץ ברומניה. מגיל צעיר היה פעיל בתנועה הציונית.
זקס מבעלי "משי זקס", נפגש עם קליר באירופה, בתחילת שנות השלושים ושיכנע אותו לעלות ארצה ולפתוח עימו את המפעל לצביעת טקסטיל. לימים סיפר קליר כי בכך זקס הציל את חייו. בראיון שנערך עם קליר בשנות השבעים אמר: "בשנת 1933 עלתה לארץ משפחת זקס והקימה מפעל בשם "משי זקס" ברמת גן. סם זקס שהיה ציוני ותיק ואיש חזון, שמע עלי ועל תכניותינו לעלות לישראל וכך, יום אחד בשנת 1933 הוא הופיע בעיר צ'רנוביץ' והציע לי לעלות לארץ ולהיות שותף איתו במצבעה, שכן, באותם ימים הוא היה שולח בדים לצביעה לצרפת ואטליה. מבחינתי בא זקס אל המוכן, שכן, כבר החלטנו לעזוב הכל ולעלות לארץ ישראל – לא כמעשה ציוני מופשט, אלא בדרך לבנות חיים מכובדים ועצמאיים. חיים יהודיים מלאים, תוך פיתוח כל הכישורים האישיים וחידוש הקשר עם מקורות עמנו בארצו. רציתי שגם בני צבי ז"ל שנפל מאוחר יותר במלחמת השחרור יגדל בארץ אבותינו ולא יתחנך בארץ זרה ובאוירה זרה ועוינת".
קליר עלה לארץ ישראל בשנת 1934 והקים ברמת גן בשותפות עם שמואל זקס את המפעל "ארגמן מפעלים לצביעת טקסטיל בע"מ" - שהיה מפעל חייו, בו השקיע את מרב מרצו ובו יישם את רעיונותיו. מפעל הטקסטיל ברמת גן העסיק בימיו הראשונים כ-20 עובדים שרובם היו אקדמאים, ובהם עורכי דין, רופאים ועוד. ארגמן עסקה במתן שירותי צביעה ואשפרה לתעשיית הטקסטיל, באמצעות מפעל שהיה ממוקם בתחילה ברמת גן, לאחר מכן בבני ברק (פירוט בפוסט על "משי זקס") והחל משנת 1966 באזור התעשייה ביבנה.
המפעל פעל בתחום הטריקו בארץ ברמת גן ולאט לאט הצליח לרכוש לקוחות מחוץ לארץ. בסוף שנות השלושים התרחב המפעל ובראשית שנות ה-40 המפעל קיבל דחיפה משמעותית בעקבות שסיפק אריגי צמר לצבא הבריטי וכן אריגים מיוחדים לאוהלים. בעקבות זאת, נרכש מערבי נוצרי פרדס על שטח של 27 דונם בצפון בני ברק שעליו הוקם המפעל החדש שכלל ציוד חדיש שהובא אליו מבריטניה (היכן שהיום מכון מור נמצא על רחוב ז'בוטינסקי). המפעל באותה תקופה העסיק כ-600 עובדים והיה אחד המפעלים הגדולים בארץ.
בשנות החמישים אברהם קליר ראה כי השטח צר מלהכיל את פעילותו והתחיל לבדוק אלטרנטיבות שונות. אברהם רצה לקנות שטח באזור רמתיים (הוד השרון). משה דיין שר החקלאות ניסה להביאו לאזור מודיעין השומם ואילו פנחס ספיר שר האוצר וראש הממשלה לוי אשכול לחצו והובילו את אברהם קליר להקמתו של מפעל ארגמן באזור התעשיה של יבנה. הוא נענה לקריאת הממשלה להקים מפעלים בעיירות פיתוח ובנה ביבנה את "ארגמן", שהייתה, באותה תקופה מפעל שהעסיק מעל ל-1,000 עובדים וכמעט לכל משפחה ביבנה היה בן משפחה שעבד במפעל ו/או היה קשור אליו בצורה כזו או אחרת. המפעל התפרס על שטח של עשרות אלפי מטרים רבועים. לתכנון המפעל מונה האדריכל רם כרמי . בשיתוף שמעון קליר, בנו של מנהלו ובעליו של המפעל, הקים כרמי יצירה ייחודית שיש הרואים בה את פסגת יצירתו אשר על מפעל זה מבחינה אדריכלית נכתב הרבה ובצדק.
בדוח (חוברת) אשר הוציאה חברת "ארגמן" בשנת 1961 היא מציינת כי החברה מתעדת להשתמש בכספי המניות בחלקם לשם רכישת ציוד חדיש נוסף ובחלקם להשלמת השקעות ובחלקם להגדלת ההון החוזר. בחוברת זו ניתנת סקירה כללית על החברה מקום המפעל בתעשיית הטקסטיל עובדים רכוש ועוד.
בסקירה הכללית על החברה מצויין כי החברה נתאגדה כחברה ציבורית בתאריך 7 במאי 1934 על ידי מר יצחק זקס ז"ל ובניו מר אברהם קליר ואחרים. כיום בשנת 1961 המניות המונפקות בחברה: מר אברהם קליר ובני משפחתו 51.9%. מר סם זקס ובני ביתו 33% חברה להשקעות של בנק לאומי 15.1%. התפתחות המפעל ועיסוקו: המפעל עוסק בהספקת שרותי גמר – צביעה ואשפרה – לתעשיית הטקסטיל, מאז הקמתו הוא נמצא באופן מתמיד בתהליך של שכלול התפתחות והרחבה, במיוחד בשנים שלאחר הקמת המדינה. תפוקת העיבוד שלו עלתה מ-300 טון בשנת 1936 ל-1,330 טון בשנת 1947 ול-4,910 טון בשנת 1959.
מקום המפעל בתעשיית הטקסטיל הוא שהמפעל הוא הגדול ביותר בישראל לצביעה ואשפרה של טקסטילים. הוא מעבד את חלק הארי של מוצרי הצמר והחוטים בארץ וכן חלק נכבד מבדי הכותנה ומוצרי הטקסטיל האחרים. מראשיתו כוונו מאמציו להגברת היצוא והוא מעבד כיום כמעט את כל בדי הצמר המיועדים ליצוא ומחלקת החוטים שלו עובדת ב-80% לצורכי יצוא. בסוף שנת 1960 העסיק המפעל 416 עובדים. שטח המפעל הוא כ-18 דונם והשטח הבנוי 14,500 מ"ר. המנהל הכללי של החברה, מאז הקמת המפעל, הנו מר אברהם קלייר, מהנדס כימי, העוסק בתעשיות צביעה ואשפרה לטקסטיל משנת 1928. חברת רואי החשבון של המפעל הם "קסלמן וקסלמן".
קליר במהלך השנים היה פעיל ציבור פעיל ומשפיע. ב-1962 נבחר לנשיאות הוועד הארצי של קק"ל וקרן היסוד כנציג התאחדות התעשיינים. ב-1962, קיבל על עצמו להיות יו"ר הנשיאות של התאחדות בעלי התעשייה ולאחר מכן תפקידים מרכזיים בהתאחדות ובמשך 20 שנה כיהן ברציפות כחבר הנשיאות. היה חבר מועצת עיריית רמת גן בשנים 1947-53. שימש חבר במועצת המנהלים ודירקטוריונים רבים כגון: בנק לאומי לישראל . מפעלי ים המלח. הטכניון, האוניברסיטה העברית . "אורט" ועוד. ביום העצמאות 1977, הוענק לו פרס ישראל "על שירות חיים למופת בעבודה ובתעשייה". הוא היה התעשיין הראשון שזכה בתואר הזה. ביום העצמאות 1985 נמנה קליר עם 12 מדליקי המשואות, כמייצג דור המייסדים של התעשייה בארץ. מפעל חיים אחר של קליר היה הקמתו של "בית צבי" ברמת גן, להנצחת בנו צבי הי"ד.
* לוגו ארגמן הוא ציור של חילזון ארגמון. לחילזון חשיבות מבחינה היסטורית והלכתית מכיוון שמיוחס לו שימוש להפקת הצבעים ארגמן ותכלת. צבע התכלת שימש לצביעת פתילי הציצית וכן לחלקים במשכן ובגדי הכהונה. רוב מוחלט של החוקרים הצביעו על הארגמון כחילזון שממנו הפיקו את צבע התכלת.
התמונות ממפעלי הטקסטיל הם לא ממפעל ארגמן אלא ממפעלים שונים בארץ שעסקו בתעשיית הטקסטיל. המודעות הם אורגינלים ממשרד הפירסום של רולינק לצערי אין אני יודע את שמות הגרפיקאים שעיצבו מודעות אלו.
הקישור למאמר על משי זקס אשר פירסמתי בזמנו בפייסבוק שלי.
https://www.facebook.com/yhorr/posts/10155134068659021
הקישור למאמר על צבי קליר הי"ד אשר פירסמתי בזמנו בפייסבוק שלי.
https://www.facebook.com/yhorr/posts/10155441296534021?pnref=story
