עוד פחות מחודשיים נוסעים, ו....

[טלטל עושה פרצוף]

עוד פחות מחודשיים נוסעים, ו....

אני ממש פוחדת. קראתי את השירשור "בעד ונגד" שלכם, ואני יודעת שזה יתן לי הרבה אם אני אצא... גם מבחינה משפחתית....סבא שלי הגיע לאושוויץ כשהיה בדיוק בגילי. בזמן האחרון אמא אומרת שהוא נזכר יותר, שהוא סובל יותר, וזה יתן לו מן סגירת מעגל אם אני אסע. אני רוצה לסוע.... אבל מפחיד אותי נורא מה שאני הולכת לראות. לפעמים זה מעצבן אותי... הם נותנים לי להרגיש שהם מתייחסים לזה כמשהו שאם אני לא עושה אותו, זה יהיה לי חסר, וזה אולי מראה משהו על היחס שלי לשואה עצמה. ברור שהם לא אומרים את זה...הם כולם "את חייבת את זה לעצמך אבל תעשי מה שאת רוצה". ואני לא רוצה לראות משרפות...לא רוצה שריטות על הקירות...לא רוצה ארגזים של משקפיים, של נעליים...קברי אחים.....מפחיד אותי. ומצד שני, ללכת באושוויץ ולהגיד בלב תפילת הזכרת נשמות...אני יודעת שזה ייתן לי משו חשוב מאוד...

 

[thunderstorm]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

כשחושבים על זה, זה באמת מפחיד. מפחיד לנסוע ולראות מה שקרה שם, כי מה שקרה שם מפחיד. מפחיד לראות את השרידים, זה נכון. וכשתהיי שם, את תרגישי הרבה יותר מפחד - כל אחד חש דברים שונים, בזמנים שונים, החל מפחד, כאב, עצב, וכלה בגועל ודחייה. הכל לגיטימי, והכל הגיוני. כשתגיעי לשם, כל דבר שיעבור לך בראש הוא לגיטימי - בין אם זה לומר תפילה ובין אם זה לבכות, בין אם זה לאטום את עצמך למה שאת רואה ובין אם לא. את יכולה אפילו להפתיע את עצמך בתגובות שלך. זה הגיוני שזה מפחיד, וזה צריך להפחיד - כי השואה זה דבר מפחיד, נקודה. אבל, וזה אבל גדול - המסע הזה באמת תורם, ואפילו ברמה הבסיסית ביותר (ולדעתי החשובה ביותר ) - הוא תורם לך כאדם. וזה חשוב. את לא תצטערי על הנסיעה. ותזכרי - את לא תהיי שם לבד, אם מפחיד אותך, מגעיל אותך, עצוב לך, כל דבר - את תראי איזו תמיכה תהיה לך בקבוצה שלך, את תראי שאת לא תהיי לבד כשתצטרכי מישהו לידך. אל תפחדי ממה שתרגישי שם, תסעי.

 

[אוהד11]

יש חששות לצעירים ולמבוגרים ממסע זה

וזה דבר טבעי, אך זו חוויה מיוחדת במינה, ומי שיכול לנסוע רצוי שיסע. הדור שעבר את השואה מרגיש הרגשה מיוחדת כאשר הדור הצעיר נוסע לראות את מחנות ההשמדה. מחד יש כאלה שממאנים לנסוע לפולין, גרמניה או מדינות אחרות באירופה שחוו את מכונת ההשמדה, ואפילו יש כאלה שמסרבים לדבר על מה שעברו בתופת, ומאידך הם מלאי גאווה כאשר נכדיהם/נכדותיהם יוצאים למסע זה. בשורה התחתונה - מי שיכול לצאת למסע זה ראוי שייצא.

 

[Silver Spiderweb]

אני לא בטוחה, אבל נראה לי...

שכדאי לך להתגבר על הפחד וליסוע. תראי, נכון שאת הולכת לראות שם דברים מחרידים, ואני אומרת, אם את בן אדם שמקבל טראומות בקלות, אז אל תסעי. אבל סבא שלך גם רוצה שתסעי. הוא עבר את זה, והוא כמעט מבקש שתסעי - בשבילו. הוא אומר שזה בשבילך, אבל חלק מזה זה גם בשבילו. הוא לא רוצה שהנכדה שלו תסבול. זה נראה לי ברור. הוא סבל מספיק בחיים שלו בשביל כל המשפחה, ואני מאמינה שהוא יעשה כל מה שהוא יכול כדי שזה בחיים לא יקרה לאף אחד יותר, בטח אף אחד שהוא מכיר, ובטח ובטח אף אחד מהמשפחה שלו. אבל הוא רוצה שתלמדי משהו מהנסיון הקשה שהוא חווה. הוא רוצה שתדעי מה עבר עליו ועל עוד 6,000,000 יהודים, והוא רוצה שתסיקי את המסקנות ושאת תעבירי את המסר שהוא היה צריך להעביר. ושאת, כמהו, תעשי כל מה שאת יכולה כדי שזה לא יקרה שוב. בנוסף, אני באמת חושבת שמסע כזה יכול לתרום לכל אחד שהוא מספיק רציני כדי לקחת את מה שהוא רואה ברצינות, ואת מה שהוא שומע ברצינות, לעכל את זה ברצינות ולהגיע למסקנות רציניות לגבי מה הוא יכול לעשות עם זה הלאה. זה מחדד את ההבנה, גם לגבי אותו מאורע הסטורי מזוויע, אבל גם לגבי תכונות מסויימות באדם. את יכולה להבין שם דברים שלא בטוח שתביני אי פעם, או שתביני רק בגיל הרבה יותר מאוחר, אחי שכבר היה לך נסיון חיים. השאלה היא אם בשלב מאוחר כזה זה כבר יהיה רלוונטי, ועוד תוכלי לעשות עם זה משהו, או שאולי, מצד שני, האם בשלב מוקדם כזה, את מוכנה לקבל את התובנה הזו? אני לא מכירה אותך. אם את מחשיבה את עצמך בן אדם חזק נפשית, ואני לא מדברת על להשבר באופן רגעי ולבכות. אני מדברת אם את לא חושבת שזה ישנה אותך בצורה קיצונית. אם את חושבת שאת מסוגלת לקחת דברים כאלו בפרופורציה, אז סעי. סעי. בדיעווד את תשמחי על זה שנסעת. וגם המשפחה שלך תשמח... ואם תרגישי שאת נשברת תוך כדי, תנסי לעשות מה שאני עשיתי, זה עזר לי הרבה פעמים: אמרתי לעצמי בלב: "זה קרה לפני שישים שנה. זה לא קורה לך עכשיו. זה כבר נגמר. אנשים הסיקו את המסקנות שלהם. עכשיו יש לנו מדינה וזה לא עומד לקרות עוד פעם. זה נגמר. זה נגמר לפני יותר משישים שנה." וחזרתי על זה הרבה פעמים, עד שנרגעתי. בכל מקרה, אם תסעי, אז אני מאחלת לך מסע פורה, משמעותי וגם מהנה (כן, כן, נורא כייף שם, ואת תראי את זה...

). מקווה שעזרתי...

 

[טלטל עושה פרצוף]

תודה על כל התגובות...../images/Emo24.gif

נראה לי שאני אעשה את המאמץ ואסע.... אם אני מקבלת טראומות מהר? אחרי השנה האחרונה קשה להגיד... היתה שנה איומה...אבא נפטר, סבתא נפטרה. אבל התחזקתי...זה מהמצבים האלה שחייבים לגדול מהר מהר... אומרים שזה יבגר אותי גם... שאני אתחיל לקחת את הבעיות שלי יותר בפרופורציה. נו טוב... נחיה ונראה

 

[Pukipsey007]

../images/Emo24.gif ברוכה הבאה ../images/Emo9.gif

תסעי, זה חשוב.. וגם מעניין.

 

[צינית נחמדה]

קודם כל- שלא תדעי עוד צער..

דבר שני- תסעי, זאת חוויה מדהימה, מרגשת ואת אפילו תהני. אל תפחדי, אין לך ממה. אני אישית ציפיתי לגרוע מכל ובסופו של דבר היה לי בסדר גמור. שתהיה לך נסיעה טובה ומוצלחת!

 

[טלטל עושה פרצוף]

תודה...האמת שהיתה היום פגישה..

היתה פגישת היכרות...ואמרו לנו כל מה שצריך ועל התשלומים והפגישות הבאות והכל... ובסוף הפגישה המחנכת לקחה אותי לשיחה ושאלה אם אני מסוגלת להתמודד ואמרתי לה שכן.. נקווה לטוב

 

[Pukipsey007]

קטן עליך ../images/Emo8.gif

אנחנו איתך

 

[טלטל עושה פרצוף]

../images/Emo24.gif

איך היה לכם במסע?

 

[עניין סתמי]

היה חזק.

היה מדהים, היה חוויתי, היה עצוב, היה כואב, היה מצחיק, והיה כיף... בצורה מוזרה הכל משתלב ביחד בפולין, וזה אפילו נראה הגיוני בדר"כ...

 

[טלטל עושה פרצוף]

כן זה נשמע הגיוני...

שככה זה יהיה. ביום חמישי יש עוד פגישה על "הפתרון הסופי".

 

[עניין סתמי]

גם לנו הייתה, נראה לי

הימי עיון לפני פולין ממש מרתקים...

 

[Pukipsey007]

היה יוצא דופן..

היה מצחיק, כואב, עצוב, שמח, מעניין, מרתק, חווייתי..