משאל YNET
המשאל משקף לא יותר מאשר את האלבומים הפופולריים בקרב חתך אוכלוסיה צר מאוד, שאף ש-YNET נמנעו מלגלותו, אפשר לשער מהו: בנים וגברים צעירים, בגילאי 14-35, בני המעמד הבינוני. אני מבינה לחלוטין את הביקורת על הרשימה, ומסכימה איתה: זוהי רשימה שמרנית, דלה וצרת אופקים, המתייחסת למספר מצומצם של תרבויות ותתי-תרבויות, ז'אנרים, אמנים ותקופות. זוהי וודאי לא רשימה המייצגת את "המיטב" של המוסיקה העולמית, או אף המוסיקה המערבית - או אף מוסיקת הרוק מאז המחצית השניה של המאה ה-20. (אני לא מתייחסת כרגע לאלבומים הישראליים שנכללו ברשימה). דווקא כן התפלאתי על המיקום הגבוה של פינק פלויד, לפחות מבחינה אחת: נראה שהפלויד יותר פופולריים בארץ מהביטלס - עובדה די מפתיעה, שנעלמה מעיניי עד עתה. אבל על מה מעידה פופולריות זו? האם אותם (אלפים? מאות?) אשר הצביעו בעד אלבומי הפלויד באמת אוהדים את הלהקה ככזו - תוך הכרה והבנה של ההתפתחות האמנותית והמוסיקלית שלה לאורך השנים? או שהם הצביעו בשל נאמנות לאלבומים ספציפיים, אשר ליוו אותם בזמנים מסויימים בהתבגרותם? אני חושדת שהאופציה השניה היא הנכונה, וזאת הן בגלל המיקום הגבוה של The Wall יחסית לאלבומים אחרים של הלהקה, על אף כי הוא אינו אחד מאלבומיה הטובים והן - ואולי במיוחד - בשל העדרו של Piper at the Gates of Dawn, שהוא-הוא ההתגלות האמיתית (והיחידה) של גאונות מקרב אלבומי הפלויד. אני תוהה כמה מבין אלו שהצביעו עבור אלבומי הפלויד וטענו כי "להאזין לפינק פלוייד זה להיות באורגזמה אלוהית אינסופית!", כדברי אחד המגיבים, בכלל מכירים את האלבום הזה, שלא לדבר על השלכותיו על המשך דרכה של הלהקה.