עוד פרספקטיבה קטנה - אחרי שבוע של "חופשה"
מר אהוד אולמרט היקר, זה עתה שבתי מעוד ניצחון בקרב קטן ורציתי לשתף אותך. אך לפני הכל הייתי מאוד מבקש לקרוא לך אהוד- כי בסך הכל אני מבלה מאות רבות ואולי אף אלפי שעות ליד הבית שלך, וגם בפתח משרדך- הקרבה הפיזית עושה לי את זה למרות שעד היום שש מאות יום ועוד שבוע (607) טרם יצא לנו להיפגש, טוב מה לי להלין- אני לא ספורטאי ולא סלבריטאי סתם אחד מהחברה שנתנו למדינה תרומה קטנה שאין לה מחיר כספי.. אהוד היקר- אני שב מעוד קרב- אחד מיני רבים שהשתתפתי בהם במהלך חיי, רק שלהבדיל מהמלחמות ההירואיות- זה קרב אישי- רק אני משתתף בו, שוכב תחת מנורה המאירה באור גדול- מכוסה בשמיכה חשמלית לחימום גופי, ועובר עוד ניתוח- זו המלחמה שלי שאחרי המלחמה ההיא. מאז המלחמה הגדולה ההיא (יוה"כ 1973) מוצב ה"מזח"- שבו סיפרו לי כמה היינו גיבורים בקרבות העקובים מדם עברתי עוד עשרות קרבות- בהם אני והרופאים לבד- הם תמיד עשו כמיטב יכולתם לא פיקפקתי לשניה במעשיהם וידעתי כמה מאמץ הם ישקיעו שאני אנצח בקרב השיבה לחיים טובים ואיכותיים יותר.והיו הרבה כאלה כמה עשרות ניתוחים קטנים וגדולים , מוצלחים יותר וקצת פחות, תמיד ניצחתי אהוד. גם כשהייתי בשבי לא היה לי פקפוק שיביאו אותי חזרה הבייתה והכי מהר שאפשר. ועכשיו בטח תשאל איש יקר מה אני רוצה ממך? נכון? אז אספר לך--- שחרר אותם מהר - כי יהיו להם עוד המון קרבות לעבור לבד, ככול שתקדים לסיים את העיסקה ולהשיבם הבייתה- הם פחות יהיו מעורבים בקרבות שאחרי. אה שכחתי עוד משהו- החברים שלי---ההם משדה הקרב שלחמו איתי כתף אל כתף-- הם היו שם לידי בקרב האחרון גם- כי חברים לא נוטשים גם בקרבות הקטנים האלה- אצלינו הלוחמים, הערך העליון של ערבות הדדית ישאר לנצח, וגם בשדה המערכה האישי אנחנו לא נוטשים חברים. אני מקווה מר אולמרט היקר שביום שישי הבא 29-02 לא נעמוד ליד ביתך כי הם כבר יהיו כאן חיילינו השבויים, אבל אם במקרה יהיה איזה עיכוב של הרגע האחרון נשמח להתכבד בביקור שלך- אפילו קצר. (זה ממש מחוץ לדלת המעון שלך). אוריא