עוד ציטוט יפה
"הפעם הראשונה, שתרגלתי מדיטציה עם טרונגפה רינפושה, היתה ב-1972. הוא לא שהה בצפון אמריקה זמן רב, והסצנה שלו, כפי שנהגנו לקרוא לזה, רק התחילה להתפתח. בפינה אחת של החדר אדם ארגן לעצמו תמיכה של שלוש כריות עגולות, ובכל חמש או עשר דקות הן היו מתפזרות לו. הוא היה מסדר אותן שוב וממשיך. תלמידה אחרת כל הזמן קפצה ונעמדה וברחה מהחדר בבכי. היא עשתה זאת בערך חמש פעמים במהלך ישיבה של שעה. כשהתחלנו במדיטציית ההליכה, היו הסגנונות שונים ומשונים כמספר האנשים, שתרגלו. אחד האנשים כופף את הברך וכאילו צף למעלה בכל צעד; מישהו אחר הלך אחורה. העניין כולו היה מבדר ביותר ומסיח את הדעת ביותר. כעבור זמן לא רב רינפושה הנהיג בהדרגה צורה סטנדרטית של מדיטציית חדר, והעניינים נרגעו במידה ניכרת". (מתוך "כשהדברים מתפרקים" מאת פמה צ´ודרון בהוצאת "חכמת הלב" בתרגומה של דורית גינת)
"הפעם הראשונה, שתרגלתי מדיטציה עם טרונגפה רינפושה, היתה ב-1972. הוא לא שהה בצפון אמריקה זמן רב, והסצנה שלו, כפי שנהגנו לקרוא לזה, רק התחילה להתפתח. בפינה אחת של החדר אדם ארגן לעצמו תמיכה של שלוש כריות עגולות, ובכל חמש או עשר דקות הן היו מתפזרות לו. הוא היה מסדר אותן שוב וממשיך. תלמידה אחרת כל הזמן קפצה ונעמדה וברחה מהחדר בבכי. היא עשתה זאת בערך חמש פעמים במהלך ישיבה של שעה. כשהתחלנו במדיטציית ההליכה, היו הסגנונות שונים ומשונים כמספר האנשים, שתרגלו. אחד האנשים כופף את הברך וכאילו צף למעלה בכל צעד; מישהו אחר הלך אחורה. העניין כולו היה מבדר ביותר ומסיח את הדעת ביותר. כעבור זמן לא רב רינפושה הנהיג בהדרגה צורה סטנדרטית של מדיטציית חדר, והעניינים נרגעו במידה ניכרת". (מתוך "כשהדברים מתפרקים" מאת פמה צ´ודרון בהוצאת "חכמת הלב" בתרגומה של דורית גינת)