מוסיקת המקרה
New member
עוד קצת (הרבה) מוקדם
אני עוד לא בהריון, אבל מאוד רוצה שוב. החצי לא רוצה אז בינתיים אני מעבדת את הלידה הקודמת (לפני שנה וחצי) וחושבת אולי לכתוב סוף סוף את הסיפור לידה, בקצרה מאוד מאוד: זירוז עקב מיעוט מי-שפיר ללא אפידורל לידה בשכיבה עם גז צחוק. החוויה שצרובה לי היא בעיקר ניתוק מעצמי ומהלידה, למרות שלא היתה טראומתית אבל גם לא טובה מבחינתי. גם בהריון הראשון רציתי ללדת בבית אבל לא העזתי, לא סמכתי על עצמי. או יותר נכון הקשבתי לסביבה יותר מלעצמי ונתתי לזה לחדור עמוק. ומה שאני רוצה לשמוע מכן או להבין או לדעת או כל דבר שיקרב אותי לתחושה הבטוחה, זה איך לעזאזל מנטרלים את הסביבה. במקרה הספציפי בעיקר את אמא שלי, אחות שמלווה לידות כבר שלושים שנה בערך. וחוזרת ואומרת שיש מקרים שבהם הקרבה לביח מצילה את התינוק. ואז אני טוענת לעומתה, אבל היי, אני גרה במרחק של 4 דק' נסיעה איטית מהבי"ח. טוב, זה לא באמת רלוונטי זו לא השאלה, השאלה כאמור היא איך מנטרלים את הקולות החיצוניים ונותנים לקול הפנימי להיות שלם ובוטח. ובהזדמנות זו עוד שאלה, איך משכנעים את הבנזוג לעשות עוד אחד (אחת)?
אני עוד לא בהריון, אבל מאוד רוצה שוב. החצי לא רוצה אז בינתיים אני מעבדת את הלידה הקודמת (לפני שנה וחצי) וחושבת אולי לכתוב סוף סוף את הסיפור לידה, בקצרה מאוד מאוד: זירוז עקב מיעוט מי-שפיר ללא אפידורל לידה בשכיבה עם גז צחוק. החוויה שצרובה לי היא בעיקר ניתוק מעצמי ומהלידה, למרות שלא היתה טראומתית אבל גם לא טובה מבחינתי. גם בהריון הראשון רציתי ללדת בבית אבל לא העזתי, לא סמכתי על עצמי. או יותר נכון הקשבתי לסביבה יותר מלעצמי ונתתי לזה לחדור עמוק. ומה שאני רוצה לשמוע מכן או להבין או לדעת או כל דבר שיקרב אותי לתחושה הבטוחה, זה איך לעזאזל מנטרלים את הסביבה. במקרה הספציפי בעיקר את אמא שלי, אחות שמלווה לידות כבר שלושים שנה בערך. וחוזרת ואומרת שיש מקרים שבהם הקרבה לביח מצילה את התינוק. ואז אני טוענת לעומתה, אבל היי, אני גרה במרחק של 4 דק' נסיעה איטית מהבי"ח. טוב, זה לא באמת רלוונטי זו לא השאלה, השאלה כאמור היא איך מנטרלים את הקולות החיצוניים ונותנים לקול הפנימי להיות שלם ובוטח. ובהזדמנות זו עוד שאלה, איך משכנעים את הבנזוג לעשות עוד אחד (אחת)?