עוד רגע אחרי החגים.....

[ms1910]

עוד רגע אחרי החגים.....

עוד רגע אחרי החגים והחלטתי לכתב לך.
כל כך חיכתי לאחרי החגים כי חשבתי שכבר אהיה בבית ואספור את הימים ללידה
כל כך חיכתי לאחרי החגים כי חשבתי שאראה את פניך
כל כך חיכתי לאחרי החגים כי רציתי לחבוק אותך בין ידי.
אבל הנה החגים פה ואת כבר לא תגיעי
אני נושאת זכרון ממך בתיק שלי.... את כל הבדיקות ומעט התמונות שיש לי ממך.
תמונות לא ברורות מסקירה ראשונה,לא מסוגלת לגנוז אותן אך גם לא מסוגלת להביט בהן.
ברור לי שהכל לטובה, המוח מבין את זה אבל ללב קשה ....
מנסה לשחרר אותך אבל זה פשוט לא הולך.
אני ריקה ממך, אני ריקה וזה כואב וזה שורף!
אוהבת, אני שכל כך רצתה להיות אמך

 

[שמולי קיפוד]

אני אישית לא אוהבת את האמירה "הכול לטובה".
הפלה זה רע, לא טוב.. נכון, אנחנו צריכות לבחור מה לעשות עם החיים שלנו אח"כ ולנסות לא לשקוע ברע, אבל זה רע וקשה ומותר לנו לבכות על שאבד.
התקופה הזאת של החגים והתחלת השנה היא תקופה קשה
החגים של שנה שעברה היו לי קשים כי הייתי אחרי ההפלה, והחגים של השנה קשים לי כי שום דבר בתחום הזה לא השתנה ועדיין הרחם והידיים ריקות...
מאחלת לכל דרות הפורום שהשנה הזאת תהיה טובה מקודמתה ותביא איתה בשורות טובות.
&nbsp

 

[איןאריותכאלה]

מזדהה עם ההרגשה לגבי 'הכל לטובה'

יש דברים רעים בעולם. אפילו דברים רעים מאד. החגים הם תמיד תקופה אינטנסיבית, אמוציונאלית, מרובת מפגשים משפחתיים - ולעתים קרובות היא לא פשוטה רק בגלל הסיבות האלה. אחרי אובדן שמקושר אליה היא נעכרת ונצבעת בזכרונות אישיים כואבים וקשים. הלוואי והחגים של שנה הבאה ירגישו שונה לחלוטין. גם עבורך, שמולי קיפוד.

 

[שירהד1]

משתתפת בצערך על אובדן ההריון

ואכן, כפי שכתבו לך- לא הכל לטובה...לצערי הרב, בחיים קורים לפעמים דברים קשים, עצובים וכואבים, ולפעמים- אין נחמה של ממש.
אז ברור שללב שלך קשה. זה מאוד מובן. את עוברת תהליך אבל. אי אפשר לזרז את התהליכים, גם אם מאוד רוצים.

את רוצה לספר קצת יותר? מה קרה בהריון? הבנתי שעברת גרידה מאוחרת. רוצה לשתף באילו נסיבות? זה ההיה ההריון הראשון שלך?
תשפכי יותר על המקלדת. היא תספוג הכל, וגם אנחנו.

שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 

[ms1910]

מנסה לשתף בפעם הראשונה

הריון רביעי שבא בכיף. 14 שבועות קשים של הקאות בלתי פוסוקות ודלקטין שעוזר באופן חלקי.
שבוע 16 סקירה ראשונה, כיף, מגלים שיש לנו בת. יש לנו בת ושני בנים וכל כך רציתי עוד בת שתיהיה אחות לבכורה , כי לי אין אחיות.
כמעט שבוע 19 הולכת לרופאה למעקב הריון יחד עם תשובות תקינות מחלבון עוברי. הרופאה מביאה לי הפנייה לסקירה שניה ולהעמסת סוכר ודקה לפני שנפרדות אומרת לי בואי נעשה אוטלסאונד נראה שהכל טוב.
שוכבת על המיטה והפנים של הרופאה קופאות.
אני שואלת אותה ד"ר מה קורה? היא עונה לי מתי עשית סקירה... אני מצטערת אין דופק!.
יוצאת מהחדר מתיישבת בחוץ ומתחילה לבכות.
לא מצליחה לצאת מקופת החולים. ברור לי שברגע שאצא המציאות לא תשתנה. אין לי אוויר לא מצליחה לנשום. השעה רבע לארבע צריכה ללכת להוציא את הילדים ממסגרות אבל לא מצליחה לצאת מקופת החולים, איך ממשיכים מכאן???

ואז פשוט מתחיל העניין הטכני של איך מסיימים את הסיפור.
בבית חולים ציבורי התורים רחוקים
בפרטי לא ניתן לבצע כי העובר כבר גדול....
והיאוש גובר. איך ממשיכים להסתובב ככה עם הבטן???

מתקשרת כל ים לבדוק אם יש ביטול.... מתחילה להרגיש התכווציות והדימום מתחיל להתחזק, רק שלא יצא לי בבית.
לבסוף הצלחתי להקדים את התור ותוך מספר ימים אני אחרי.
זהו העניין הטכני עבר, אני ריקה, אני כואבת.
ואז מתחילה נפילה 4 ימים בלי יכולת לשלוט בדמעות. לא מצליחה.
מנסה לקום לילדים ולא מצליחה.

עברו מספר חודשים, עדיין יש נפילות , אני וחברה טובה הינו אמורות ללדת יחד
וזה כל כך קשה להיפגש איתה....
והמצפון מייסר אותי על כך שאני לפעמים מקנאה בה.

 

[שירהד1]

אני עונה באיחור- עימך הסליחה-

אכן הלם. הלם גדול ונורא. לגלות, כך לפתע פתאום, שלב העוברית נדם. תחילה הלם, ולאחר מכן תחילת ההבנה, ולאחר מכן כל יתר הרגשות שתהליך האבל כולל בתוכן- עצב, כאב, כעס (+קנאה) ורק בסוף- לאחר תהליך עיבוד האבל- תגיע הקבלה. ואולי היא כבר הגיעה, כי עברו מספר חודשים.
תהליך האבל הוא לא לינארי, אלא ספירלי, ולכן, למרות שעברו מספר חודשים, עדיין יש נפילות. אפשר להרגיש בו זמנית מספר רגשות- שמחה גדולה על הטוב בחייך ועל כל מה שיש שלך, ועצב גדול על מה שאבד ואיננו.

לגבי הקנאה- נסי כמה שפחות להתייסר. אני מכירה זאת היטב מעצמי בהקשר של הילודה, וגם אני הרגשתי עם עצמי לא טוב לגבי זה, ובתהליך טיפולי ארוך עם הרבה עבודה עצמית הבנתי שאני בסך הכל בת אנוש, ושהרגשות השליליים הללו הם אנושיים ונורמאליים בהתחשב במצבי.
הסבירי לחברה הטובה את מצבך, ושאת מאחלת לה את כל הטוב, אבל שזה קשה לך להיפגש איתה, שמדובר בתהליכים שאת צריכה לעבור עם עצמך.
אם היא חברה מספיק טובה- היא תניח לך.
אני איבדתי חברה טובה וקרובה של 20 שנה בגלל זה. אני מקווה שחברתך תהיה מסוגלת לגלות את החמלה הנדרשת כלפייך ותוכל להכיל את הכאב שלך.

האם את חושבת על הריון נוסף? במידה וכן- האם שלחו אותך לבדיקות כלשהן, כמו בדיקות של גורמי קרישה? האם החשד הוא למשהו שהשתבש בהריון הקודם שקשור להריון עצמו (כמו השיליה) או לעוברית?

שירה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028