פרפרי אהבה
New member
עוד רגע קט ואנחנו שם...
אז זהו ש...לא
כל הזמן היה לנו ויכוח על זה שאני רוצה לסיים את שנת הלימודים בגן ולא לעזוב את הילדים, אפילו לא שבוע לפני-זה פשוט שבר לי את הלב.
הוא היה לחוץ מזה שמחכים לו להתחיל את הפרויקט.
ואז התחילה המלחמה בארץ והשגרירות הייתה סגורה להנפקת ויזות. קיבלנו ויזה ממש השבוע ועכשיו בעבודה שלו עושים בעיות-דורשים שישאר עוד בארץ, הצפי הוא כנראה סוף ספטמבר, נקווה שלא מעבר לכך.
אני מנסה לראות בזה את הצד החיובי: עוד זמן איכות עם המשפחה והחברים, עוד הזדמנות בשבילי לחופש ומנוחה לפני שעושים את הצעד הזה, אולי נספיק לעשות עוד סיבוב של הזרעה, אני אוכל להספיק להכין עוד משהו בעיסת נייר...
ועדיין- קשה לי שאין לי את הפינה שלי (גרים אצל חמי וחמותי), קשה לי שאין תאריך שיודעת שעולים על המטוס, קשה לי לחיות ככה על מזוודות-זה לא נוח, זה מרגיז,זה מתסכל...
כל כך רוצה כבר להתחיל את החיים שלנו שם ורואה איך י', בעלי, מתחרפן מזה ומתעצבן ורוצה לוותר וזהו אם זה יימשך מעבר לחודש פלוס הזה...
מצד אחד-חיכינו כל כך הרבה לזה, עשינו כל כך הרבה מאמץ ושנינו באמת רוצים את זה-משנה מקום משנה מזל!
ומצד שני-כמה זמן נחכה לזה? איך נהיה בטוחים שאין להם תירוץ להשאיר אותו עוד ועוד...
אוף, נראה לי שמישהו מנסה למתוח יותר מידי את הגבולות שלי השנה-יותר מידי התמודדויות (לא רק הנסיעה, אלא גם הטיפולי פוריות שדי נעצרו, מעבר דירה מאוד קשה ומתיש בגלל בעלת דירה נוראית, שנה מאוד קשה בגן).
אז זהו ש...לא
כל הזמן היה לנו ויכוח על זה שאני רוצה לסיים את שנת הלימודים בגן ולא לעזוב את הילדים, אפילו לא שבוע לפני-זה פשוט שבר לי את הלב.
הוא היה לחוץ מזה שמחכים לו להתחיל את הפרויקט.
ואז התחילה המלחמה בארץ והשגרירות הייתה סגורה להנפקת ויזות. קיבלנו ויזה ממש השבוע ועכשיו בעבודה שלו עושים בעיות-דורשים שישאר עוד בארץ, הצפי הוא כנראה סוף ספטמבר, נקווה שלא מעבר לכך.
אני מנסה לראות בזה את הצד החיובי: עוד זמן איכות עם המשפחה והחברים, עוד הזדמנות בשבילי לחופש ומנוחה לפני שעושים את הצעד הזה, אולי נספיק לעשות עוד סיבוב של הזרעה, אני אוכל להספיק להכין עוד משהו בעיסת נייר...
ועדיין- קשה לי שאין לי את הפינה שלי (גרים אצל חמי וחמותי), קשה לי שאין תאריך שיודעת שעולים על המטוס, קשה לי לחיות ככה על מזוודות-זה לא נוח, זה מרגיז,זה מתסכל...
כל כך רוצה כבר להתחיל את החיים שלנו שם ורואה איך י', בעלי, מתחרפן מזה ומתעצבן ורוצה לוותר וזהו אם זה יימשך מעבר לחודש פלוס הזה...
מצד אחד-חיכינו כל כך הרבה לזה, עשינו כל כך הרבה מאמץ ושנינו באמת רוצים את זה-משנה מקום משנה מזל!
ומצד שני-כמה זמן נחכה לזה? איך נהיה בטוחים שאין להם תירוץ להשאיר אותו עוד ועוד...
אוף, נראה לי שמישהו מנסה למתוח יותר מידי את הגבולות שלי השנה-יותר מידי התמודדויות (לא רק הנסיעה, אלא גם הטיפולי פוריות שדי נעצרו, מעבר דירה מאוד קשה ומתיש בגלל בעלת דירה נוראית, שנה מאוד קשה בגן).
