עוד שבוע זה קורה....

[שירי ניו]

עוד שבוע זה קורה....

וואוו אין לי אויר... אחרי כל ההכנות, אריזות, אירגונים, סידורים, עוד שבוע זה באמת קורה.
ההיגיון יודע שזה הדבר הנכון לעשות, ההחלטה הזאת הכי נכונה עבורנו ורק תשפר את המצב הקודם שלנו. אבל הרגש אוי הרגש... אני מתחילה להרגיש את המחנק בגרון. מסתכלת על הילדות שלי בחברת בני הדודים, סבא וסבתא, הדודים ולא מאמינה שאני גוזלת את זה מהן!
בנות יקרות, אתן אולי לא מודעות, אבל לקרוא את הדברים שלכן מאוד חיזק ועזר בשבועות האחרונים. אני אמנם לרוב קוראת ולא מגיבה אבל בהחלט למדתי והחכמתי מכן ומהחיים שלכם בארצות השונות.
הבנתי שפחות או יותר לכל דבר יש תחליף מלבד למשפחה המורחבת אבל כנראה שהמחיר הזה שווה ומשתלם למען עתיד ילדינו.
מקווה שאצליח להתחזק מכן גם בשבוע העמוס רגשות שעומד בפני ובאלה שיבואו אחריו.
תודה לכולכן.
שבוע טוב!

 

[ניריתסקוטלנד1]

זה מאוד מאוד קשה אבל תזכרי שאת עושה מה

שנראה לכם נכון למשפחה. הספקות יחזרו כל הזמן, אבל תפתחי את מפרשי האופטימיות ותחדירי את זה גם לילדים. את ההתלהבות מהרפתקאה חדשה שהמשפחה האישית שלך הולכת לעבור. זה לא פשוט, אבל בהחלט אפשרי ורצוי.

קבלי רוח גבית מעודדת ממני בשבוע לא פשוט בכלל

רוצה לספר לנו קצת על הפרידות? האם עשיתם/תעשו משהוא מאורגן?

 

[שירי ניו]

פרידות

תודה רבה נירית!
לא עשינו שום דבר מאורגן סביב הפרידה. דווקא לא בא לי להעצים את כל הקטע הזה בפני הילדות
כי זה מרגיש לי שהמפגשים שמיועדים למפגשי פרידה תמיד יהיו באווירה קצת קשה (אם לא לכל אורכם אז לפחות בסופם) אז פשוט מנסים לפגוש חברים, לבלות עם המשפחה אבל שום דבר שנקרא לו בשם ״מפגש פרידה״

משתדלת להסתכל על כל המסע הזה לא כסוף של משהו אלא כהתחלה חדשה.
ומזכירה לעצמי כל הזמן שזאת הבחירה שלי, אך ורק שלי.
נשיקות

 

[ניריתסקוטלנד1]

מעולה, כל אחד עושה מה שמתאים לו.

זאת בהחלט התחלה מרגשת, ואת ההתלהבות הזאת צריך להעביר לילדים

תמשיכי לעדכן אותנו אם זה עוזר לך.

 

[carlimi]

לכל דבר צריך לתת את המקום שלו

ולא צריך לפחד מפרידות, לא להסתיר אותן כדבר אחר, וגם לא לפחד מהקושי.
זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, כמו עצב ופחד ועוד כל מיני רגשות שאולי היינו רוצים למנוע מהילדים שלנו, אבל לדעתי זה לא נכון.
זה שנותנים מקום לפרידות, לא מוריד מההתרגשות, ומהרגשת התחלה חדשה.
זו תהיה שם אם תרצו או לא תרצו.
ולדעתי, צריך ונכון לתת מקום לגיטימי לפרידות, גם אם זה קשה, וגם אם זה עצוב ויש בכי. זה בסדר.
עוד יהיו לכם הרבה קשיים, וצריך ללמוד להתמודד, גם אתם וגם הילדות.
לדעתי זה דווקא מעצים אותן ומחזק.
בכל מקרה, ממש לאחרונה יצא סרט מעולה שנקרא INSIDE OUT.
ממליצה בחום לראות ביחד, ולדבר על זה.
הוא מתעסק בדיוק בנושאים האלה, ובקשיים, ובצורך גם לבכות ולהיות עצוב.

 

[ניריתסקוטלנד1]

את מאוד צודקת שצריך לתת לפרידה ולקושי מקום,

ובזמנו נועה אפילו קראה לזה התאבלות, וכן, יש פה סוף לפני ההתחלה, ובהחלט צריך לתת לזה מקום. אבל כל אחד פועל אחרת ולכל אחד מתאימים דברים שונים, ואם זה לא נראה לה נכון, זה סדר גמור, יהיו להם עוד פרידות להתמודד איתן.

אני דווקא שמחה שכתבת את זה, לא בשביל להעמיס עליה, בשביל להראות צד אחר

 

[מיכצוקית]

מסכימה איתך

והסרט מעוווולה
ראינו כבר 3 פעמים

 

[פרפרי אהבה]

המון בהצלחה

זה צעד לא קל מכל הבחינות, אבל בסופו של דבר, עם כל הקשיים שיש -אני חושבת שהצעד הזה שאנחנו עשינו לעבור לפה היה צעד מאוד נבון.
&nbsp
שמחה שיש פה את הפורום הזה גם עבורך לתמוך ולראות שאת לא לבד.
&nbsp
שולחת חיבוק גדול

 

[1me too1]

זה לא קל

אפילו קשה, אני עדיין זוכרת איך ישבתי בשדה תעופה בטורונטו ומררתי בבכי, אבל חשוב לזכור ששום דבר הוא לא סופי, תמיד אפשר לחזור.
אבל רצוי לתת לזה זמן ולזכור שכל ההתחלות קשות, ושבבוקר הכל נראה טוב יותר ��
מאחלת לכם בהצלחה, ומחזיקה אצבעות למעבר קל.
חיבוק חם

 

[carlimi]

פרידות זה דבר שאף פעם

הוא לא קל. אבל אולי זה משהו שלאט לאט עם הזמן מתרגלים אליו.
אני רק רוצה לשתף, שגם לי בזמנו היה נראה שאני גוזלת את הילדים שלי מבני הדודים שלהם ו .....
בעלי בביקור בארץ. בין היתר נחגגה בעת ביקורו בת מצווה לבת של אחותו.
הערב, הייתה מסיבה של החבר'ה (לפני שבועיים הייתה מסיבה למשפחה) באיזה מועדון. היו שם שתי בני דודות שלה החוגגת. הן כמובן חיות כולן בישראל, וגדלו קרוב והכל ... והיה להן משעמם. גם תחקרתי את בעלי על טיב היחסים. המידע הרב שהוא סיפק לי היה "ככה ככה". כך שצריך לזכור, שזה שאולי היינו נשארים בארץ, לא מחייב קירבה מטורפת בין בני דודים. לפעמים מתרחקים גם כשנשארים קרוב גיאוגרפית.
מצד שני, מאחר וכאן אין לנו משפחה בסטייט בה אנחנו גרים, התמזל מזלנו והכרנו אנשים מדהימים, חלקם כלכך קרובים אלינו היום שהם לגמרי נחשבים ומרגישים כמשפחה לכל דבר.
בכל מקרה, קחי אויר. יהיה קשה, אבל יהיה בסדר.
לא לשכוח לתת לדברים זמן ....
ואנחנו כאן לתמוך בכל מה שנוכל.

 

[שירי ניו]

גדול לכולכן, תודה על התגובות!

 

[ניריתסקוטלנד1]

אל תשכחי לארוז כמה דברים בשביל החגים שמגיעים אלינו לטובה,

סיבה לחגוג זה מעולה, ומשאיר את המנהגים המוכרים בתוך הלא מוכר.

 

[alphadelta]

איזה רעיון נפלא

 

[Et tu Brute]

לא קל

אם יורשה לי עצה שתישמע קצת ניו אייג'ית אבל לי זה עזר - לשנות קצת את הלקסיקון.
אין כאן בהכרח ניגוד בין הגיון לרגש, ואת לא "גוזלת" מילדותיך שום דבר, פשוט לכל צעד בחיים יש יתרונות וחסרונות וכך גם לצעד הזה שאתם עושים.
שיהיה בהצלחה!

 

[ניריתסקוטלנד1]

חשוב ביותר!!!

 

[שירי ניו]

מתחברת מאוד לגישה!!

 

[AlicePJ]

הן מרוויחות כל כך הרבה!

שפה נוספת, חשיפה לתרבויות שונות, לאנשים שונים, למנהגים שונים, משחקים חדשים, הורים יותר מרוצים ויותר בבית, ביטחון יותר גדול, אפשרות לשכוח מה זה אזעקות ושאף אחד לא יבדוק להן ולכם את התיקים בכניסה למקומות, חוויות שאי אפשר לשים עליהן תג מחיר (אגב עוד תופעה שהן לא יחשפו אליה).
כן, הן לא יגדלו צמוד למשפחה. יהיה סקייפ, ביקורים וכו', אבל זה לא יהיה אותו דבר. אבל אני מאמינה שהדברים האחרים שהן יקבלו יתנו להן המון ויעזרו להן להתפתח בצורה נפלאה.
בהצלחה במעבר!

 

[forglemmigej]

מסכימה עם כל מלה שכתבת

משפחות היום זה לא כמו שהיה פעם שכולם נמצאים בת*ת אחד של השני , יצא לי לפגוש משפחות שבן אחד נמצא באוסטרליה, בת אחרת בברצלונה, בת אחרת באמסטרדם, בן אחד בדנמרק וההורים חיים בסקוטלנד אז או שמבקרים או שהילדים באים לבקר את ההורים, אנחנו לא ממש מנתקים קשר עם המשפחה הגרעינית יש עוד דרכים לתקשר וכמובן שאין מה להשוות לשהיה פיזית ביחד אבל אם אין ברירה אז מתקשרים אחרת , צריך רק לזכור דבר אחד, הגירה זה הליך נפשי מאד קשה ומורכב ולא מתאים לכל אחד לא בגלל געגועים למשפחה שנשארה מאחור אלא כי מרגישים שהמאמץ לא שווה את העצבים וזה בפרוש לא כשלון כל אחד והניסיון שלו.

 

[alphadelta]

חשבתי עוד קצת על מה שכתבת. ומחזקת את מה ש Et tu Brute כתבה. והגישה משנה הכל. את אכן מרחיקה אותן מהמשפחה. אבל זו גם הזדמנות נפלאה ללמוד שמי שאוהבים תמיד נמצא בלב. וגם, אתם תעברו חוויות ואתגרים בתור משפחה גרעינית. וזו הרפתקאה שאתם עוברים יחד. ויכולים מאד להתחזק ממנה. לפני מעט יותר משנה עברנו לאיזור חדש בתוך ארצות הברית. מדינה באיזור שלא חיינו בו מעולם. ובתור משפחה למדנו יחד את התרבות פה ( ועדיין לומדים) ובתור משפחה מוצאים את מקומינו בשכונה, בבית הכנסת, מוצאים את בית הקפה המועדף ואיפה יש את החנות שהילדה אוהבת. למדנו שלא משנה איפה אנחנו אנחנו תמיד משפחה של אבא אמא ילדה וילד. הקירות זה לא מה שעושה את זה בית. וזה שיעור חשוב ויקר ערך.

ונכון שאין תחליף למשפחה, אבל אפשר לבנות מעגלים תומכים כמעט כמו...וזה מומלץ וחשוב

כמובן שיש עוד יתרונות. הילדים הם דו לשוניים, פתוחים לתרבויות אחרות , ועוד ועוד
אז לא לשכוח לנשום. זה חשוב

 

[מיכצוקית]

לא הייתי פה השבוע

אז מקווה שהנחיתה רכה...
אנחנו כאן כשתרצי לשתף איך הולך