מזמן לא עבר עלי איזה שבוע..
הגיע הזמן לשתף. זה קצת יותר משבוע אבל נתגמש.
הייתי בארץ בשבוע האחרון של ינואר , יש כמה ענינים לא פתורים שאי אפשר לעשות בטלפון או במייל אלא זה מחייב התיצבות אישית, בכל מקרה המחיר ברצפה של הטיסה, המרחק הקטנטן עשו את זה לחויה פשוטה למדי, שהיתי בארץ ברמת גן ובירושלים ונתחיל מרמת גן (במלעיל כמובן כמו בת ים) ,
העיר הזו לא יאמן, בכל מקום מגדלי דירות שקורעים את השמיים פה ושם עוד יש בניני דירות של שלוש קומות מפעם עם חזות עלובה ביותר , או איזה מוסך מתקלף ולא שייך בין כל המגדלים האלו, בבית הישן שבו אני שוהה, על כל דלת כמעט יש מעין בקשה להתיצבות לתמ"ע שיהיה בשבוע הבא ובו יידון מה מצב הפיצוי בינוי שהדייר יקבל אם יסכים לצאת .
בקיצור, כל העיר טלאים טלאים עם נגיעות שטייטליות . הייתי ברחוב ביאליק הוא נשאר תקוע בשנות הארבעים של המאה הקודמת, כשבטח אז נוסד ומכל צד הבנינים המאיימים האלו כמו עופות טרף שמחפשות איפה לתקוע את המקור.
מה שהכי פתטי בסיפור הזה התשתית למטה מתחת לכל הבניני ענק האלו ,כל כך עלובה ולא מתאימה, הרי כל מי שירכוש דירה במגדלים האלו בטח יש לו שני רכבים אין שם שום חניה ברחוב ונניח שיש חניה לבנין מי יודע אם זה לשני הרכבים.
מה שרואים בארץ נהדרת בגילומו של אסי כהן המבריק על ראש העיר שמתחמן את כולם עם בניני על זה אשכרה קורה במציאות.
טוב אחרי שירדתי על רמת גן נעלה לירושלים שגם לה לא חסר, אבל היא כמו יפהפיה נרדמת, אלפי שנים עברו עליה עם אפ אנד דאונס עוד דקירה ועוד דריסה את אומרת שאין לך תחושה..לקחתי את הכלב של הבן ,זה שהולך הרבה ברגל לטיול ,הכלב בן 11 ומזמן לא עשו לו סדרת חינוך כזו , קיצר, הלכתי איתו עד לקניון ממילא מקום מדהים אבל די עצוב שעקב הדקירות לא רואים אנשים בכלל שמה , הגעתי עד למצפה לשער יפו אבל לא העזתי להכנס, מי יודע מה הקארמה שלי , גם שם זה עצוב לראות אף אחד לא נכנס פנימה , מה עם הסוחרים שצריכים להביא לחם הביתה הרי מהיאוש הם גם יתחילו לדקור .
בדרך חזרה עברתי בפארק טדי בכניסה לימין משה, באמת מקום יפה למי שבסביבה . בדרך חזרה החלטתי לצלם את טרה סנטה איפה שחנה של מיכאל שלי נפלה במדרגות ומיכאל עזר לה לקום , התחלתי לצלם ופתאום בא אלי מישהו בריצה מתנשף כולו ושואל למה אני מצלמת ושאסור , אמרתי לו שאני אוהבת את טרה סנטה אז הוא אמר בסדר , לא הבנתי מה הקטע שלו בכלל , מה התברר, במורד רחוב אגרון איפה שהיה פעם בית המכס זה מתחם סודי של השגרירות האמריקאית , מה הם מסתירים שם אולי את התסריטים של תיקים באפלה , שמעתי שעשו חידוש לסדרה.
הוא כל כך התמצא הבחור, המנזר הוא בכלל לא טרה סנטה אלא של אחיות רוטיסרי , טרה סנטה זה ליד ככר צרפת (ולא פריז כפי שקוראים לזה בטעות).
אתמול היה בטלויזיה המקומית בחירת השיר למלודי גרנד פרי או כפי שידוע יותר בשמו הישראלי האירויזיון. חלק מהאינטגרציה זה לנסות לעוף על זה, אז כל שנה אני מנסה לראות שני שירים וחצי ונשברת עם שתי הטרצות הראשונות של כל זמר/ת נתונים. זה כל כך נורא, הכל מלווה בפלייבק אימתני שבולע את קולותיהם הקטנים מראש של כל מיני פליטי אקס פקטור, הכוכב הבא הכוכב הבא אחרי ואתמול לא היה שונה. הזוגי התעצבן עלי שעוד לפני השמעת השיר אמרתי שהוא מדהים ובטוח יקח את המקום הראשון,
זה פשוט מוזר כל כך, בכל מקום במדיה פה מדברים על flygtning שזה פליטים שעשו ככה ועשו ככה ואין כסף בשבילם ומה שחשוב להרים כל שנה בתאריך קבוע זה את התחרות הזאת . לא יאמן.
ראיתי שני סרטים מענינים ,אחד בשם ברוקלין זה על בחורה אירית שמהגרת לאמריקה בשנות החמישים ופוגשת בחור נחמד בברוקלין ויש לה גם בחור באירלנד ואת מי היא תבחר , הסרט הוא מה שאומרים פיל גוד ולא מעמיק באמת בקשיי הגירה, אבל אם זה עושה נעים זה הכי חשוב, סרט אחר הוא בשם מכונת הכסף זה על משבר הסאב פריים שהתרחש בשנים 2005-8 באמריקה עקב רדיפת בצע ורמאות שלא היתה כמוה הרבה שנים, ממה שאני הבנתי הסבה למשבר הזה הוא תרבות הבונוסים ,תדחוף או שתמות .
יש חבורה של כל מיני אנשי כספים שמתחילה להבין את היקף הטירוף ומחליטה להשקיע בשורט כי הם יודעים שהכל יפול בסופו של דבר, שמו המקורי של הסרט הוא The big short ומה שרואים שם זה למשל איזה חשפנית שלקחה משכנתאות על חמישה בתים , על כלב שלקחו משכנתא בשמו , על מכירת דרוג אשראי כדי שאנשים יקבלו משכנתאות בלי להבין שלא מספיק לקנות בית צריך גם להחזיק אותו , צריך לשלם מיסים עליו ולפעמים אנשים מפוטרים ואיך הם ישלמו.
טירוף מערכות מוחלט. אני לא אגיד שהבנתי את כל המונחים הבנקאיים שדובר בהם בסרט אבל אני כמעט בטוחה שגם השחקנים שהשורות הונחו בפיהם לא הבינו וזה מעורר גיחוך לפעמים המניירות שהם עושים.
פעם כשרק סיימתי את לימודי עבדתי באיזו חברה אמריקאית שפתחה סניף בארץ וגם אצלם היה תרבות בונוסים , זה היה כל כך הזוי , נניח היינו שלושה אנשים בחדר וכולנו עשינו את אותה עבודה אבל רק אחת קבלה בונוס שנתי , למה בעצם, כי היא ידעה להתחנף לבוסים ולמכור את עצמה כאילו היא עולה על כולנו באיכות עבודתה , היות ואני לא טיפוס תחרותי שדורך על אחרים לא היה אכפת לי ממנה זה נראה יותר כמו העלמת מיסים מכובסת כל הבנוסיאדה הזו. אחרי שלוש שנים עזבתי את החברה והיא נסגרה אחרי שנה . קארמה!
כולי תקוה שהקיבוצניק שיש מצב שיבחר לנשיא הבא ,ישנה את כל התרבות הקלוקלת הזו .
לסיום רציתי להמליץ על פרויקט מקסים שעשו לזכרה של שושנה דמארי במלאת עשר שנים ,לקחו כל מיני זמרים שעשו קאברים לשיריה , חלק מעולים חלק השם תשמור , שני קאברים שאהבתי במיוחד זה של מירי אלוני וג'וזי כץ שאני בטוחה שגם שושנה היתה מאשרת.
