עוד שבוע...
וה-וה-וי-וה עוד שבוע אני עולה על המטוס עם הגדולה-קטנה ואנחנו מתעופפים לשבועיים וחצי אצל הסבים באמריקה. מצד אחד - אושר גדול - על החופש, על הנסיעה, על ה-מ-ו-ן זמן איכות עם הילדה (חבל שרק איתה ולא גם עם הקטנצ'יק, אבל זה יהיה בפעם הבאה), על השופינג
מצד שני - כמה חששות! איך היא תעבור את הטיסה (5 שעות ללונדון ואח"כ עוד 10 שעות לפיניקס, וזה נטו, בלי השעות בשדות התעופה ובמטוס לפני/אחרי הטיסה עצמה), איך היא תקבל את הסבים שאמנם לא ראתה אותם "רק" 5 וחצי חודשים, אבל בגילה הצעיר זה המון זמן, איך היא תגיב ל"העלמות" של אמא ואיתן. וכמובן החששות ה"פרוצדורליים" - מה לקחת איתי? מה לארוז? כמה זה מספיק וכמה זה יותר מדי? אבל בשורה התחתונה - יהיה כיף גדול. אין לי ספק. תהיה לה חוויה גדולה (הילדה חולה על מטוסים. מרגע שהסברנו לה על הנסיעה היא לא מפסיקה להסתובב ולספר ש"הילי יסע אווירון סבא סבתא, וגם אבא יסע אווירון עם הילי"
) וזה המקום להתנצל על נוכחותי הדלה לאחרונה - אני חייב לנקות שולחן ולהספיק לסגור דברים בעבודה לפני ההעדרות הממושכת.
וה-וה-וי-וה עוד שבוע אני עולה על המטוס עם הגדולה-קטנה ואנחנו מתעופפים לשבועיים וחצי אצל הסבים באמריקה. מצד אחד - אושר גדול - על החופש, על הנסיעה, על ה-מ-ו-ן זמן איכות עם הילדה (חבל שרק איתה ולא גם עם הקטנצ'יק, אבל זה יהיה בפעם הבאה), על השופינג
