עוד שלושה ימים להפקחות הכואבת

עוד שלושה ימים להפקחות הכואבת

זהו, בעוד שלושה ימים אני אאלץ כנראה להשלים עם העובדה שלא זה לא ילך בקלות, ותחילתו של סיפור ארוך ארוך עומדת ממש לפננו, אתן יודעות, ביום כיפורים האחרון עשיתי כמה תנאים עם אלוקים, הבטחתי כל כך הרבה הבטחות, אם רק..., ולמרות שעדיין יש סיכוי, ובדיקת ההריון מחכה לה במקלחת לצל צילו של איחור, אבל הסימנים כבר כאן וכבר ממש ברור לי שסוף החודש הזה יהיה דומה דימיון מפתיע לחודשים שקדמו לו. אין לי כוח, פשוט אין לי כוח נפשי יותר, לסבול את חוסר הידיעה, ואני לא יודעת מאיפה אשאב כוחות לטיפולים, אני יודעת שזה די מגעיל מצידי לקטר כך אחרי בסך הכל שני סיבובים של הורמונים,כשכולכן כאן עברתן ועוברות כל כך הרבה, אבל אני פשוט מפוחדת, נראה לי שהמילה מבועתת מתאימה יותר, ועייפה מאוד מאוד עייפה.
 
ואולי בעוד 3 ימים תרקדי תשכחי

ואם לא - הכוחות יחכו לך עד שתאספי אותם מחדש, כי הרי לא תרימי ידיים נכון? הרצון והתשוקה להיות אמא הם שמביאים את הכוחות, ורואים שאת רוצה. זה יבוא תאמיני. מאחלת לך חיובי ענק!
 
למעלה