עולם ההלכה מול עולם הקבלה

[mushon133]

עולם ההלכה מול עולם הקבלה

שבוע טוב!
קראתי לא פעם את תמיהתו של ליבוביץ על כיצד אדם בעל חשיבה רציונלית שמאפיינת פוסקי הלכות, יכול להיות מעורה בכל נימי נפשו במיסטיקה, כזו שקיימת בעולם הקבלה. מעניינת אותי תמיהתו באופן ספיצי על רבי יוסף קארו (אני יודע שהייתה קיימת גם על רבי חיים מוולוז'ין). רבי יוסף קארו כפוסק הלכה, לא נמנע מלפסוק הלכות על סמך טעמיים קבליים (למשל אי הנחת תפילין בחול המועד). אני תוהה, האם ליבוביץ לא הכיר פסקי הלכה כאלו של רבי יוסף קארו.לטענתו עולם ההלכה של רבי יוסף קארו ב"שולחן ערוך" הוא רציונלי לחלוטין ועולם הקבלה שמתאים ל"מגיד משרים" הוא מיסטי (לא רציונלי), בעוד שהדברים אצל רבי יוסף קארו לעיתים היו בפועל מעורבבים. מה אתם חושבים? האם ליבוביץ לא העמיק מספיק בטעמי פסיקותיו של רבי יוסף קארו?

 

[ד.ר. דוליטל]

אכן כך מקובל לחשוב

שבשולחן ערוך, ר' יוסף קארו לא הכניס "קבלה" לתוך הפסיקות שלו.
יש לך כמה דוגמאות שכן הכניס?

 

[mushon133]

דוגמא אחת

היי,
יש לי דוגמא אחת, אם תרצה אחפש עוד.
לגבי הלכות תפילין, בתלמוד הירושלמי והבבלי לא מוזכר איסור להניח תפילין בחול המועד. כך גם לא במשנה תורה לרמב"ם.

שולחן ערוך הלכות תפילין סימן לא סעיף ב
בחול המועד גם כן אסור להניח תפילין מהטעם הזה בעצמו שימי חול המועד גם הם אות.
בית יוסף הלכות תפילין סימן לא
ועכשיו נהגו כל בני ספרד שלא להניחם בחול המועד.
ושמעתי שמקודם היו מניחים אותם בחול המועד כדברי הרא״ש ואחר כן מצאו שכתב רבי שמעון בן יוחאי במאמר אחד שאסור להניחם בחול המועד ועל פיו נמנעו מלהניחם בחול המועד.
וכן כתב מורי דודי הה״ר יצחק קארו ז"ל בתשובה, והמאמר ההוא איתיה במדרש הנעלם דשיר השירים (זוהר חדש דפוס מונקאטש שיר השירים ח׳ ע״א) על פסוק (שיר השירים א׳ ג') לריח שמניך טובים וז"ל:
ומאחר שבתלמודא דידן לא נתבאר דין זה בפירוש, מי יערב לבו לגשת לעבור בקום עשה על דברי רבי שמעון בן יוחאי המפליג כל כך באיסור הנחתם?:

זהר חדש שיר השירים
וְעַל דָּא, חוּלוֹ שֶׁל מוֹעֵד אִיהוּ לְעִנְיַן עֲבִידְתָּא, כְּגַוְונָא דְּיוֹם טוֹב וְאִצְטְרִיךְ חֶדְוָה כְּגַוְונָא דִילֵיהּ. וּבְגִין כָּךְ, בְּאִלֵּין יוֹמִין דְּאִינוּן תְּפִילִּין דְּמָארֵי עָלְמָא,
אָסוּר לַאֲנָחָא שְׁאָר תְּפִילִּין, דְּהָא אִלֵּין יוֹמִין, דְּאִינוּן תְּפִילִּין עִילָּאִין שַׁרְיָין עַל רֵישֵׁיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין.
(וְעַל זֶה, חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד הוּא לְעִנְיַן עֲבוֹדָה, כְּמוֹ שֶׁיּוֹם טוֹב. וְצָרִיךְ שִׂמְחָה כְּמוֹ שֶׁלּוֹ.
וּמִשּׁוּם כָּךְ, בַּיָּמִים הַלָּלוּ, שֶׁהֵם תְּפִלִּין שֶׁל רִבּוֹן הָעוֹלָם, אָסוּר לְהָנִיחַ שְׁאָר הַתְּפִלִּין, שֶׁהֲרֵי הַיָּמִים הַלָּלוּ, שֶׁהֵם תְּפִלִּין עֶלְיוֹנִים, שׁוֹרִים עַל רָאשֵׁיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים.)

 

[ד.ר. דוליטל]

לומר אין מניחים תפילין בחוה"מ

לא מעיד על זיקה למיסטיקה בפסיקותיו של ר' יוסף קארו.
בתלמוד מסכת מנחות כתוב: "דתניא ר' עקיבא אומר יכול יניח אדם תפילין בשבתות ובימים טובים ת"ל (שמות יג, טז) והיה לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך מי שצריכין אות יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות"
לגבי חוה"מ יש מי שנהגו בכל זאת להניח, כי הוא סוף סוף נקרא חול. ויש הסבורים היות ובחוה"מ של סוכות יש חובת ישיבה בסובה, ובחוה"מ פסח חובת אכילת מצה, הרי לך אות.
ור' יוסף קארו כדרכו רצה להכריע במחלוקות, ומצא את ספר הזוהר שבזמנו לא היו עוררין שמקורו רשב"י ומה גם שדבריו עולים בקנה אחד עם דברי ר' עקיבא רבו של רשב"י, וגם הדברים הגיוניים.
בכל אופן בין אם נניח תפילין בחוה"מ או לא. אין כאן שום עניין מיסטי.
אשמח אם תראה לי הלכות הלקוחות מעולם הקבלה והמיסטיקה.
&nbsp

 

[mushon133]

תפילין חוה"מ

המילים:
וּבְגִין כָּךְ, בְּאִלֵּין יוֹמִין דְּאִינוּן תְּפִילִּין דְּמָארֵי עָלְמָא,
אָסוּר לַאֲנָחָא שְׁאָר תְּפִילִּין, דְּהָא אִלֵּין יוֹמִין, דְּאִינוּן תְּפִילִּין עִילָּאִין שַׁרְיָין עַל רֵישֵׁיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין.
לא מבטאות מיסטיקה לדעתך? כאשר זה הקו שמנחה את רבי יוסף קארו להכריע במחלוקת?
לגבי רבי עקיבא, דבריו מתייחסים במפורש לשבתות וימי טובים ולא לחול המועד. רק מי שטוען שחול המועד הוא גם אות ניתן אולי להסיק מדברי עקיבא כך, אבל אם כך היה באמת, קשה לי להבין למה רבי עקיבא לא הזכיר את חול המועד באותה רשימה אחרי שכבר פירט לגבי שבתות וימים טובים.

 

[ד.ר. דוליטל]

נו

התיחסות של הזוהר בענין זה, כמו שמתייחס לעוד הרבה מאוד דברים.
יש כאלה לפני שמקימים מצווה כלשהי קוראים קטע רלבנטי בזוהר. מי שאוהב את זה שיבושם לו.
במקרה שלנו תפילין בחוה"מ, ישנה סברה חזקה מדוע אין להניח. וכך נהגו רבים מקהילות ישראל זה לבד אמור להספיק. על אחת כמה וכמה כשיש גם תנא דמסייע כמו רשב"י.

 

[u r i el]

רציונאליות.

כדי להתייחס ספציפית לדבריו של ליבוביץ חובה תמידית היא להביא מראה מקום בו נאמרו הדברים, כדי לנסות להבינם בהקשר הנכון ולבחון גם מקרה שתתכן טעות דפוס או לחילופין מעידה בקוהרנטיות של הגותו של ליבוביץ עצמו, מה שגם כמובן יכול לקרות אפ' אצלו. לפיכך טוב תעשה אם תמציא לנו את המקומות בהם ליבוביץ כדבריך מביע את התמיהות שהזכרת לעיל.

ככלל מבחינת ליבוביץ יש למצוא רציונאליות רק ואך ורק בעולם המדע, כל זאת אם המובן של רציונאליות הוא זה כמו שליבוביץ מבין אותו. לעומת זאת כל מה שיש לו משמעות ערכית חסר כל רציונאליות בהגדרה - מאחר שהוא פועל על פי מה שהוא רוצה ומתחייב לגביו ולא ע"פ כל שיקול אחר שהוא.

לגבי מרן יוסף קארו - ליבוביץ נותן גם לו וגם לאחרים פרשנות מגמתית התואמת את השקפתו הוא, אפשר לקרוא לזה בבוטות הטעייה או סילוף, או במילה עדינה יותר דרשנות, או רטוריקה או אינטרפרטציה ... קח לדוגמא את ה"יתגבר" המפורסם שלו - האם באמת מרן יוסף קארו התכוון באותה מילה למה שליבוביץ מלמד אותנו ?
ויתכן גם בפשטות שאכן ליבוביץ לא הכיר את כל נבכי ההלכות והפסיקות. כיום יש ספרות על הזיקות בין ההלכות של השולחן ערוך ובין השפעות קבליות, ספרות שהתפרסמה לאחר מותו.

 

[mushon133]

מראה מקום

שלום אוריאל,
מראה מקום שמתאר בכללי את ההבחנה שציינתי וכולל בתוכו התייחסות גם לרבי יוסף קארו ניתן לראות בספר "ישעיהו ליבוביץ - פרקי אבות (לפי פירוש רוח חיים של ר' חיים מוולוז'ין)" עמוד 9. אם תרצה אוכל לצרף את הטקסט.

בהקשר לטענתך, לעניות דעתי יש לעשות הבחנה פה בין היהדות כקטגוריה ערכית, לבין דרכי מימושה כקטגוריה של החשיבה הרציונאלית. ליבוביץ מבחין בין ערכים לעולם המדע כמו שציינת, אך הדבר לא סותר חשיבה רציונאלית בעולם ההלכה. גיבוש הפסיקות ועולם ההלכה נעשה בידי חז"ל תוך משא ומתן ובעזרת שכלם. אמנם הבחירה בעולם של תורה ומצוות היא הכרעה ערכית שאינה שייכת לחשיבה הרציונאלית, אולם המתודה כיצד ליישם את החיים על פי עולם זה, נעשית בעזרת חשיבה רציונאלית (כמובן שייתכנו טעויות). הדבר אמור כמובן לגבי כל ערך.

 

[u r i el]

כן.

מראה המקום שהבאת לקוח מספר שלדעתי בעייתי מכמה סיבות ומכל מקום יש בו לא מעט מהביקורת החריפה של ליבוביץ על עולם הקבלה, שהיא לאורך כל הספר מעין מוטיב חוזר ונשנה. ליבוביץ ידע שזמנו של ר' חיים מוולוז'ין משתלב עם תקופת ההשכלה האירופית אשר קידמה רעיונות רציונאליים, בקורתיות ו"נאורות" ובמובן זה קשה לו עם השילוב הלא מתקבל על הדעת לכאורה ( כך כתוב בעמ' 9 ) בין קבלה וחשיבה רציונאלית. ליבוביץ על פי ספר זה "מבטיח" להסביר את המרכיב הקבלי במשנתו של ר' חיים מוולוז'ין אבל ככל שזכור לי מקריאת הספר - אין הוא מקיים את ההבטחה הזו אלא רק מעיר הערות ביקורתיות שטחיות וכלליות על עולם הקבלה מבלי שהוא דן בו או נוגע בו עניינית. מכאן אני מעז לומר שליבוביץ לא העמיק חקר בלימוד הקבלה והשלכותיה אלא היה שבוי בטעמו האישי הביקורתי. אין זה אומר כמובן שליבוביץ לא הכיר אי-אילו רעיונות קבליים, לקט של דברים מפה ומשם.

הפיסקה שהבאת מעמ' 9 איננה מאפיינת דברים אחרים שליבוביץ אמר או כתב אודות היחס בין ראציונליזם ודת. במובן זה יש להתייחס לדברים אלה כמו גם אל כלל הספר החלש הזה בהסתייגות-מה, יתכן שהם נערכו מצד המביאים לדפוס או שנוסחו ו"שופצו" שלא במדוייק, אבל יתכן גם שנאמרו מפיו ממש - לא ניתן לקבוע מה בדיוק קורה כאן. אבל מי שמכיר את ליבוביץ הכרות רוחבית יודע את דעותיו ממקורות בטוחים יותר מאשר ספר זה אשר אפילו בהקדמה שלו יש בטוי של המביאים לדפוס לעובדה ה"מזעזעת" ש :
"אמנם ניתן למצוא בדברים אלה הרבה מהמופיע במשנתו הסדורה הכתובה, ( של ליבוביץ. א.ה. ), אך לא ניתן יהיה ללמוד מספר שיחות זה את משנתו של ליבוביץ כסדרה. לשם כך יש לקרוא אותה במאמרים ובספרים שכתב" [ עמ' 6,7 ].
מי שניסח שורות אלה וגם את מה שבא לפניהם ואחריהם ידע כנראה את ליבוביץ ומשנתו וחש שספר זה לא מייצג את ליבוביץ במיטבו.

לגבי עצם העניין, מתקבל אצלי הרושם, כפי שהעליתי גם בהודעתי הקודמת, שליבוביץ לא הרחיק ולא העמיק בחקר העובדות ובלימוד מעמיק של תכנים קבליים ולכן לא ידע עד כמה השולחן ערוך שואב מתכנים קבליים.
ככל שזכור לי, עובדה היא שקארו בהקדמתו ל'בית יוסף' כותב במפורש שהוא מביא את דבריו בספר זה בין היתר גם מקצת מאמרים זוהריים בהם נעזר, ואילו היה ליבוביץ קורא הקדמה זו היה נמנע מלטעון את טענתו המופרכת בראש עמוד 10 שכאילו ב"שולחן ערוך" אין רמז ואין זכר לקבלה. זה פשוט לא נכון !! אם דברים אלה הם דבריו של ליבוביץ ממש אינני יודע, אבל אני כן יודע מספרים שהתפרסמו בחייו ואשר הוא בוודאי הגיה אותם בקפדנות האופיינית שלו שהוא אמר למשל משפט כמו : "..... שיקול הדעת הרציונאלי שאיננו קשור כלל בדת .... " שיחות על 8 פרקים עמ' 249 ) ויש בוודאי גם דוגמאות אחרות.
לסיכום :
על שאלתך "האם ליבוביץ לא העמיק מספיק בטעמי פסיקותיו של רבי יוסף קארו?" תשובתי היא : אכן. לא העמיק מספיק.

 

[mushon133]

מרשים

את תשובתך הכללית על כך שלא העמיק מספיק אני מקבל.
אני חייב להתעכב על נקודה מסויימת. טענתך שלפי ליבוביץ אין קשר בין רציונאליות לדת (אם אכן הבנתי אותך נכון). אני מכיר בהבדלה הגדולה שהוא מבחין בין ערכים למדע ובקטגוריות ההכרתיות המבחינות ביניהם, מסקנות והכרעות.

אם זאת (בהנחה שנתעלם מהספר על ר' חיים מוולוז'ין כעדות לדבריו), אני סובר מהבנתי שגם ליבוביץ יודה לגבי השימוש בשיקול רציונאלי בפסיקת ההלכה, זאת אומרת לאחר הבחירה הערכית והלא רציונלית בערך של עבודת השם. אני מפנה אותך לספרו "שיחות על מדע וערכים" פרק י' עמוד 54, שם אמנם המונח רציונאלי לא מופיע אולם הוא מבחין בין המטרה והדרך. גם עבור הדת, הדת היא המטרה, פסיקת ההלכה היא הדרך. בציטוט שרשמת לי מתוך הספר שיחות על 8 פרקים, להבנתי לא מדובר על חוסר שיקול דעת רציונלי בעיצוב ההלכה (למרות שהמילה "כלל" כאילו מדובר בכל ההספקטים של הדת יכולה להוביל לסברה כזו). גם בספרו "רציתי לשאול אותך פרופ' ליבוביץ" עמוד 137 הוא מבהיר שעיצוב ההלכה נעשה בעזרת שיקול הדעת האנושי, והדבר משתמע מרשימת המקורות שהוא מביא.

 

[u r i el]

רציונאליות - מהי ?

בהתייחס להודעתך הראשונה "עולם ההלכה מול עולם הקבלה" העלית שתי שאלות.
על השאלה השניה ( האם ל' לא העמיק מספיק בטעמי פסיקתו של ר' יוסף קארו ) השבנו והסכמנו.
על השאלה הראשונה שלך המבטאת מבחינת ליבוביץ כאילו סתירה בין פסיקת הלכה שהיא רציונלית לחלוטין ובין עיסוק בתכנים מיסטיים שהם "לא רציונאליים" צריך לחלץ מדבריו וכתביו של ליבוביץ את הגדרתו הוא, למושג רציונאלי. מה שלא תהיה הגדרה מורכבת ומפותלת זו ל'רציונאליות' - עצם העובדה שהוא תמיד ( ? ) מייחס רציונאליות לעולם המדע בלבד עושה את הרציונאלית למאפיין אוניברסאלי כלל אנושי, זה הרי מאפיין חד משמעי, הכרחי ומהותי של 'מדע' ולכן אינני מבין מה יכולה להיות הכוונה בקביעה שפסיקת הלכה היא רציונאלית, שהרי קודם כל אין היא אוניברסאלית, שנית יתכנו בקביעתה חלוקי דעות ושינויים, וקביעת הלכה איננה בכל מקרה ומקרה אחת ויחידה ומוסכמת על הכל, וכך הוא מימות המשנה ועד היום.

להלן מענייני דיומא לשעבר, קטע מדיני נטילת הלולב וברכתו, שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרנ"א :

.....מִצְוַת ד' מִינִים שֶׁיִּטֹּל כָּל אֶחָד לוּלָב אֶחָד וּב' עֲרָבוֹת וג' הֲדַסִים וּמִצְוָה לְאַגְּדָם בְּקֶשֶׁר גָּמוּר, דְּהַיְנוּ ב' קְשָׁרִים זֶה עַל זֶה, מִשּׁוּם נוֹי; וְיָכוֹל לְאַגְּדָם בְּמִין אַחֵר, וְאִם נָשְׁרוּ מֵהֶעָלִין בְּתוֹךְ הָאֲגֻדָּה בְּעִנְיָן שֶׁמַּפְסִיק, ואִם לֹא אֲגָּדוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, אוֹ שֶׁהֻתַּר אִגּוּדוֹ, אִי אֶפְשָׁר לְאָגְדוֹ בְּיוֹם טוֹב בְּקֶשֶׁר גָּמוּר, אֶלָּא אוֹגְדוֹ בַּעֲנִיבָה........

..... יְנַעְנַע בְּשָׁעָה (יז) שֶׁמְּבָרֵךְ. וְכֵן יְנַעְנַע בְּהוֹדוּ לַה', פַּעַם אַחַת וּבְהוֹדוּ לַה' שֶׁבַּסוֹף, שֶׁכּוֹפְלִים אוֹתוֹ שְׁלִיחַ צִבּוּר וְהַצִּבּוּר, מְנַעְנְעִין שְׁנֵי פְּעָמִים; וְכֵן בְּאָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָא מְנַעְנֵעַ שְׁנֵי פְּעָמִים, לְפִי שֶׁכּוֹפְלִים אוֹתוֹ.
הַנִּעְנוּעַ הוּא שֶׁמּוֹלִיךְ יָדוֹ מִכְּנֶגְדוֹ וְהָלְאָה וִינַעְנַע שָׁם ג' פְּעָמִים בְּהוֹלָכָה וְג' פְּעָמִים בְּהוֹבָאָה, וְאַחַר כָּךְ מַטֶּה יָדוֹ לְצַד אַחֵר וְעוֹשֶׂה כֵן; וְכֵן לְכָל צַד מֵאַרְבַּע צְדָדִין וּמַעְלָה וּמַטָּה;
יַקִּיף דֶּרֶךְ יָמִין בְּנִעְנוּעוֹ: מִזְרָח, דָּרוֹם, מַעֲרָב, צָפוֹן.

ואני שואל : מה כאן רציונאלי ?

לסיכום, חסרה לי הגדרה מקיפה ומדוייקת של ליבוביץ מה הכוונה ב'עולם הלכה רציונאלי' ושנית אינני רואה כל סתירה הכרחית בין עיסוק במיסטיקה מחד וראציונליזם בקביעת חוקים מאידך.

 

[mushon133]

רציונאליות

הרציונאליות מתבטאת בדרך שבה התוכן שהצגת הושג. בתהליך המחשבתי שהוביל לכך, למשל בדוגמה שהבאת, שיוסף קארו יפסוק מה שפסק. הוא לא פסק זאת משרירות ליבו ולא מתוך דמיונותיו ואף לא מתוך רצונותיו אלא מתוך שיקול דעתו, כאשר בשיקול הדעת עומדת הנחה שהיא הלא רציונאלית, למשל הנחה שעלינו לקיים חוק נענוע לולב שצוונו מאלוהים (או יותר נכון הכרעה). אבל מרגע שקיבלנו עלינו הנחה זו, התהליך המחשבתי שמנחה את יוסף קארו מסתמך על שיקול דעתו האם הדרך לבצע זו כמו שהביא אכן עולה כך מדברי חז"ל וזוהי הרציונליות. אמנם תמצא כאן מחלוקות עם פוסקים אחרים אבל זו כבר יכולה להיות טעות בשיקול הדעת של אחרים, או שכך קיבלו מרבותיהם בשרשרת המסירה (המחלוקות לא נובעות מהכרעות רצוניות שונות, אלא מתוך הבנות שונות מה מתחייב מחז"ל). וכשאני חושב על כך, גם פסיקתו של יוסף קארו על אי הנחת תפילין בחול המועד נעשתה בתהליך רציונלי (שביסודו עומדת ההנחה שהזוהר נכתב על ידי רשב"י) כיוון שהוא סובר שרשב"י אומר שאסור להניח בחול המועד, ובאופן עקרוני ניתן לחקור בצורה מדעית האם רשב"י אכן כתב את הזוהר הנ"ל או לא, ואם יתברר שלא, יש לשנות את הפסיקה. (רק באופן עקרוני, ספק אם יש בידינו את היכולת המוחלטת להכריע כך)

 

[u r i el]

דבריך אינם מתיישבים עם קביעתו של ליבוביץ

שרציונאליות יש רק במדע. הידע המדעי הוא תוצר של הסקת מסקנות, קרי תהליך מחשבתי המצרף שורה של עובדות לכלל מסקנה שמתחייבת ממנו . במובן זה אין בשום רציונאליות ערך, שהרי היא כפוייה על כל בר-דעת שיודע אותה, בין אם הוא יהודי או סיני. ע"פ ליבוביץ תהליך כזה לא קיים בעולמה של דת שהיא כולה עולם של הכרעות רצוניות שבו גם נחיתתו של הקב"ה על הר סיני איננה מחייבת כל זמן שהאדם איננו מכריע להתחייב.

הערת אגב לגבי הזוהר - בעולם המחקר כיום לית מאן דפליג שהזוהר נתחבר במאה ה-13 ע"י חוג של מאמינים שמשה דליאון היה חלק מהם. עובדה זו כמו עובדות מחקריות אחרות בעולמה של הדת אין בכוחה לשנות את יחסו של המאמין לטקסט זה כל זמן שהוא רוצה בכך.

 

[mushon133]

מדוע לא?

מדוע אתה אומר שלא מתיישב? הרי הוא בעצמו כמו שהבאתי לך, טוען שעיצוב ההלכה נעשה על סמך שיקול דעתם האנושי של הפוסקים.

מקבל את דבריך על הזוהר.

 

[u r i el]

כי

שיקול דעת = הכרעה, וראציונאליות = מסקנה.
מסקנות ( = רציונאליות ) יש רק במדע הכפוי על כל באי עולם, ואילו הכרעות ( = שיקול דעת ) - לאו דווקא, כי מה שנראה ל-X מתאים, יכול להיראות ל-Y לא מתאים.

עיצוב הלכה הוא עניין של הכרעה רצונית. מסקנה רציונאלית כפוייה על האדם המבין אותה, כל אדם באשר הוא.

כך ליבוביץ.

וראה "רציתי לשאול ... " עמ' 175 באמצע ואילך.

 

[u r i el]

הבהרה לדברי לעיל :

כמובן שכל עניין האמונה מבחינת ליבוביץ משתייך לעולם הערכים ולכן אין לחפש בו רציונאליות כלל.

לעומת זאת מסכים ליבוביץ שלכל אמצעי ניתן לתת נימוק רציונאלי, הערך איננו אמצעי לכלום אלא הוא ה-טוב שלמענו מוכן אדם ללתת גם את חייו.

 

[אשר אטדגי]

לא מדוייק

המפורסמות אינן צריכות ראיה, ובכל זאת: מרן השו"ע אכן הכיר את הזוהר, דבר שהוא כבר רבותא, ואכן בכמה מדברותיו מצינו שמנהיג מהנהגותיו, אך וזהו עיקר, כל עוד אין מהין רשב"י (די-ליאון?) לחלוק על דברי תלמוד (כולל ירושלמי). בו ברגע שיש מחלוקת כזו (והן לא חסרות) מרן מפרש בהדיא שהולכים אנו אחר הנגלה (ב"י או"ח כה).

כללו של דבר: כל עוד נתפרשו דברי תלמוד לא חשש מרן השו"ע לדברי הזוהר (מעניין שדווקא הרמ"א כן חושש בכמה מקומות להחמיר כדעת הזוהר נגד דעת מרן - יו"ד פט, ב' - וצ"ע).
***
מה גם, וזו הערתי, שאף אם נאמר שהזוהר מגרונו של רשב"י הזהיר, קיימא לן שברוב הש"ס אין הלכה כוותיה דרשב"י.

 

[רועי החושב]

אין מיסטיקה אלא מיסטיקה רציונלית

מפליא אותי כי אנשים רציניים מסוגו של ליבוביץ סוברים כי הרציונליות שייכת לזרם הניסיוני, האמפירי.
אך הרציונליות היא צורת חשיבה בלתי ניסיונית מובהקת.
המיסטיקה היא גוף הידע שנולד מהחוויה של הלא ניסיוני, כלומר הרציונלי.
המיסטיקה מעריכה את החשיבה על פני הטבע ומייצרת תודעה שמאחדת את החשיבה עם הטבע.
המיסטיקנים הפיתגוראים הקנו לאנושות כלי חשיבה עליונים ביותר.
הבעיה התחילה עם מיסטיקנים דתיים שלא יכלו אלא לחוות את הדעות הקדומות של האמונה הדתית שלהם ובעיות חמורות נוצרו מאותן הצפות פסיכוטיות.
בעיקרו של דבר מיסטיקה אמיתית היא לא אמונית כלל והחשיבה המיסטית בדת היא ניסוח חסר אומץ של כפירה שלא מודה בקיום עצמה.
כפירה, רציונליות ומיסטיקה הם היבטים של אותו און מנטלי שמטהר את התודעה ממה שאינו נחוץ לחשיבה בריאה.
&nbsp