עומדת בפני כניסה למשפחה מורכבת

[עירית1982]

עומדת בפני כניסה למשפחה מורכבת

היי לכולם,
שמי עירית, אני בת 33, גרושה ללא ילדים, מנהלת מערכת יחסים עם גבר בן 40, גרוש טרי עם 3 ילדים (כן, לא אידיאלי, אני יודעת.. אין מה לעשות- אני כבר עמוק בפנים..)
אנחנו עומדים בפני חשיפה ראשונה שלי לילדים שלו והתחלת ההתבססות שלי בחייו החדשים.
אני קצת חוששת מכל זה.. לא יודעת איך מתנהלים, מה מותר, מה אסור, בעיקר בכל מה שקשור לילדים.
אתן דוגמה למשהו שמטריד אותי (סליחה אם זה יישמע מעט חסר רגישות). הילדים שלו עדיין זרים לי, לא נפגשתי איתם לכל אורך התקופה כיוון שאני בת הזוג הראשונה ואנחנו לא רוצים ליצור אצל הילדים את ההיקש ש"אבא עזב את אמא בגללך".
הוא סיפר לי שהבת הקטנה שלו אמרה שהדבר הטוב שיוצא מהסיפור שהם מתגרשים זה שעכשיו היא תוכל לישון איתו במיטה. האם נורמטיבי שהדבר הזה מפריע לי?
אני מאוד מבולבלת, לא יודעת מה נחשב לעניין נורמלי שאני חוששת ממנו ועל מה כדאי לי שאתגבר עם עצמי..
החלטתי שהכי טוב יהיה להתייעץ עם בעלי ניסיון

תודה מראש על העצות החכמות
עירית

 

[מ י ר י 2 2]

זה לא פשוט

ואני לא חושבת שיש תשובה אחת נכונה לשאלות ששאלת.
אני חושבת שזה טבעי שתרגישי שהילדים זרים לך, אני בטוחה שהם מרגישים אותו הדבר.
אני חושבת שבשלב הראשון כדאי שתתנהלי כמו שאת מתנהלת עם ילדים של חברות שלך.
חושבת שהחשיפה צריכה להיות מאוד הדרגתית, וככל הניתן אגבית, כלומר תוך כדי החיים השוטפים.
חושבת שחשוב לתת לילדים מקום להרגיש את כל קשת הרגשות - מניחה שיהיה שם ערבוב שכולל חשש, מבוכה, סקרנות, ועוד.
לגבי מה שהבת שלו אמרה - אפשר לפרש את זה בהרבה אופנים. בכל מקרה, ב"ה אם הכל ילך טוב היא ממילא עוד כמה זמן לא תוכל לישון איתו במיטה....
&nbsp
לגבי מה מותר ומה אסור, את ובן זוגך תצטרכו לבנות את זה ביחד, כאמור בהדרגתיות, למצוא את השביל שמתאים לכם. בזוגיות בפרק ב' תמצאי כל דבר החל מזה ששני בני הזוג מגדלים את הילדים במשותף כאילו היו שני הוריהם וכלה בהפרדה מוחלטת בחינוך הילדים, דרך כל קשת הצירופים האפשריים.
&nbsp
בהצלחה ואת כמובן מוזמנת להשאר כאן, ללמוד מנסיונם של אחרים, ולשאול אותנו שאלות ספציפיות כשאלו יעלו.

 

[kisslali]

לא הבנתי מה לא אידאלי?

הטריות או זה שאת בלי והוא עם שלושה?
מסכימה עם ההמלצה לחשיפה הדרגתית ואגבית ככל האפשר.
בקשר לעניין שהעלית, שוב, לא בטוחה שהבנתי. מה מפריע לך בעניין השינה?

בלי קשר לזוגיות החדשה, זה לא ברור ומובן מאליו שעכשיו הקטנה תישן עם אביה. לי למשל הפריע שהילדים נדדו למיטה שלי כשהייתי נשואה וגם כשהייתי לבד.

דבר הטוב שאני רואה בסיטואציה זה שאין תקופת ביניים בה האבא לבד ויכולים להווצר דפוסים שיהיו לא מתאימים כאשר הוא יהיה בזוגיות - כמו למשל שהילדים ישנו איתו ולא במיטות שלהם

.

שיהיה בהצלחה, ללי

 

[עירית1982]

תודה לשתיכן על התגובות

הלא אידיאלי הוא כמובן עצם היותו אב לשלושה ילדים ואני בלי. מאוד קשה (או לפחות נראה לי מאוד קשה) לנחות מכלום- לכנופייה יחד עם חוסר הניסיון שלי בגידול ילדים- אני בכורה ועדיין לי עדיין אחיינים.
ובעניין השינה- מפריע לי עצם זה שבתוך המיטה הפרטית שלנו, שאמורה להיות המקום הפרטי שלנו, ישנו ילדים שאינם שלי. זה מרגיש לי כמו ללכת לישון במיטה של אדם זר. לא בטוחה שאני מצליחה להסביר את עצמי כמו שצריך.
אני חושבת שמה שמטריד אותי יותר מהכל היא לקבל את העובדה שפרטיות רבה לא תהיה לי.. :/

 

[סרבינה]

עברתי משהו דומה

אני התחתנתי כרווקה עם אלמן עם ילדים ועברתי שינוי דומה - מלחיות לבד לגמרי לכנופיה שלמה!
זה לא פשוט, אבל אפשרי.
העצה העיקרית שלי אליך - לאט לאט. תשתלבי בהדרגה. תתחילו ממפגשים קצרים ואגביים, תעברו לארוחות משותפות וכך הלאה. הילדים צריכים זמן להתרגל לשינוי, וגם את צריכה זמן להתאקלם.
צריך לזכור שהילדים עברו טלטלה רצינית בעקבות הגירושין, והצטרפות שלך זו עוד טלטלה משמעותית. אי אפשר לצפות שזה יעבור חלק.
לגבי נושא השינה, את ממש לא צריכה לישון עם ילדים שלא שלך. גם הורים ביולוגיים לא תמיד אוהבים את זה, וילדים שלא שלך זה ממש לא מתאים. (אני לא איפשרתי לילדים להיכנס לחדר השינה בכלל, הרגשתי שאני צריכה טריטוריה פרטית שלי. הם לא אהבו את זה אבל זה היה חיוני לבריאות הנפשית שלי והם התרגלו).
כדאי לנסות ליצור מצב שבו לא יוצא שהילדה ישנה עם אבא אלא אם את מגיעה ומסלקת אותה. זה יראה כאילו את מתחרה איתה על המקום שלה אצל אבא וזה לא טוב. אבא יכול לצ'פר אותה מדי פעם בשינה במיטה הגדולה אבל הוא צריך לשמור על הרגל של שינה במיטה שלה כדי שאת לא תצטרכי לסלק אותה. זה נכון גם לגבי המקום באוטו או בשולחן האוכל או כל מקום שבו הם עשויים לנסות להתחרות איתך.
בהצלחה (לאט לאט!)

 

[kisslali]

רעיון מעולה

שיחסוך המון כאבי ראש בעתיד: לא לייצר סיטואציות שהופכות את בת הזוג החדשה למתחרה: מקום במיטה, מקום באוטו, מקום בשולחן האוכל.
כאמור, אני כמוך, לא הסכמתי לאף אחד מלבד הזוגי הנוכחי במיטה, אף פעם. באופן אישי הייתי מוותרת על זה אפילו כצ'ופר, אבל זה כבר דיון אחר.
באשר לסיטואציות נפיצות:
לזוגי היה רכב הסעות (שקנינו יחד), הכסא שליד הנהג היה הכסא היחיד במכונית עם קפיצים סבירים. מטבע הדברים שם אני ישבתי בד"כ, עד שבנו הגיע לביקור ונתבקשתי לעבור לאחד הכסאות מאחור. אז יש את חוסר הכבוד הבסיסי למבוגר ויש את המלחמה הסמויה על המעמד שלי מול המעמד של הילד. אפשר היה להמנע מזה מראש.

תעלי את הנושא לשיחה עם בן זוגך, אולי הוא יבין שזה לטובת הילדים ולא קפריזה שלך.

בהצלחה, ללי

 

[אורית2011]

נורמלי זה אישי

אני לא אהבתי שישנו במיטה שלי, הילדים שלי, כשהייתי נשואה. בעצם, רק אחרי תקופה שהייתי לבד, נתתי לילדים שלי לישון אצלי לפעמים. אחת מהם מאד אהבה את זה, האחרים לא ממש. זו שאהבה את זה ידעה שזה לא תמיד נוח לי גם כשבן הזוג שלי לא היה אצלנו - היא הלכה לישון בשעות אחרות, קמה בשעות אחרות, לפעמים רציתי לראות טלביזיה והתוכניות לא התאימו לנוכחותה. כל מיני.
בכל מקרה, אף פעם לא קרה מקרה שישנו שלושתנו במיטה, אני, בן הזוג שלי ואחד הילדים שלי. מצד שני, בבוקר של שבת, הרבה פעמים הגיעו אלינו ילדים, וזה היה די ברור לנו, לבן הזוג שלי ולי, שזה סוג של אינטימיות משפחתית שאנחנו כן מעודדים. היום הילדים מתבגרים, ולכן זה נגמר באופן טבעי, אבל דווקא היום זה יכול להטריף את בן הזוג שלי שאני קמה משנ"צ ופתאום כל אחד מן הילדים רק עובר לומר משהו ופתאום יש אסיפה משפחתית על המיטה שלי... דוקא היום אני יותר מקפידה שיתחשבו ויתנו לו את הפינה שלו, בעיקר בגלל שלכל אחד מהם יש את הפינה שלו שהוא שומר עליה בקנאות, וקל להם להבין.
לא כתבת בני כמה הילדים, אבל כמובן שהתשובות ישתנו גם על פי גיל הילדים. כנראה שאף אחד לא חושב שילד בן 15 צריך להכנס למיטה של הוריו (נשואים, גרושים, מכל הסוגים), אבל ילד בן שנתיים עם חלום רע לפעמים כן מגיע

 

[מנסה ומתנסה]

לגבי השינה המשותפת

לגבי שינה משותפת, הייתי בודקת, ללא קשר דוקא אלייך את
הנושא של : "הדבר הטוב כשמתגרשים הוא שתוכל לישון במיטה עם אבא"...
זאת אמירה בעייתית, ללא קשר אלייך וגם ללא קשר לשינה משותפת כן / לא. (בת כמה הילדה?)..
זאת אמירה שמעידה שהבת "כורתת ברית זוגית" עם אביה...
הייתי בודקת מדוע לא יכלה לישון לפעמים במיטה של אבא ואמא קודם לכן ?
מדוע זה חשוב לה עכשיו ? במצב כזה הייתי אולי נעזרת גם בטיפול רגשי כדי לנסות ולהבין את התפיסות של הילדה בעקבות הגירושין והתפקידים השונים של בני המשפחה, וכדי להסביר בצורה רגישה שבצד האהבה והמקום שיש לילדה בחייו של אביה, גם החדשים, הילדה לא תופסת את מקום האם ...

מעבר לזה... מסכימה עם העצות של סבינה... (כמה זמן אתם ביחד?) לעשות את הדברים לאט ובהדרגה, כך שיהיה מקום גם לך בכניסה למשפחה המורכבת, וגם לילדים לעבד את המצב החדש, ומאוחר יותר להתרגל לכניסתך למשפחה.

בהצלחה

 

[mother cat]

קיבלת פה הרבה עיצות טובות...

אני רוצה להוסיף מנקודת המבט שלי שיש שני דברים הכי חשובים בכניסה למערכת יחסים כזו - זמן ותקשורת.
זמן - לעשות דברים לאט לאט. להבין שלילדים לוקח זמן להתרגל לאנשים חדשים ולמצבים חדשים, ושהרגע כל העולם שלהם התהפך. צריך לתת להם זמן להבין ולהפנים...
תקשורת - בעיקר עם בן זוגך. מה מתאים לכם, מה את צריכה, מה הוא צריך, הכי חשוב מה הילדים צריכים. לדבר לדבר לדבר...ולעשות בייבי סטפס...

שיהיה בהצלחה!

 

[סרבינה]

^^^ מה שהיא אמרה^^^

 

[עקשנית25]

בזמנו קיבלתי עיצה

כשכרתי אותם הלכנו לייעוץ... והיא הסבירה שבהתחלה חשוב להיות איתם רק אחוז אחד מהזמן המשותף שלהם עם אביהם.
&nbsp
למה? כי הם ישר יבחנו כמה את מפריעה לקשר שלהם עם אבא שלהם. וככל שזה ישקע מהר... ולא תהיי שם איתם תמיד כך יוכלו לקבל אותך יותר.
&nbsp
זה עבד אצלינו. בהצלחה לא פשוט...

 

[davka1]

את רווקה בת 33

וזה די גבולי על מנת להכיר בחור פנוי בלי ילדים ולהקים איתו משפחה לא מורכבת.
האם האהבה עזה? או שלשעון הביולוגי יש תפקיד מרכזי?
האופציות שלך הן להמשיך איתו, לעזוב ולנסות להכיר גבר אחר (אולי גם גרוש +, אבל אולי +1), להחליט שבגיל X את פונה לבנק הזרע.
אני עבור עצמי לא הייתי בוחרת בקשר עם גרוש (ועוד טרי) עם 3 ילדים. אבל כל אחד עושה את הבחירות שמתאימות לו.

 

[גלי היים2]

מציעה לך מכל הלב, לקום ולברוח