לסירונית -קצת עידוד
ילדתי בניתוח קיסרי, לא מתוכנן, עקב מצוקה של העובר, אבל הכל הסתדר. אין לי אפשרות להשוות באופן אישי ללידה רגילה, אלא רק לסיפורים של חברות. כאבים יש כך וכך, רק במקומות שונים. קחי בחשבון שאחרי ניתוח קיסרי מאד מאד קשה לקום מהמיטה, והקטנטנים האלה דורשים את הקימה הזאת הרבה מאד פעמים. תשתדלי לארגן לך, מראש, עזרה מתוכננת (משפחה, חברים, שכנים) בעניינים של הכנת אוכל, כביסה, סידור דברים בבית וכיוצ"ב. פשוט לא יהיה לך לא כוח ולא זמן להתעסק עם כל הדברים האלה, אז עדיף שיעזרו לך ולא תשברי על זה את הראש (ועצבים...). ההורמונים, אגב, פועלים באופן מאד שונה מאישה לאישה. אצלי הם גרמו לי להיות באושר עצום ובמצב רגשי מאד מרוכך ורגשני. הייתי ממש מרשמלו מבפנים. אבל, כאמור, זה שונה מאחת לשניה. אל תצפי להתחברות מיידית לרך הנולד, זה יכול לקחת קצת זמן (לפעמים גם כמה שבועות), ובזמן הזה תהיי יותר טרודה בטיפול השוטף בו. אני דאגתי גם שכל הדברים הבסיסיים יהיו מוכנים כבר, אבל גם בעניין הזה כל אחת נוהגת בצורה אינדיבידואלית משלה, וזה בסדר. הדאגה מראש פשוט שחררה אותי מהטרדות האלה לאחר הלידה. לפחות בינתיים רוב הבעיות והטרדות שמתעוררות (ויש כאלה...) לא ממש קשורות לחד-הוריות שבמצב, אלא לעצם ההורות החדשה, ואני מוצאת את עצמי דואגת/משתגעת/מתעצבנת/דואגת/נהנית מדברים שכל אם טריה עסוקה בהם. מאחר שיש לי הרבה חברות שהן כבר אמהות, יש גם עם מי להתייעץ, למי לקטר וכו´. בקיצור - רשת של תמיכה, מכל סוג שתמצאי לנכון, היא המפתח להישרדות. אם יש לך תהיות נוספות, אשמח לענות (את יכולה גם לשלוח מסר אישי). תאגרי בינתיים כוחות, השלב הזה של ההריון הוא די מעייף כבר, לפחות כך היה אצלי, וזו בערך ההזדמנות האחרונה להיות עם עצמך ולנוח. ושוב- שיהיה המון בהצלחה ותעדכני אותנו!