עומס כבד והצפה באיילון

[אשה מרציפן]

עומס כבד והצפה באיילון

ובכל מקום אפשרי בעצם. זה דבר יודע שבמדינה שלנו ברגע שיש יותר מכמה טיפות של גשם המדינה משתתקת, אבל איכשהו סיטואציות כמו אלו שקרו וקורות היום מצליחות להפתיע אותי לפעמים.

הלכתם לעבודה? הקולגות שלכם התייצבו בהרכב מלא או כמעט מלא? במקומות עבודה רבים מגלים הבנה בימים כמו היום לאיחורים קשים + לאנשים שמודיעים שלא מגיעים לעבודה. חלק מהקולגות שלי לא הגיעו בכלל כי זה לא התאפשר - סגרו כבישים באזורים מסוימים בארץ, השביתו את תנועת הרכבות בחלק מהמקומות... יש המלצה כללית לא לצאת מהבית באזורים מסוימים, המלצה שחבל לי שאני לא קיבלתי ונסעתי יותר משעה באוטובוס (נסיעה שבשגרה לוקחת גג 20 דקות) + שוטטתי לי בגשם עם מטריה שאמנם שרדה בגבורה, אבל הגעתי למשרד לא הכי יבשה. בדרך אגב יצא לי לראות פחי אשפה מלאים במטריות שלא שרדו את הרוחות...

עברתי בבית הקפה הקבוע בדרך והוא היה כמעט ריק (באופן מובן), אבל צוות העובדים התייצב במלואו והתארגנו על שטיחון בכניסה ודלי למטריות. הרבה עבודה לא תהיה להם היום... גם פגישות שהיו אמורות להתקיים היום בוטלו, אנשים מעדיפים שלא לקחת את הסיכון ולא לצאת מהמשרד במזג האוויר הזה.

איך מזג האוויר הסוער השפיע על העבודה שלכם? איך אתם נערכים בימים אלו? אני הגעתי למסקנה שלצד הגרביים להחלפה והמטריה הרזרבית כדאי לקחת בתיק גם פן.

 

[קואלה המקורית]

לי לקח שעתיים

במקום 45 דקות כרגיל.
לאחרים לקח 3 שעות ויותר. חלק ויתרו לחלוטין וחזרו הביתה.
השיעור שהיה אמור להיות היום - נדחה ליום שישי.

הגעתי רטובה לחלוטין, אבל הייתה נשמה טובה שהשאילה לנו מפזר חום, כדי ליבש את הרגליים.
פגישות נדחו או בוטלו.

ואומרים שמחר יהיה עוד יותר גרוע.

 

[אשה מרציפן]

יפה שהשיעור בוטל

לי יש שיעור מחר ואני תוהה אם ללכת ואיך וגם - מתי, כי אין ספק שידרש מקדם ביטחון אבל כמה (בשגרה זה מרחק של רבע שעה נסיעה בערך).

 

[קואלה המקורית]

מתי השיעור? - בוקר או ערב

אני הייתי ממליצה לקחת מקדם בטחון של לפחות שעה וחצי, במידה שהשיעור בבוקר. כלומר, זמן הנסיעה שלך בדר"כ + שעה וחצי.

אם השיעור הוא אחרי הצהריים, סביר שחצי שעה-שעה תספיק כמקדם בטחון.
זה תלוי מאיפה את מגיעה ולאן. ידיד שלי יצא בשעה 07:15 מביתו בהרצליה, ולקח לו למעלה משעתיים רק לחצות את העיר, ולהגיע לתחילת רמת השרון...
אז...

 

[אשה מרציפן]

שיעור ערב, אחה"צ האמת

וכשמגיעים מת"א לת"א לפעמים יש דברים לא צפויים...

 

[אשה מרציפן]

בסוף הגעתי דווקא מהר

לקחת מקדם ביטחון דיי רציני ובסוף הגעתי מהר כתמיד והיה לי אפילו זמן לקפה לפני השיעור. הבטיחו סופה, לפעמים זה טוב שלא מקיימים

 

[rasmus girl1]

איחרתי,

אני עובדת בתוך העיר,בכללי לוקח לי 15 דק' להגיע ואני גם תמיד מקדימה,היום איחרתי בכמעט 20 דק',בגלל שזה אוטובוס פנימי הוא עובר דרך כמה בתי-ספר,בד"כ אין בעיה עם זה כי ההורים חונים בצד ומורידים את הילדים היום פשוט היו יותר מדי הורים והם עצרו באמצע הכביש הצר והגם ככה צר עוד יותר עם הרכבים בצדדים,אז עד שמשתחררים מפקק אחד כזה מתקרבים לבית ספר הבא ושוב פקק כזה..
מחר ברור לי שאצא באוטובוס שלפני..גם עוד לקח שלמדתי מהרוחות האלו זה לקחת כובע,יש לי שיער מתולתל וזה פשוט סיוט שהוא עף לכל כיוון וחצי ממנו על הפרצוף שלי..

.

בנוגע ללימודים,אני לומדת בירושלים וכנראה שירד שם שלג מחר ככה שיש סיכוי שיבטלו את הלימודים,גם אם אהיה חשש לשלג אני יעדיף לא ללכת כי אני מגיעה מחוץ לירושלים ואני ממש לא רוצה להיתקע שם...

 

[LemonLimeLilach]

היה לי היום יום לימודים במרכז

ויתרתי על התענוג ונשארתי בפוך. מעניין אם המרצים רשמו נוכחות או שהתחשבו. בשאר הזמן אני עובדת בירושלים אז אנחנו בכוננות שלג, אני בונה על יום חמישי כיום חופש...

 

[חרצית קטנה1]

מזל גדול שהיום לא הייתי אמורה לעבוד.

מה שכן, בצהריים יצאתי לפרקטיקום, ולשמחתי הצלחתי איכשהו להימנע מכל הפקקים והגעתי מהר. אם כי.. לא היה סימפטי במיוחד להסתובב ברחובות בני ברק בסערה הזאת. ותודה למעיל המהמם שלי ששמר עלי! ולא תודה למטריה שהתהפכה

חברות מהעבודה שלי הגיעו באיחור של שעתיים-שלוש.

מחר אין סיכוי (אין סיכוי!!) שאצא ללימודים. יום מתחת לשמיכה

 

[nathaliesh]

התל אביבים הגיעו, השאר לא

תושב רעננה ישב על איילון עד שסגרו אותו ואז התקשר לבוס שאמר לו תחזור הביתה. תושבת הוד השרון עשתה בשכל ולא נסתה לצאת אפילו. שלא תחשבו שהם בילו תחת הפוך, אצלינו אי הגעה כזאת גוררת השתלטות מרחוק ועבודה מהבית

(לא במחלה חלילה).

הבעיה העיקרית היא "הקרב על המזגן". אני רגילה שבחורף המלחמה היא אם להדליק אוורור, חימום או בכלל לא, אבל מסתבר שאחת הקולגות שלי סובלת מחום ורוצה להדליק את המזגן על קור, 23 מעלות, גם בחורף. אחרת היא מרגישה לא טוב... בקיצור, הלך פה קרב לא נעים אתמול.

 

[מפזרת צלילים ברוח]

אצלי בעבודה היו הרבה היעדרויות

אני הגעתי למרות שלקח לי הרבה זמן, ומזל שהבאתי איתי בגדים להחלפה, כי הגרביים והגרביונים נרטבו לי לגמרי וגם הנעליים לא נשארו יבשות מדי, וייבשתי אותן ליד מפזר החום שהבוסית החכמה שלי הביאה כי ידעה שזה מה שיקרה. הסיבה שהבאתי בגדים להחלפה היא כי בחורף הקודם קרה לי שהשפריץ עלי אוטו ומצאתי את עצמי רטובה לגמרי חוזרת הבייתה כדי להתקלח ולהתלבש מחדש ומאחרת ביותר משעה לעבודה, ולמדתי מזה את הלקח. אחרים שעובדים איתי הגיעו רטובים לא בגלל רכב שהשפריץ אלא בגלל מטריה שנהרסה מהרוח והם הלכו כברת דרך בגשם בלי מטריה.

גם אצלנו האנשים הרחוקים יותר לא הגיעו, היו מי שמראש הודיעו שמוותרים על יום העבודה והממונים גילו הבנה, היו כאלו שיצאו מהבית ונתקעו באיילון ואז עשו אחורה פנה. היו אחרים אמיצים שהגיעו למרות הזמן שלקח.

 

[קואלה המקורית]

עכשיו תתחלנה השאלות

והוויכוחים.
על פי חוק, כל עוד לא מוכרז על האזור כאזור אסון, אין מניעה חוקית מלהוריד לעובד שלא הגיע יום חופש,
ומה יעשה מי שהוצף לו הבית, או האוטו?

מישהי שאני עובדת אתה צמוד, לא הגיעה כבר יומיים, כי הבית והמכוניות שלהם הוצפו. אין להם חשמל, והם לא יכולים להתחיל לסדר או לנקות, כל עוד יש גשם.
שלא לדבר על הנזקים שנוצרו, שטרם יודעים מהם ועלות תיקונם.

 

[trilliane]

ביום שלישי עבדתי מהבית (זה רגיל אצלי) לשמחתי

אבל ברביעי היה יום של פגישות בחוץ ומצאתי את עצמי נוהגת הלוך וחזור כל הדרך בברד כבד...

פחדתי שלא אוכל לצאת מהרכב אבל למרבה השמחה בשני המקרים הברד/ הגשם הפסיק או נחלש כמעט לחלוטין בזמן שהייתי צריכה לצאת, אז לפחות זה.

לא איחרתי כי שעות הנסיעה שלי אינן שעות העומס. אמנם אנשים נסעו לאט יותר אבל היו (מטבע הדברים) פחות מכוניות על הכביש מביום רגיל, אז זה התאזן.