טעמים ומטעמים.../images/Emo63.gif
בעונג שבת מס´ 10, הביא כאן מנהל הפורום את שירו של מאריס ראזענפעלד.
היסטאָרישע פּעקלעך. (צרורות היסטוריים) תרגמתי את השיר. ברשותכם, אקרא לו צרור החיים היהודי. הגירת יהודי אירופה לארה"ב, בתחילת המאה העשרים. מן הנדידות הגדולות בתולדות העם היהודי. הרבה מן המשותף, לעליה הגדולה לארץ, עם קום המדינה. שיר ידוע מאותה התקופה. שירו של שלמה שמולביץ
"א בריוועלע דער מאמען." ******************** צרור החיים היהודי/ מאת
מוריס רוזנפלד* רעש מהומה מתחוללים ברחובות. נחפזים אנשים, מתרוצצים בהולים. קולות שיחה, צחוק , מין בליל של שפות. תזוזה בלי סדר וחוקים. נבוך מבולבל,שאלתי. מה מתרחש כאן , מה החדשות ? בעוד שאלתי נבדקת, הבחנתי, אנשים חדשים ממדינות רחוקות, באור הקלוש, ניתן לזהות. פליטי עבדות המה, בלויי סחבות , מסגירים מוצאם זה מקרוב באו. על פניהם האימה ושרידי הזוועות. במבט הבוחן אחד או שניים. פליטי אימת מוות, משרשראות וכבלים. בחינת תיקיהם וצרורותיהם המהוהים גרביהם השחורות, מלאות בטלאים. העסיקה,לפתע, את מוחי מחשבה. מה תכולת הצרורות ומה יש בם, פנימה. - אימרו לי, האם שוב מקל נדודים בידכם ? צרורות ושקים יהודיים בידכם. מה עטפתם גילגלתם במטפחותיכם? לא בדרך המלך, צלחה, דרככם אל הלא נודע, הגעתם, ללא מסמכים. לו תהא, דרככם זו. סוגה בפרחים. אנא אימרו לי, עלי זאת לדעת. שאלת אמתחתכם, את לבי קורעת. בעודני שואל, כאילו, הבין מאליו, נפרם אחד הצרורות , נפתחו בני מעיו. כאילו אמר לי, ראה! – מתוך יסוריו. מבין כתמי עובש ואבק, מכוסים, חזו עיני... הו אלי במרומים ! זהיתי, מבין קרעי מטפחת סמרטוטים, ספר נושן, כריכתו בלויים. אותיות טבולות, בדם ודמעות. מוכר הוא הספר, לפני ולפנים, ידוע לבטח, משכבר הימים. הספר קדוש הוא מכל הספרים. די הקרבנו למען הספר. שמחות תלאות אוצרות וחיים. מאין לא גורשנו לאן לא גלינו. למען אותיות נאספות כיהלומים. אספנו,"אלה שמות", מאובקים ודרוסים . שמורים הם עמנו לנצח נצחים. - אל תרדפום ה"ירוקים" אתם שוטים אוילים. נודדים, המה לכאורה, של קהל קבצנים מרודים. אין הם ´ערב רב´ של פושטי יד, בטלנים. תנו כבוד, לעברו של עם נודד בדרכים. ברכו את בניו, של האחד הבורא. נושאי אור לגויים, של תורת אלוקים. אל תאמרו אלמן ישראל. אומת עניים. אומה הנודדת בגיא צלמוות, קברים. מול מורא, מוות ואש יוקדת משלמת קרבנה, במסירות נפשות. משליכה נפשה מנגד.למען " אלה שמות" אומה הטובלת בים של דמעות למרמס העמים וכל פגע רע, עם נודד בשממה מזה אלפי שנות. שומרת נישמת חיים באפה. בל תעזו עליהם, לזות שפתיים , כבוד תנו, ללאום של בחיר האומות. אוהב אנוכי, הבאים אל חזון העצמות, מהם נעלם סוד קיום החיים. בצרורות הבלויים, חבויים אוצרות רוח, שם גנוזים הגוילים של עם נצח נצחים. במעטפות הגלילים אותם הצרורים כוחות האמת, אותם אין מנצחים. הצרורות הקדושים, הזכים טהורים. גאוותנו המה לעולמי עולמים. הצרורות אליהם נכספו, אחי מכם התקווה, לתחיית האומה, עם ישראל חי. ************* מאָריס ראָזענפֿעלד (1923-1862) ************* הערת העורך: [השיר נכתב בסביבות 1900, אין בידי מקור הפרסום, אלא צילום ממנו]
): עונג@שבת מס´ 14. גיליון השבוע הוא של/על אהרן לעיעלעס-גלאַנץ. הפורמט נשמר כמו בגיליון הקודם - להדפיס, ולקרוא בניחותא. תהנו!