לידער / אַנאַ מאַרגאָלין
האַרט האַרץ פֿון אַנאַ מאַרגאָלין (1952-1887) ******* האַרט פֿאַראַכטנדיק האַרץ, לאָז אַרײַן די ליכטיקע כוואַליע פֿון זונות, מוטערס און קינדער, בעטלערס, קריפּלס און טענצערס און אַלטע לײַט פֿון דער שטאָט, נאָר בלײַב ניט מיט זיך און מיט גאָט. האַרט האַרץ, אַנטלויף צו מענטשן פֿון גאָט. ******** מתוך: אַנאַ מאַרגאָלין, לידער, ירושלים תשנ"א, עמ´ 57 ______________
געקושט מײַן האַנט ********* געקושט מײַן האַנט און זיך אַרומגעקוקט, צי ס´זעט ניט קיינער. פֿון גרויסער ליבע האָט דײַן קול געצוקט, און האָסט זיך פֿאָרזיכטיק דאָך אָפּגערוקט, ווען ס´איז פֿאַרבײַגעגאַנגען איינער. "דער טאָג, מײַן טײַערע, געווען איז שיין, צו שיין, צו גוט צוריקצוקערן…" און ס´איז דײַן יעדעס וואָרט געווען פֿול מיט פֿאַרטרויען און באַגערן. און ווען עס האָבן אויפֿגעלויכטן ווייך די ערשטע שטערן, האָסטו פֿאַרריכט דײַן הוט, וואָס איז געזעסן קרום, האָסטו געזעגנט זיך גערירט און שטום און זיך אַוועקגעשאַרט בנעימות-פֿרום אין דײַן פֿאַרשאָלטענער היים. ליבערשט וואָלט איך וועלן דו זאָלסט שיכּורן, זאָלסט זיך וואַלגערן מיט גאַסנפֿרויען. ********* מתוך: אַנאַ מאַרגאָלין, לידער, ירושלים תשנ"א, עמ´ 33. __________________
אַנאַ מאַרגאָלין (1952-1887), משוררת מאוד נערצת ונערת פלא בניו-יורק בשנות ה-20 של המאה העשרים. שיריה היכו גלים. שמה אמיתי היה
ראָזע לעבענסבוים וכתבה תחת השם אַנאַ מאַרגאָלין. חיה היו מוסתרים מן הציבור. קהל הקוראים היהודי באמריקה אף לא האמין שאשה אכן כותבת את השירה הזאת, הם היו משוכנעים שמדובר במשורר שמתחפש לדמות אשה בכדי ששיריה יודפסו בעיתון (באותה תקופה, לא ציפו ממשוררות רמה אומנותית כמו שדרשו זאת ממשוררים). שיריה מלאים עצב אנושי וירידה לפרטי-פרטים לתוך נבכי נפש האדם. כשם שכבשה במהירות הבדק את מקום הכבוד בשירה היידית כך גם נעלמו עקבות השירה שלה. את רוב שיריה פירסמה בעיתונים ביידיש בניו-יורק, לאחר מכן
נאספו כאנטולוגיה. ובנימה אישית: היא המשוררת האהובה עלי ביותר מבין משוררי היידיש. היא נועזת, יורדת לביבים, כותבת בדם, והכל כל כך יפה.
