עונג שבת../images/Emo24.gif
הטיפול באמא לא קל. לא פיזית ובעיקר ריגשית. ובצד הזה כולנו לא יכולים להמלט מכך, כי אתה יכול להאציל תפקידים על אנשי מקצוע מוכשרים שיאכילו, ירחצו, ויטפלו בכל מה שצריך ביקר לך אבל אי אפשר למנות מישהו שיכאב במקומך על גסיסתו האכזרית של המוח והנשמה של מי שאתה כל כך אוהב. גם אין כדור שמכהה את עוצמת הכאב. פשוט אין, פרט אולי להשלמה עם מה שנגזר ואותם רגעי החסד של הימים הטובים יותר. יש לי ידיד שאחיותיו מטפלות באמא הנמצאת במקום מוגן. הוא מעודד אותי אבל הוא לא ביקר אצלה למעלה מ- 3 חודשים כי הוא לא עומד בכאב הזה ובכך שהיא לא מזהה אותו.אז הוא נמלט לחייו. טומן ראשו בחול.אבל הוא כמו יונה הנמצא בבטן הליוויתן, כי הכאב והאבל על האמא הנפלאה שלו הולך איתו לכל מקום. הצל שלו. בימים האחרונים חלה הדרדרות במצב של אמא. היא לא שולטת על הסוגריים והדבר יוצר רגעים קשים ביותר. הרבה משברים ובכי. היא יותר מפחדת ממקלחת ואפילו להכניסה לשירותים נעשה קשה מיום ליום- אם כי בגבול הנסבל. ויש לה גם הדרדרות מנטלית. היא מבינה פחות ופחות הוראות פשוטות. ויש לה יותר מצבים של חוסר שקט או לחילופין התכנסות פנימית. היום אני לשתף אתכם היתה לי ממש עונג שבת. הפתעה לא צפויה. אמא ישנה יותר מהרגיל. שינה טובה. ואני יכולתי לחזור למיטתי ולהתפנק לי לנמנום נעים עד כמעט שמונה בבוקר. היא קמה עם חיוך. וכך המטלות של הלבשתה ניקיונה והאכלתה היו קלות יותר ואני הייתי רגועה יותר. היא חיבקה אותי בחום ולשם שינוי לא נעצה בי ציפורניים בפחד כשהעברתי אותה לכסא. אחר כך ישבנו לנו נינוחות שתינו במרפסת.היה כבר חום קייצי אבל במרפסת נישבה רוח קלה מרעננת. אמא הסתכלה על הגינה שלה ואני קיפלתי כביסה שהורדתי מהחבל. סיפרתי לה שאתמול בלילה ביליתי יפה. ושהבחור שנפגשתי היה שונה לטובה. ושהיה לי ממש נעים. ושיצאנו לקטוף כוכבים בחוף הים. ולאסוף צדפים ושאני מקווה שהוא - הוא האיש. אמא שתקה אני לא יודעת מה היא הבינה ומה הרגישה.אבל האווירה היתה נעימה. ואז התעופפה ציפור קטנה ועמדה על פרח ציפור גן עדן שבגינה. היא זימרה בעליצות ואנחנו השתתקנו- כלומר אני- והאזנו לשירת הציפור. אולי היא שרה לי זמר אהבה ישן אולי ניסתה להגיד לי שהכל יהיה בסדר. ואולי בכלל בירכה את אמא ואמרה לה שהיא אוהבת לבוא לגינה שלה. הציפור ארוכת המקור החלה לשתות בשמחה מהצוף ואמא שלי התבוננה בהתפעמות. עיניה נצצו והיא הצביעה עליה ואמרה ציפור יונקת הצוף. אנני בקיעה בשמות הציפורים אבל מה זה חשוב השם הנכון.עונג המילים שלה היו כטעם צפיחית בדבש. אמא היתה מאושרת. אני מאושרת, וגם ידידתינו הקטנה היתה מאושרת. עונג הציף את ליבי. אנשים יצאו מבית הכנסת ופסעו להם הביתה לעונג השבת שלהם. אנחנו ישבנו לנו מדושנות עונג משלנו. ואני ידעתי: יהיה בסדר! פשוט יהיה בסדר. גם עם משה ( ואם לא אז עם מישהו אחר שבסוף יגיע) וגם הממוגרפיה שלי מחר תהיה בסדר!. ישבנו לנו ככה בגינה. סתם. עונג שבת. ואני יודעת שאת העונג הזה אנצור לעד. שכמו במצלמה צילמתי את הרגע וצרבתי בליבי, להעלותו ברגע שיחזרו הדמעות. ברגע משבר שיגיג והוא יגיע ללא ספק. העונג שבת יהיה שם איתי כחבר טוב לעודד ולהזכיר לי שאחרי העננים הקודרים תפזר השמש שתעלה מחדש. שצריך רק עוד קצת כוח לעבור את החשיכה.