סיכום התוכנית
נתחיל מהאודישנים, נעבור הלאה:
1. דודו איבגי - הוא הפתיע אותי. הגיע כאילו הוא יושב על הספה בבית. ואז הוא הוציא את הקול הכי יפה והכי מדהים. היה תענוג להקשיב לו
2. ואדים - כאילו, לא הבנתי בכלל למה העבירו אותו. ישבתי כל השיר ופשוט צחקתי מה זה המילים האלה? זה רק אני או שגם אתם הובכתם מהסאב הטקסט הזול והפרובקטיבי? מדבר על משפחה ואוכל? אלק.
3. דניאל - נחמדה. יודעת להתנועע על הבמה. שרה סביר. לא יודעת אם היא תגיע לבתי השופטים.
4. ברק - חוצפן גדול. פותח פה. לי הוא לא נראה בן 15. בכלל אני חושבת שצריך להגביל את תחרויות השירה האלה לנערים בני שמונה עשרה ומעלה. הוא עדיין לא מגובש עם עצמו. הדרך שבה הוא דיבר מצביע על חוסר כבוד במיוחד כלפי עצמו. אני לא הייתי מעיזה להגיד שאני לא מכירה את שירי, עברי או פורטיס. גם אם לא הכרת, תכיר לפני שאתה מגיע לאודישן. לכבד אנשים מבוגרים ממך, ולא לחשוב תמיד על דאחקות וצחוקים מראה על בגרות שעדיין אין לו.
5. האנונימית שרה טוב. נראה מה יהיה הסיפור שלה.
6. להקת וויב- הייתה הרמוניה בקולות וזה הדבר הכי חשוב בלהקה.
לקח להם לפחות עשר דק' עד שהתחילו את התוכנית עצמה. גם לראות את שירי כל הזמן מבקשת אוכל לא תרם לתוכנית, ולא הבנתי למה אני צריכה לראות את זה. כן, הייתי מניחה שמאכילים ומשקים אותם ביום ארוך של אודישנים. לשמוע את משה מסביר על האשכולית ולא מבדיל בין סידן לויטמין סי, לא הוסיף לו הרבה גאווה, וגם על הקטע הזה היה אפשר לותר בשמחה.