הדרך הזו נראית לי לא כל כך ישימה -
לא רק בגלל הצורך בהרבה מאד ארגון ותאום מראש, אלא פשוט מפני שקשה מאד לצפות את ההתנהגות של הילד, ולכן את לא יודעת מראש מתי הוא יתנהג בצורה שתראה לך כזו שאת מעוניינת להפעיל את הגיבוי שלך שיקח אותו מהיכן שאתם נמצאים. אני יותר בעד שיקוף. הלכתם למסעדה והילד השתולל (ילד גדול, כמובן) והיה על הפנים? בפעם הבאה שהולכים למסעדה, כאשר הוא יביע רצון ללכת גם, תאמרי לו "הממ... בפעם הקודמת שהיינו איתך במסעדה היה לנו מאד לא נעים". אני חושבת שהם חכמים מספיק, ולא צריך להוסיף לזה איום (אז יותר לא נוכל לקחת אותך) וגם לא לנג´ס לו על מה שהוא עשה (ההתנהגות שלך היתה ממש בלתי נסבלת), כי הוא יודע בדיוק על מה את מדברת. אני חושבת שזה יגרום לו לחשוב ולהבין בדיוק מה בהתנהגות שלו היה לא נעים, ואיך הוא יכול להמנע מכך הפעם. אני לא בעד עונש, כולל כשהעונש בא בצורת "לך לחדר שלך" (אם כי, לימור נתנה כאן תאור מצויין, שאני מסכימה איתו, כי היא מתארת מצב שעוזר גם לה וגם לבנה להרגע ומאפשר לשוחח על הדברים בצורה שקולה). אישית, כשהילדים שלי מתנהגים בצורה שמאד מפריעה לי, אני קודם כל מנסה לבחון את הדעות שלי (אולי ההתנהגות שלהם סבירה והציפיה שלי לא? אולי מה שאני חושבת שהיא הדרך היחידה, היא בעצם רק אפשרות אחת?) ואם אני עדיין חושבת שהם טועים, אני מדברת איתם על זה. אני מנסה לשקף להם את ההתנהגות שלהם, את התחושות שלי. בדרך כלל זה מתפתח לכדי פתרון. אני בכל מקרה לא מענישה. שירלי, זה ממש על קצה המזלג, אבל היו אצלנו, בפורום חינוך לגיל הרך, כמה דיונים מעניינים בנושא הזה, אז כשיהיה לי זמן, יותר מאוחר, אני אנסה לחפש לך לינקים. בינתיים, את יכולה לעשות בחינוך לגיל הרך חיפוש לפי "עונש", ואני בטוחה שתקבלי תוצאות שיעניינו אותך.
