עונש מוות ביהדות

[bodas18]

עונש מוות ביהדות

שאלה לי אל מביני דבר: בתקופת המקרא עונש מוות היה עונש נפוץ שניתן על פשעים חמורים במסגרת חוקים דתיים. כיום פוסקת ההלכה שלא יכול אדם ליטול חיי אדם אחר מפאת העובדה שאין לו חזקה על החיים ורק האל יכול להכריע בחייו ומותו של אדם. עם כך - מהי עמדת היהדות לעונש מוות?

 

[Esoteric]

לא בטוח לגבי נפוצות עונש המוות

אומרים עליה על סנהדרין שנקראה "קטלנית" אם פסקה גזר דין מוות אחת ל-70 שנה !

 

[bodas18]

ואף-על-פי-כן

בספורי המקרא השונים, גם אם הם חובקים תקופת זמן של מאות שנים (אם לא יותר) רבים הסיפורים על הוצאות להורג. המפורסם ביניהם הוא סיפור כרם נבות. כמו-כן חוקי המקרא (בשמות, דברים ויקרא) מורים בפירוש על עונשי מוות למספר מסויים של חטאים (למקום או לחבר). לדוגמה דיני נפשות (שמות כ"א 12-17): "מכה איש ומת מות יומת;... ומכה אביו ואימו מות יומת; וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת; ומקלל אביו ואימו מות יומת." אם ככה, למה כיום ההלכה פוסקת שאין אדם יכול ליטול חייו של אדם אחר תח משפט. האם רק חסרונו של סנהדרין מונע הטלת עונש מוות במשפט?... תודה.

 

[אלי ו.]

ראשית, כן. בלי סנהדרין

אין עונש מות. מקרה כרם נבות לא היה מקרה תקין ואין ללמוד ממנו על הכלל. אתה גם מבלבל בין העונש הקבוע בתורה לבין ביצועו. בפועל יש תילי תילים של הלכות שמונעות עונש מות. חובה שלפני ביצוע העבירה יהיו שני עדים שיבואו ויתרו בפושע לבל יבצע את העבירה, צריכים להיות שני עדים שראו אותו מבצע את העבירה ועוד.

 

[L e s t a t]

באותה תקופה עונש מוות היה מאוד נפוץ

ואפשר לראות את זה בתנ"ך, בספר שמות. הרבה דברים סופם מוות.

 

[אלי ו.]

ובישראל 20 שנות מאסר לאונס זה

גזר דין נפוץ מאוד. עובדה, זה מופיע בספר החוקים.

 

[masorti]

אתה טוען שבתקופת בית ראשון...

לא בוצעו עונשי מוות בצורה שיגרתית? האם היה מדובר רק על עונש תיאורטי המופיע בספר החוקים? התנ"ך מלא בתיאורים של ביצוע עונש מוות על עבירות שונות.

 

[אלי ו.]

אני מבקר את הראיה מספר שמות

זה שבספר החוקים יש עונש מות לא מלמד על שימוש תכוף בעונש. אשמח אם תזכיר לי ביצועי עונש מות מסודר בתנ"ך.

 

[masorti]

אשמח מאוד...

נתחיל ביהושע פרק ז´: עכן מוצא להורג על שלקח מהחרם. "וירגמו אותו כל ישראל אבן, וישרפו אותם באש, ןיסקלו אותם באבנים" (פסוק כ"ה) נמשיך במלכים א´ פרק ב´: יואב מוצא להורג על כך שהרג שני אנשים ללא הצדקה. (אבנר בן-נר ועמשא) "ויעל בניהו בן יהוידע ויפגע בו וימיתהו" (פסוק ל"ד) כמו כן, שמעי מוצא להורג על הפרת מעצר הבית שהטיל עליו המלך שלמה. "ויצו המלך את בניהו בן יהוידע, וייצא ויפגע בו וימות" (פסוק מ"ו) ונקנח במלכים א´ פרק כ"א נבות מוצא להורג באשמה שקילל את האל ואת המלך. "ויבואו שני האנשים בני בליעל וישבו נגדו ויעידוהו אנשי הבליעל את נבות נגד העם לאמר , בירך נבות אלוהים ומלך; ויוציאוהו מחוץ לעיר ויסקלוהו באבנים וימת" (פסוק י"ג) יש גם את המקרה של האיש שקושש עצים בשבת והוצא להורג עוד בתקופת משה. ויש בטח עוד מקרים שלא הזכרתי. הפואנטה היא שבהחלט הוציאו להורג על עבירות שונות לאחר הליך משפטי כזה או אחר.

 

[אלי ו.]

השאלה היא לא אם הרגו

השאלות הן: - האם נעשה תהליך מסודר. - כמה נפוץ היה עונש המות. במקרה של עכן נראה שהוא זכה להליך שיפוטי. יואב ושמעי לא זכו למשפט אלא היו חיסולים של דוד ושלמה. נבות זכה למשפט מסודר, אבל היות מדובר על תקופתה של איזבל לא ניתן לדעת עד כמה מדובר בסנהדרין אמיתית או מאורגנת למטרה מסוימת. בכל מקרה, לא מדובר בהרבה פסקי דין.

 

[masorti]

כמו שבעצמך הודית...

במקרה של עכן ובמקרה של נבות היה הליך שיפוטי מסודר. העובדה שהתנ"ך לא מלא בתיאורי הוצאות להורג (בהליך שיפוטי) לא מוכיחה שהן היו נדירות, אלא שרובן לא היו חשובות במידה שתצדיק את הכללתן בכרוניקה ההסטורית. הרי התנ"ך הוא ספר כרוניקה ונבואה ולא ארכיון של מערכת המשפט. נ.ב. מה פתאום אתה מחפש סנהדרין בימי איזבל? (זה מוסד של ימי בית שני) היה מוסד שיפוטי שכנראה הורכב מנכבדי העיר ושאב את סמכותו מהמלך. מוסד זה שפט בהתאם לחוקי התורה וצוי המלוכה.

 

[חי אדר]

הצהרה לא ליישום

נראה לי כי חז"ל הבינו כי עוהנשי המוות הנזכרים בתורה, אינם נועדו מיצוי מעשי קונקרטי, אלא יותר במישור ההצתהרתי. כלומר: ההיגד המופיע בצד עונשי מוות " למען ישמעו ויראו" אינו מציין הוראה מעשית, אלא מציין את תכלית הענישה המוצהרת. נקודה זו למשל קימת גם בדיני הענישה המודרנית. כך למשל: עונש על גניבה כמדומני הינו שלוש שנות מאסר. אך בפועל לעולם לא מושת העונש המירבי. יש התחשבות בכל מיני נסיבות וגורמים. נמצא כי מידת העונש המופיעה בחוק, היא יותר במישור ההצהרתי על מנת להרתיע, יותר מאשר במישור היישומי. כך נראה לי העניין גם לגבי חז"ל. שהרי מעולם ארבע מיתות בית דין לא בוצעו. ואף במקומות בהם יש הוראה כזו, התנאים למימוש העונש וגבלו ע"י כללי ראיות שספק אם ניתן להביאם למימוש. בהקשר לזאת הייתי ממליץ בחום לעיין בדבריו המאלפים הם דבריו של השופט חיים כהן המנוח הערכים של אמת וצדק ושלום מתגלים לנו לא פעם באמרותיהם ובתקנותיהם של תנאים ואמוראים, ... שומה עלינו לנסות לחשוף את המסר, הבשורה המוסרית, הצפונים במדרשיהם ובסברותיהם. ואם ...מתגלים לנו אנושיות מזהירה ומוסר עילאי, אזי מסתמא הצלחנו לכוון לדעתם בקודש..." (´עונש המוות ערך יהודי?´ כתב עת ´תרבות דמוקרטית´ כרך א, ע"מ 37)

 

[ֹ000000000000000000]

זה עניין לדעות שונות.

ראה במסכת מכות דף ז´ עמוד א´: "סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חובלנית. רבי אליעזר בן עזריה אומר אחד לשבעים שנה. רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הן מרבין שופכי דמים בישראל". כשכמובן "אף הן מרבין שופכי דמים בישראל" מתייחס לזה שאם לא מיישמים עונש מוות לרוצחים, הרוצחים לא יפחדו לרצוח. ---- בהמשך התלמוד דן: "איבעיא להו אחת לשבעים שנה נקראת חבלנית או דלמא אורח ארעא היא? תיקו!". המשמעות היא: האם המצב היה שבאמת רק פעם בשבעים שנה היה צורך לדון למוות, או לא? אין תשובה. ---- והנה עוד: "...היכי הוו עבדי רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו ראיתם טריפה הרג שלם הרג אמר רב אשי אם תמצא לומר שלם הוה דלמא במקום סייף נקב הוה בבועל את הערוה היכי הוו עבדי אביי ורבא דאמרי תרוייהו ראיתם כמכחול בשפופרת ורבנן היכי דיינו כשמואל דאמר שמואל במנאפים משיראו כמנאפים". הפירוש: איך רבי טרפון ורבי עקיבא יכלו למנוע הריגה של רוצח? הם היו שואלים אם הנרצח היה "טרפה" או "שלם". יתכן ובדיוק באותו מקום שהסכין חתך את הלב - היה עוד ממקודם נקב. אז הרוצח פטור. כנ"ל בחייבי מיתה על סקס אסור. היה אפשר לשאול את שני העדים אם הם ראו במדויק את החטא - כלשון המטאפורה היפיפיה: "כמכחול בשפופרת". זה לא היה סביר שיהיה (בימיהם). רבנן חלקו על כך ואמרו: "מספיק שהם יראו מנאפים, ואין צורך שיראו העדים "כמכחול בשפופרת". ---- אגב, תוספות במקום מוסיף: "ועוד יש לומר, דאיכא למימר ראיתם שמחלל אינו טריפה? דאם הוא טריפה, אם כן אם תזימן לא יהיו חייבי מיתה, משום דמצו למימר גברא קטילא בעינן למיקטל! והויא ליה עדות שאי אתה יכול להזימה". זאת עוד אפשרות למנוע לחלוטין הרג של חוטא מכל סוג שהוא על ידי הסנהדרין. טוענים שאולי גוף הפושע עצמו טריפה. משתמשים בטריק המבוסס על חוקי המשחק של משפט הסנהדרין, ופוטרים את החוטא בכל מקרה.

 

[ֹ000000000000000000]

יתכן,

יתכן שכמו שנאמר כאן בוצעה הוצאה להורג מסודרת מבחינה משפטית רק במידה והיה צורך פוליטי לבצע זאת, ובאמת לא השתמשו בזה לעיתים קרובות. זאת רק תיאוריה, בכל מקרה - מאחר ואינני מכיר מקורות הסטוריים שיאמתו זאת.

 

[חי אדר]

ואף על פיכן

גם המקור שציינתה לפיו בית דין ההורגת אחת לשבעים שנה נקראת בית דין חובלנית, מחזק את אשר ציינתי. שהרי לא סביר כי שבמשך שנים אלו, אין רציחות או מעשים שלפי הדין יש עונש המות. ואם כן, בהכרח אמירות אלו משקפות תפיסה לפיה העונש המושת במקרא, אינו לצורכי יישום קונקרטי. המגמה העולה היא: שעונש המוות נתפס כיישום לא רצוי כלל. זה גם בא לביטוי בדרישות המחמירות של כללי הראיות לביצוע הדין. כגון על העדים להתרות בעובר העבירה ולציין לפני את העונש הצפוי בעבירה שהוא עושה, ןכן יש דרישה שעובר העבירה יצהיר גלעיות שעל דעת כן הוא עובר. דרישות פרוצדורליות אלו מחישות היטב, כי סיטואציה כזו לעולם לא יכולה לקרות, מי הוא שיבצע עבירה בנסיבות כגון אלו?

 

[אלי ו.]

שמתם לב שאתם בכלל מסכימים?

וגם אני בדעתכם. זה קצת משעמם.

 

[ֹ000000000000000000]

נראה שבכל זאת,

כן יישמו עונש מוות על פי הצרכים הפוליטיים. בזמנים כאלו פשוט לא יישמו את הדרישות הפרוצדורליות המחמירות. נראה אם כך שזה לא רק היה דבר שניתן "לשחק עימו" ולהשתמש בו "רק אם רוצים" (כפי שניתן לראות מדברי רבי טרפון ורבי עקיבא), אלא שבאמת שיחקו עם זה בפועל. זאת כנראה הסיבה שישוע הנוצרי לא יצא פטור מסיבות שכאלו (כמו: אולי הוא "טרף"). לסיכום: נראה שעונש המוות במקרא שימש לצרכים פוליטיים.

 

[Jewish Answer]

ידידי הצעיר...

ב"ה מהודעתך הקודמת נראה שהנך "מבין בתלמוד". אני לא בא לזלזל חס-ושלום, אבל צר לי לאכזב אותך. (בקובץ המצורף תוכל ללמוד יותר על הידענות שלך...) כל ההסתכלות על הענישה הייתה צמודה לגמרי למשפטי התורה, ומהכרח המציאות הוצאו אנשים להורג, בכך לא הייתה מניעה. וכיון שהדבר היה קורה די נדיר (כי התורה מורה לנו לנסות למצוא כמה שיותר זכויות לנאשם מצד כבוד לחיי-האדם), - לסנהדרין כזו היו קוראים "חבלנית". עד כאן אל"ף. בי"ת. נראה מברית החדשה, שלא היהודים הוציאו את יש"ו להורג (חוץ ממקום אחד המסית לשנאת היהודים על הירצחו של יש"ו). אז מה אתה מבלבל ת´שכל ואומר: "זאת כנראה הסיבה שישוע הנוצרי לא יצא פטור מסיבות שכאלו"? יש גבול מסויים לתיסבוך של המשיחיים, תרגע!! בכבוד רב, Jewish Answer

 

[ֹ000000000000000000]

טעות...

א. "ומהכרח המציאות הוצאו אנשים להורג..." "וכיון שהדבר היה קורה די נדיר..." התלמוד לא מסכים עמך. התלמוד נשאר בתיקו בנושא זה, ראה שם. ב. ישוע הנוצרי הוצא להורג על ידי הסנהדרין, אך זכות ההוצאה להורג היתה שמורה לנציב רומא. לכן הסנהדרין הביאו את ישוע לאישורו של פונטיוס פילאטוס (שניסה לשחררו בהרבה דרכים), ואיימו עליו שאם הוא לא יוציא את ישוע להורג הם יתלוננו עליו לקיסר. פונטיוס היה מבצע ההוצאה להורג, אך למעשה היו אלו היהודים.

 

[תיאולוגיה]

פשששששששש....

התרשמתי עמוקות מההתמצאות...!