דנבר- לייקרס:
1. התגעגעתי ליוקיץ'. ברבע הראשון היו לו שני מהלכים שאתה פשוט מריץ אחורה שוב ושוב כדי להעריך את הגאונות. כולנו יודעים כמה הוא טוב ועדיין בכל משחק יש מהלך או שניים שעדיין משאירים אותך בהשתאות.
2. הלייקרס פתחו בחמישייה די מפתיעה בעיני- דאנג'לו ראסל פתח PG וטוריאן פרינס בעמדה 3. כלומר וינסנט והצ'ימורה מהספסל. החמישייה הזאת של הלייקרס די רכה יחסית למוניטין הbruisers שיש להם. פרינס אחלה שחקן אם כי גבולי בתור fifth starter ווינסנט לא מצא את עצמו בכלל בדקות שלו שהתאפיינו בזריקות לא טובות מחוץ לשטף הקבוצתי.
3. המחצית הראשונה התאפיינה בקרב ראש בראש של הג'וקר ודיוויס, שרוב הזמן שמרו אישית זה על זה וניסו לסבך את היריב בבעיית עבירות. במחצית השנייה דיוויס כבר שבק חיים ונעלם.
4. למעט רבע שלישי פחות מוצלח של הנאגטס הם די שחזרו את קונצרט הכדורסל ההתקפי שאפיין אותם בפלייאוף שעבר. גורדון סופר אקטיבי במשחק אול אראונד טוב, KCP קלע את המבטים הפחות טובים של דנבר (ג'אמפרים שלו מלונג 2).
5. לברון במשחק לא אגרסיבי עם 21 נקודות שלפוחת חצי מהן בהתקפות מעבר ו5 אסיסטים בלבד. הלייקרס לא משופעים במוסרים טובים, כשלברון שקט זה אומר שהפליימייקרים המובילים הם דילו וריבס מבלי הרבה connectors חיוביים מסביב. הכדורסל שלהם פחות דינמי ויותר מתאמץ, לאורך 82 משחקים זה יפריע להם לצבור ניצחונות בכמויות.
גולדן- פיניקס:
1. במוקד היה כריס פול ודוראנט נגד האקסיות. הרגישו דם רע בין פול לבוקר בפוזשנים ששמרו זה על זה. CP3 בערב קליעה חלש אבל אפשר לראות את הרציונל בstagger שלו עם הדקות של סטף, הווריורס מחזיקים התקפה מתפקדת לאורך כל ה48.
דוראנט כנראה לא עודכן שהפלייאוף נגמר וחזרנו לעונה הרגילה. היה חלש באופן חריג.
2. גולדן אמנם בלי דריי אבל בעיית הריבאונד שהייתה קיימת גם בנוכחותו רק החריפה. היו overpowered על ידי קבוצה לא powerful במיוחד. סטף לדעתי לא עשה בוקס אאוט אחד בכל המשחק ווויגינס ליטרלי לא הוריד אף כדור חוזר בהגנה. הכדורים מתחת לסל של גולדן התפלגו 31-17.
3. פיניקס גם לא חפה מבעיות והבולטת הפעם היא מחסור שלהם ברכזים. בדקות של בוקר זה עוד איכשהו סחב למרות איבודים מיותרים פה ושם, כשירד לנוח היה כאוס מוחלט בגזרה. בראדלי ביל יודע לכדרר ואמור לעזור להם בהובלת הכדור אבל הוא רחוק מלהיות רכז, נדמה שנטל הפליימייקינג יפול בעיקר על הכתפיים של בוקר שסוחב הרבה מלכתחילה.
4. ג'וש אוקוגי במשחק ענק בשני צדי המגרש. הוא מסוג השחקנים שתמיד שומרים חזק, עשה נזק בריב' התקפה וסיים יפה מאוד בצבע. סאריץ' בצד השני שרשם בכורה בווריורס הוא אחד המחטיאים הכי גדולים שצבע שאני מכיר, יחד עם החולשה שלו בהגנה ובריבאונד אני לא בטוח שזה באמת ציוות מוצלח.
5. עוד קצת על הרול פליירס: נרקיץ' שיחק טוב, הוא מתורגל מפורטלנד לקבל כדור לshort roll למצבים של 4 מול 3. ווטנאבה קלעי טוב וזה ננראה שווגל מתעדף אצל מהמשלימים שלו shooting על פני תכונות אחרות. גרייסון אלן פתח בחמישייה והיה זוועה.
אצל גולדן קאמינגה ניסה לשחזר את הקסם מקדם העונה אבל יצא לו קצת ג'ורדן פול עם מבצעים אישיים לא מלוטשים. בכל מקרה אני חושב שהוא חתיכה משמעותית בפאזל שלהם העונה, סגר את המשחק על חשבון וויגינס. גארי פייטון ממחיש את המשמעות של release איטי לעומת מהיר, כריס פול מסר לו לפינות כשהוא כביכול היה פנוי אבל הוא צריך חצי שנייה יותר מזה כדי לדייק.
קליי נהיה שחקן משלים עם מניירות של כוכב, לא נעים לומר. בחירת הזריקות שלו תמיד הייתה רעועה אבל אתה מוכן לחיות עם זריקות קשות שלו בקאץ' אנד שוט. הפעמים שהוא מוריד כדור לרצפה מובילות לאיבודים וזריקות נוראיות לעיתים קרובות מדי.
6. המשחק הוכרע בקלאץ' ובוקר הראה בגרות מרשימה עם 3 פוזשנים רצופים שאסיסטים שלו הובילו ל3 סקורים רצופים- מסירת cross court לשלשה מהפינה, הוצאה כדור מהירה מהדאבל טים לשלשה של גורדון, וקבלת החלטות טובה באוויר לגלגול לסל של נרק.
1. התגעגעתי ליוקיץ'. ברבע הראשון היו לו שני מהלכים שאתה פשוט מריץ אחורה שוב ושוב כדי להעריך את הגאונות. כולנו יודעים כמה הוא טוב ועדיין בכל משחק יש מהלך או שניים שעדיין משאירים אותך בהשתאות.
2. הלייקרס פתחו בחמישייה די מפתיעה בעיני- דאנג'לו ראסל פתח PG וטוריאן פרינס בעמדה 3. כלומר וינסנט והצ'ימורה מהספסל. החמישייה הזאת של הלייקרס די רכה יחסית למוניטין הbruisers שיש להם. פרינס אחלה שחקן אם כי גבולי בתור fifth starter ווינסנט לא מצא את עצמו בכלל בדקות שלו שהתאפיינו בזריקות לא טובות מחוץ לשטף הקבוצתי.
3. המחצית הראשונה התאפיינה בקרב ראש בראש של הג'וקר ודיוויס, שרוב הזמן שמרו אישית זה על זה וניסו לסבך את היריב בבעיית עבירות. במחצית השנייה דיוויס כבר שבק חיים ונעלם.
4. למעט רבע שלישי פחות מוצלח של הנאגטס הם די שחזרו את קונצרט הכדורסל ההתקפי שאפיין אותם בפלייאוף שעבר. גורדון סופר אקטיבי במשחק אול אראונד טוב, KCP קלע את המבטים הפחות טובים של דנבר (ג'אמפרים שלו מלונג 2).
5. לברון במשחק לא אגרסיבי עם 21 נקודות שלפוחת חצי מהן בהתקפות מעבר ו5 אסיסטים בלבד. הלייקרס לא משופעים במוסרים טובים, כשלברון שקט זה אומר שהפליימייקרים המובילים הם דילו וריבס מבלי הרבה connectors חיוביים מסביב. הכדורסל שלהם פחות דינמי ויותר מתאמץ, לאורך 82 משחקים זה יפריע להם לצבור ניצחונות בכמויות.
גולדן- פיניקס:
1. במוקד היה כריס פול ודוראנט נגד האקסיות. הרגישו דם רע בין פול לבוקר בפוזשנים ששמרו זה על זה. CP3 בערב קליעה חלש אבל אפשר לראות את הרציונל בstagger שלו עם הדקות של סטף, הווריורס מחזיקים התקפה מתפקדת לאורך כל ה48.
דוראנט כנראה לא עודכן שהפלייאוף נגמר וחזרנו לעונה הרגילה. היה חלש באופן חריג.
2. גולדן אמנם בלי דריי אבל בעיית הריבאונד שהייתה קיימת גם בנוכחותו רק החריפה. היו overpowered על ידי קבוצה לא powerful במיוחד. סטף לדעתי לא עשה בוקס אאוט אחד בכל המשחק ווויגינס ליטרלי לא הוריד אף כדור חוזר בהגנה. הכדורים מתחת לסל של גולדן התפלגו 31-17.
3. פיניקס גם לא חפה מבעיות והבולטת הפעם היא מחסור שלהם ברכזים. בדקות של בוקר זה עוד איכשהו סחב למרות איבודים מיותרים פה ושם, כשירד לנוח היה כאוס מוחלט בגזרה. בראדלי ביל יודע לכדרר ואמור לעזור להם בהובלת הכדור אבל הוא רחוק מלהיות רכז, נדמה שנטל הפליימייקינג יפול בעיקר על הכתפיים של בוקר שסוחב הרבה מלכתחילה.
4. ג'וש אוקוגי במשחק ענק בשני צדי המגרש. הוא מסוג השחקנים שתמיד שומרים חזק, עשה נזק בריב' התקפה וסיים יפה מאוד בצבע. סאריץ' בצד השני שרשם בכורה בווריורס הוא אחד המחטיאים הכי גדולים שצבע שאני מכיר, יחד עם החולשה שלו בהגנה ובריבאונד אני לא בטוח שזה באמת ציוות מוצלח.
5. עוד קצת על הרול פליירס: נרקיץ' שיחק טוב, הוא מתורגל מפורטלנד לקבל כדור לshort roll למצבים של 4 מול 3. ווטנאבה קלעי טוב וזה ננראה שווגל מתעדף אצל מהמשלימים שלו shooting על פני תכונות אחרות. גרייסון אלן פתח בחמישייה והיה זוועה.
אצל גולדן קאמינגה ניסה לשחזר את הקסם מקדם העונה אבל יצא לו קצת ג'ורדן פול עם מבצעים אישיים לא מלוטשים. בכל מקרה אני חושב שהוא חתיכה משמעותית בפאזל שלהם העונה, סגר את המשחק על חשבון וויגינס. גארי פייטון ממחיש את המשמעות של release איטי לעומת מהיר, כריס פול מסר לו לפינות כשהוא כביכול היה פנוי אבל הוא צריך חצי שנייה יותר מזה כדי לדייק.
קליי נהיה שחקן משלים עם מניירות של כוכב, לא נעים לומר. בחירת הזריקות שלו תמיד הייתה רעועה אבל אתה מוכן לחיות עם זריקות קשות שלו בקאץ' אנד שוט. הפעמים שהוא מוריד כדור לרצפה מובילות לאיבודים וזריקות נוראיות לעיתים קרובות מדי.
6. המשחק הוכרע בקלאץ' ובוקר הראה בגרות מרשימה עם 3 פוזשנים רצופים שאסיסטים שלו הובילו ל3 סקורים רצופים- מסירת cross court לשלשה מהפינה, הוצאה כדור מהירה מהדאבל טים לשלשה של גורדון, וקבלת החלטות טובה באוויר לגלגול לסל של נרק.